בשבע מהדורה דיגיטלית

ותודה לעובדי המדינה

במסגרת עבודתי הפרלמנטרית למדתי להכיר בפקידים אנשים מסורים, שרוצים להפוך את המדינה למקום שטוב יותר לחיות בו

בצלאל סמוטריץ' , ג' בתשרי תשע"ו

בצלאל סמוטריץ'
בצלאל סמוטריץ'
צילום: עצמי

בחרתי לשתף אתכם לא בשינוי מעשי שעשיתי בחיים, אלא בשינוי תפיסתי שעברתי בנוגע לפקידים ועובדי המדינה בשירות הציבורי.

גדלתי בבית מאוד ממלכתי, עם הכרה עמוקה בערכה של מדינת ישראל, שמחה עצומה על הזכות להיות שותפים בה, והודאה גדולה לריבונו של עולם על כל שזכינו לו בימי ראשית צמיחת גאולתנו. על יסודות אלו אני משתדל לבנות גם את ביתי שלי ולחנך את ילדיי. ובכל זאת, היחס שזכור לי מנערותי לעובדי המדינה היה שלילי מאוד. אני לא יודע אם זה קשור להיותי מתנחל מלידה ולתחושת הקונפליקט המסוים עם המדינה שחווינו כולנו בתקופת המאבקים בהסכמי אוסלו ובאלו שבאו אחריהם, אבל העובדה היא שהתדמית של עובדי המדינה תאמה אצלי בראש במדויק את הסטראוטיפ של 8/0/4 (באים בשמונה, עושים אפס והולכים בארבע, עם הפסקת צהריים ארוכה באמצע). כאלה שבאים להעביר את הזמן, לא באמת רוצים להועיל ומחכים רק לקידום ולהעלאת השכר.

באיזשהו מקום, תחת ההנחה הזאת גם הקמנו את תנועת 'רגבים'. את העדר האכיפה ואת יתר הכשלים הרבים בניהול המדיניות הקרקעית תלינו בפקידי משרד הפנים ויתר המערכות שפשוט לא רוצים לעבוד קשה, להתעמת עם עברייני הבנייה הערבים ולשלם את המחיר הכרוך בכך.

אלא שלאט לאט התבהרה לנו תמונה אחרת לחלוטין. פגשנו יותר ויותר אנשים מסורים וחרוצים, אידיאליסטים שאוהבים את המדינה, רוצים אותה יהודית וציונית ועובדים קשה מאוד בשביל שהיא תהיה כזאת. כאלה הם עובדי היחידה הארצית לפיקוח על הבנייה, פקחי הסיירת הירוקה, עובדי קק"ל ואנשי השטח ברשות מקרקעי ישראל. כאלה הם אפילו עובדי משרד המשפטים ופרקליטות המדינה, שעליהם יש לי ביקורת קשה כמעט בכל תחום, אבל גם הם רוצים בטובת המדינה ומתאמצים הרבה מאוד לעשות טוב כפי שהם תופסים אותו.

זה עדיין לא אומר שהשיטה עובדת. אנחנו רחוקים מאוד מזה. אבל האחריות בדרך כלל לא מוטלת על העובדים בדרגי השטח והביניים, אלא על העומדים בראש המערכת ובעיקר על תפיסות שגויות ועל סרבול ביורוקרטי מוגזם ומשפטיזציית יתר.

בחודשים האחרונים שבהם אני מכהן כחבר כנסת, החוויה הזאת הולכת ומתעצמת. אני פוגש בשירות הציבורי עוד ועוד אנשים נפלאים, טובים, מוכשרים ומסורים, שמתאמצים כדי שמדינת ישראל תהיה מקום שטוב יותר לחיות בו. אפשר בהחלט להתווכח על הדרך אל הטוב הזה, אבל השאיפה לטוב משותפת לרוב המוחלט שבהם.

אני פוגש את פקידי האוצר, שכולנו כל כך אוהבים לומר את שמם בזלזול, ומוצא בהם אנשים ערכיים שאכפת להם ועובדים לילות כימים כדי לשרת את המדינה ולעשות את תפקידם על הצד הטוב ביותר. רובם היו יכולים לעשות הרבה יותר כסף במקומות אחרים, אבל הם בוחרים להמשיך ולשרת את כולנו. אני מוצא את העובדים השונים במשרדי החינוך, הבריאות, הרווחה וביתר משרדי הממשלה נפגשים איתי בשעות הערב, הרבה אחרי ארבע אחרי הצהריים, ודנים בקידום רפורמות וחוקים לטובת כולנו.

יש לא מעט כשלים במבנה השלטון במדינת ישראל, חלקם מבניים ונעוצים בשיטה וחלקם, כאמור, נעוצים בשורשים ערכיים ואידיאולוגיים, אבל ההון האנושי שמרכיב את השירות הציבורי מאפשר לנו להיות אופטימיים ולהאמין שאפשר לתקן.

אז זאת החזרה בתשובה שלי השנה. הרבה יותר כבוד, הערכה ותודה לעובדי הציבור העוסקים בצורכי ציבור באמונה.