תקיעת שופר בכותל
תקיעת שופר בכותלצילום: פלאש 90

אמצע הלילה, מסע התעוררות בירושלים. יושב בסוף האוטובוס ליד ג'מילי, בשטח השמור למופרעים.

"אלול!" צעק הרב יוגב שעתיים קודם בבית-המדרש. "אלול!" צעק הרב פדן, ראש הישיבה התיכונית. "יש לכם בכלל מושג מה זה אומר, אלול? אתם יודעים מה היה פעם אלול ליהודים? אני אגיד לכם. 'מלפנים כאשר ידעתי - כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול', ככה אומר לנו ר' ישראל סלנטר, מייסד תנועת המוסר. שמעתם עליו פעם?"

אני וג'מילי מסתכלים אחד על השני ואין לנו מושג מה הם רוצים. חודש אלול, אנחנו מבינים, אבל איפה אנחנו בתוך כל זה?

האוטובוס עצר. התחלנו ללכת לכותל בקור המקפיא של לילה ירושלמי. הרב יוגב הצטרף ושאל איך הייתה השיחה שלו ושל הרב פדן. ענינו שאנחנו לא ממש מרגישים את הפחד שהם דיברו עליו.

"אז בואו אני אגיד לכם משהו בנוגע לפחד," אמר לנו הרב יוגב. הסתכלתי על ג'מילי שהסתכל עליי. "אמממ... לא. למה, הרב היה?"

הפעם זה רציני

הרב יוגב הגניב חיוך. "אולי לא תאמינו אבל הייתי פושטק לא קטן. כשהייתי בן 18 נסעתי פעם במכונית של ההורים בדרך מירושלים, אספתי טרמפיסטים וירדתי מהקסטל ב-130 קמ"ש, לשמחת כולם לחצתי על דוושת הגז וראינו איך המחוג מטפס ולפתע שמענו סירנה של המשטרה וקראו לי לעצור בצד. החבר'ה מאחורה צעקו לי שאסע מהר יותר אז הגברתי מהירות וניסיתי לברוח."

"ו...?" שאל ג'מילי.

"היה לי משפט והואשמתי בנהיגה ברשלנות, בסיכון התנועה ובניסיון בריחה מהמשטרה. העונש המרבי הוא כמה שנים בכלא, שלילת הרישיון ועשרת אלפים שקל קנס. בחיים לא הרגשתי פחד כמו ברגעים שלפני הכרעת הדין. אתם קולטים מה זה לשבת בכלא? מי תרצה להתחתן עם עבריין? איך יגיבו ההורים?

"בסוף הפסקה במשפט ראיתי את השופט במסדרון. רציתי להסביר לו שאני באמת מצטער ושירחם עליי. התקרבתי אליו, רועד כמו עלה נידף, דמעות בעיניים. אמרתי לו: 'סליחה, אדוני השופט, אפשר לדבר אִתך רגע?' והוא צרח: 'תעוף מיד לאולם! דבר אתי רק בבית המשפט!' הייתי בהלם. לא הבנתי למה הוא לא יכול להקשיב לי."

"וכמה קיבלת בסוף?" שאלתי.

"חצי שנה שלילה ושנתיים על תנאי, אבל לא זו הנקודה. רק אז הבנתי מה העניין של חודש אלול ו'המלך בשדה'."

בארבע עינייםחיבקתי את האבנים הדוממות ולחשתי לה' שאני חייב לדבר אתו דחוף. על הכול. רק שנינו.

הגענו כבר לכותל, קולות שופר חשמלו את האוויר. "תגידו לי," הוא המשיך, "חשבתם כמה פעמים בשנה האחרונה שמעתם שמכר שלכם חטף התקף לב, מחלה, או חלילה נדרס? למישהו יש מושג מה יהיה בשנה הבאה? כשאני מדבר אתכם עכשיו, מנחם, חבר טוב שלי ואב טרי, מאושפז ב'שערי-צדק' במצב קריטי בגלל קריש דם קטן שגרם התקף לב לאדם הגדול הזה, מטכ"ליסט שהיה בריא כמו שור.

"תפילת 'ונתנה תוקף' ביום כיפור היא לא פזמונסניף. 'מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקצו, מי במים ומי באש', הכול נקבע עכשיו, בחודש אלול, בראש השנה וביום כיפור. ויודעים מה?" הרב יוגב עצר ונשם עמוק. "להבדיל מהשופט, הקב"ה נותן לנו אפשרות לדבר אתו לבד, רק אנחנו והוא, בלי כל המקטרגים ומידת הדין ואנחנו פשוט יורקים לו בפרצוף וחורצים את הדין שלנו!"

חשבתי על הבלבלות שקפצו עליי דווקא עכשיו. "אז הרב, למה דווקא עכשיו, כשאני יכול לדבר עם ה' בחופשיות, אני מרגיש רחוק ולא קשור?"

"הרי 'זה כנגד זה עשה ה'' ודווקא בגלל ההזדמנות לבקש על כל מה שתרצה באים המניעות והעיכובים. אבל ה' רוצה מכם עכשיו דבר אחד: 'פתחו לי פתח כחודו של מחט', מה זה חוד של מחט? כלום, הדבר הכי קטן בעולם, אבל מצד שני זה גם הדבר הכי דוקר שיש. החיים שלך ושל האנשים שאתה אוהב תלויים בלב שלך, בתפילות שלך, ה' קורא לך לפגישה פרטית."

הנייד של הרב יוגב השמיע צליל הודעה נכנסת. הוא קרא אותה, החוויר ולחש "ברוך דיין האמת. מנחם החבר שלי נפטר..."

הלכתי לכותל והרגשתי שהעיניים שלי מתחילות לדמוע. באמת לאף אחד אין מושג מה יהיה בשנה הבאה. רגע אחד האדם בריא כמו שור, ורגע אחר כך הוא שבר כלי, נפטר. הרגשתי שקר לי בלב כשצפו ועלו בי מילותיו של הרב פדן:

מלפנים כאשר ידעתי - כל איש אחזו פלצות מקול הקורא קדוש אלול!

חיבקתי את האבנים הדוממות ולחשתי לה' שאני חייב לדבר אתו דחוף. על הכול.

רק שנינו.

רק שייתן לי ולאנשים שאני אוהב לחיות.

 התחברתם? הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם" מגזין הנוער של עולם קטן