הרב שי פירון
הרב שי פירוןצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

פרישתם אתמול (רביעי) של חברי הכנסת שי פירון ושרון גל מכהונתם בכנסת מעלה את שאלת הגינותו של צעד כזה כלפי הבוחרים והמשמעויות העולות מהצעד המבטא אכזבה מהזירה הפוליטית והעדפה של זירות אחרות.

בראיון ליומן ערוץ 7 מתייחסת ד"ר גייל טלשיר, מומחית לפוליטיקה הישראלית מהחוג למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, לסוגיה זו ומציינת כי פרישותיהם של השניים מלמדות על החמרת המצב, אמנם בהיסטוריה של הפוליטיקה הישראלית היו מקרים שונים בהם פוליטיקאים בחרו לפרוש אם לא יזכו לתפקיד בו חפצו. אחת הדוגמאות היא דרישתו של פרופ' רייכמן שאם לא יהיה שר חינוך יעזוב.

להערכתה של ד"ר טלשיר ההחרפה בתופעה נובעת מכך שאנשים נכנסים לפוליטיקה ממקצועות אחרים בקלות רבה מדי. הסלבריטאים מוצאים בסלבריטאיותם ובהיותם מוכרים מקפצה קלה להיכנס לפוליטיקה. התוצאה היא שהם נכנסים למפלגות מרכז הבנויות כ'מפלגות כוכבים' ולא כמפלגות אידיאולוגיות, וכאשר מתברר לפוליטיקאים החדשים שדרכם אינה צולחת הם בוחרים לנטוש אותה.

טלשיר מזכירה כי מלכתחילה ההגעה לכנסת הייתה אמורה להיות גולת הכותרת של פעילותם. תפקיד של שר או סגן שר אמור היה להיות מטרה של אנשים בעלי אג'נדה ומטרות ציבוריות וחברתיות, אך מתברר שיש פער גדול בין ההצהרות הנשגבות לעבודת השטח השוחקת של הפוליטיקאי המתרוצץ בין ועדות ועוסק בפרטי ודקדוקי חקיקה מתישים. הפוליטיקאים החדשים, בעיקר אלו שהגיעו מרקע ציבורי זוהר, מעוניינים לראות בעבודתם החדשה פרופיל גבוה של חשיפה ציבורית ותחושת עשייה והישגים.

כשהיא מתייחסת להבדלים ולדמיון שבין פירון לגל מציינת ד"ר טלשיר כי אכן אלמנט הכוכבנות נוגע לשניהם, זה הגיע מניהול בכיר בעולם החינוך וזה מהתקשורת. דמיון נוסף הוא בחירתם האישית על ידי מנהיג מפלגה דומיננטי שהכול במפלגה יישק על פיו. טלשיר מטילה ספק אם השניים היו מצליחים להשתחל לפוליטיקה אלמלא בחירתו של ליברמן במקרה של גל והידידות האישית עם יאיר לפיד במקרה של פירון.

עם זאת באשר למניעי הפרישה מטילה טלשיר ספק באשר לדמיון שבין השניים. היא מזכירה כי עד כה לא ממש ברור המניע שהוביל את שרון גל לפרוש ורומזת לאפשרות שידו של המנהיג, אביגדור ליברמן, בהחלטה. זאת בעוד פירון שב לערש העשייה החברתית שלו, קרי עולם החינוך. להערכתה גם הציבוריות הישראלית תקבל באופן שונה את הפרישות של השניים. עם זאת לטעמה מדובר במעשה שלא ייעשה, כלשונה. לדבריה מדובר במהלך שמבזה את הציבור ואת כללי המשחק הדמוקרטי.

בהקשר שרון גל היא מוסיפה כי כניסתו ויציאתו מהפוליטיקה מעלה תחושה לא נעימה באשר להתנהלות הפרובלמאטית של אופן המינויים במפלגתו של ליברמן ובאשר ליחס לדמוקרטיה.

לדברים הללו מוסיפה טלשיר דוגמא חיובית של השתלבות מעולם התקשורת בעולם הפוליטיקה בדמותה של חברת הכנסת שלי יחימוביץ' שהחלה את דרכה הפוליטית מתחתית העשייה והתקדמה עד להנהגת מפלגת העבודה. גם אם לא צלחה דרכה בהנהגה הזו הרי שנראה שיחימוביץ' עברה תהליך של הסבה מקצועית ראוי ומלא, ואכן גם ישיבתה בספסלי האופוזיציה לא מונעות ממנה המשך רציף של עבודה פוליטית.

כשנשאלה טלשיר כמה חברי כנסת, אולי מספסלי האופוזיציה ואולי מהשורות האחוריות של ספסלי הקואליציה, להערכתה, היו בוחרים לנקוט בצעד של גל ופירון, השיבה כי "הרבה מחברי הכנסת שמגיעים מבחוץ רואים מהי עבודה פרלמנטארית רק כשהם בפנים. יש הרבה כאלה בעיקר במפלגות החדשות כמו 'ישראל ביתנו' ו'יש עתיד'. שם יש סיכוי טוב לראות אנשי מעשה שלא מוצאים את עצמם".

טלשיר מציינת כי סוג זה של אכזבה מהזירה הפוליטית אופייני גם לגנרלים שהגיעו מהצבא עם רקורד של עשייה ושליטה וכך גם אנשי תקשורת ומנהלי עמותות שרצו להרחיב את תחומי העשייה שלהם, לשלוט בתקציבי ענק ולדאוג למינויים משמעותיים, אך מהר מאוד הבינו שמי שאכן מבצע מהלכים שכאלה הם בעיקר היושבים סביב שולחן הממשלה, והאכזבה מהשגרה הפוליטית שבחיי חבר כנסת שוחקת אותם.