הרב שמואל אליהו
הרב שמואל אליהוצילום: פלאש 90

דומה כי לא רבים היו מצליחים לעמוד בצורה כה מעוררת כבוד במבחן שעמד בו בשנה הזאת הרב שמואל אליהו, רבה של צפת.

בטרם החלו השמועות לצוף, לפני הכותרות הגדולות והעדויות מסמרות השיער, היה הוא הראשון לאחוז בשור בקרניו ולהוציא את האמת לאור. והחשיפה הייתה קשה לו פעמיים: פעם ראשונה היא עצם ההחלטה קורעת הלב לחשוף לרבים אדם שהוא דמות רבנית משפיעה, אהודה ונערצת על קהל מאמינים נרחב, לקחת על גבך את האחריות למחיר של חשיפה כזו למשפחה, לתלמידים ולגלי ההדף במעגלים רחוקים יותר. פעם שנייה היא העובדה שאותו רב הוא בן טיפוחיך, מי שהתגדל על ברכי אביך, הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו זצ"ל, מי שסייעת לו בבניית האימפריה הרוחנית שהקים בצפת, כולל ישיבה, מוסדות, ואפילו בד"ץ כשרות ציוני דתי. כל זה מתנפץ לנוכח עדויות והודאות חותכות ששמעת בבית הדין בראשותך בצפת, ובמקום לבחור באפשרות הנוחה של טיוח והתעלמות, אתה בוחר באמת ומוציא אותה לאור, עם כל הקושי.

הרב שמואל אליהו היה זה שחשף את פרשת הרב עזרא שיינברג, לאחר ששמע תלונות מנשים שפנו אליו לייעוץ. הוא בדק את התלונות, הושיב בית דין עם שני רבנים נוספים לצדו, חקר את הרב שיינברג עצמו, ומשהיה משוכנע באמת – מיהר לקיים "וביערת הרע מקרבך" בלי משוא פנים. אבל המנהיגות הרבנית שגילה לא הייתה רק בביעור הרע, אלא גם בניקוי ואיסוף השברים שלאחר המפץ הגדול: קהילה גדולה וחזקה של תלמידים בצפת ספגה מכה אנושה לאחר שהתבררה זהותה האמיתית של הדמות שממנה ינקו תורה והתגדלו ביראת שמים. הרב אליהו ליווה אותם לאורך כל הדרך בדברי עידוד וחיזוק, בכנסים ובשיחות.

המנהיגות התבטאה גם במעגל הציבורי הרחב: פרשה כזאת, אחרי פרשת הרב אלון, מעלה מחדש ספקות, הרהורים וערעורים ביחס לאמונת חכמים וכבודם של רבנים. הרב אליהו התאמץ להסביר ולהשיב מעל כל במה, ולהפריד בין רע לטוב בסיטואציה הקשה הזאת.

המבחן הזה היה שיא אחד ברצף מתמשך של שנות הנהגתו של הרב אליהו במגזר הדתי-לאומי, הנהגה שהתעצמה לאחר פטירת אביו. בעוד במרוץ אחר התארים הרשמיים בעולם הרבנות הציבורית הוא נוחל כישלונות, הרי שבעיני הציבור הדתי-לאומי הוא מנהיג נערץ על רבים, ועולה בחשיבותו ובהשפעתו הציבורית על פני רבנים מכהנים רשמיים אחרים. אפשר לראות את שמו כמעט בכל עצרת חשובה של המגזר הדתי, מדבר בכנסי רבנים ובאירועים שעל סדר היום ועוד. ממקום מושבו בצפת הרחוקה הוא לא חוסך מאמץ, ובדומה לאביו זצ"ל, מכתת רגליו בכל רחבי הארץ ומתחבר למגוון האוכלוסיות.

את הכישלונות בהתמודדות לתפקידים ציבוריים יש לזקוף לזכות חוסר המורא שלו בהבעת דעת תורה בנושאים שעל הפרק, ולחובת הפרקליטות ועוזריה מארגוני השמאל – דתיים כחילונים, אשר ממהרים לשים מקלות בגלגלי המינויים האפשריים שלו באמצעות שליפת ציטוטים מפלילים כביכול, דוגמת האיסור להשכיר ולמכור דירות לערבים בצפת, שפרסם לפני כמה שנים.

אבל למרות כל אלה הוא מגיע להישגים יפים בהתמודדויות השונות, גם אם לא לניצחון. בבחירות האחרונות לרבנות הראשית הוא הציג מועמדות לתפקיד הראשון לציון. ניצחונו של הרב יצחק יוסף היה ברוב לא גדול בקרב חברי הגוף הבוחר על פני הרב אליהו: 68-49 לטובת הרב יוסף. השנה ניסה להתמודד למשרת הרב הראשי הספרדי לירושלים, וזכה לתמיכת בכירי הרבנים החרדים, ובהם הרב אהרן לייב שטיינמן, הרב חיים קנייבסקי והאדמו"רים מגור ומבעלז. בסופו של דבר ניצח הרב שלמה עמאר בהתמודדות, אולם התמיכה ברב אליהו מעידה על מעמדו הגבוה בעיני הציבור ומנהיגיו. ימים יגידו אם התמיכה הציבורית הזאת תצליח לשדרג אותו על אף ההתנכלויות משמאל, בדרך לישיבה על כיסא אביו ברבנות הראשית.