אמונה אלון
אמונה אלוןצילום: עצמי

אני עדיין עובדת על עניין ההרפיה. על לדעת לשמוט, לא רק את האדמה ואת החובות ולא רק בשנת שמיטה.

פה ושם נראה לי שאני קצת משתפרת בזה, למשל בתחום הכתיבה: במשך שנים לא יכולתי לכתוב פרוזה, כי אחרי שהילדים גדלו ב"ה, וכבר החלטתי להרשות לעצמי לפנות זמן ונפש לכתיבת פרוזה, באו ציפיות היתר שלי מן הכתיבה הזאת וחסמו אותי מלהיכנס לעניין. אם בסופו של דבר בכל זאת כתבתי משהו, ואם אני מגיעה מפעם לפעם לשלב שבו אני מסכימה לראות יצירה מסוימת שלי כמוכנה לפרסום – אף שאולי איננה יצירת מופת, אף שאולי גם הפעם לא הצלחתי לבטא באופן מדויק את מה שרציתי, אף שאולי יהיו קוראים שלא יאהבו את הספר ולא יאהבו אותי – זה רק בזכות העובדה שלמדתי קצת יותר לוותר לעצמי, קצת יותר להרפות, קצת יותר לשמוח במה שיש.

שמירת מצוות התורה מרגילה אותנו לשאוף לשלמותו של כל פרט ופרט ולתרגל מודעות מתמדת, אבל  מעבר למצוות עצמן, שאותן יש כמובן לקיים בדעה צלולה ומכוונת, ממליצה לנו התורה גם לדעת לשמוט, לנוח, לנשום אוויר ולהיות. פשוט להיות. ואני, יחד עם הדמויות בספרים שאני כותבת, מנסה לעבוד ולהשתפר בעניין הזה עוד.

ברומן החדש שלי, שעתיד בעזרת ה' לראות אור השנה, הדמות שעובדת איתי היא זו של יואל בלום, סופר ישראלי מצליח שמגלה במהלך הרומן את הסיפור האמיתי של עצמו. בלום הוא טיפוס לחוץ למדי, אבל אני מנסה להזכיר לו שיש דברים שבאים דווקא כשאדם מרפה, דווקא כשהדעת מוסחת. אפילו הגמרא במסכת סנהדרין אומרת כך, אני מזכירה לו ולעצמי (אף שאני יודעת ששנינו יודעים זאת), והדברים שהיא מונה ככאלה שבאים בהיסח הדעת הם משיח, מציאה ועקרב. יהודי אמור לפעול להבאת המשיח, אני מזכירה לעצמי ולדמות הספרותית שלי, אבל הגאולה עצמה באה דווקא בהיסח הדעת. וכמוה גם מציאה, כל מציאה: מי כמו יואל בלום וכמוני יודע שהרעיונות הכי טובים באים בנו דווקא כשאנחנו מרפים מלחפש אותם. אתה שוטף כלים, נוהג במכונית או מטפל בילדים, ופתאום, במין "קליק" מפתיע, אתה מוצא מה ואיך עליך לכתוב או למחוק.

ומה עם העקרב, שואל בלום בדאגה, ואני מסבירה לנו שהעקרב, המחכה בסוף הרשימה המבטיחה הזאת, בא כנראה להזהיר אותנו מהסחת-דעת מוגזמת: לשמוט ולהרפות זה טוב, אבל אסור להירדם בהישמרות מפני עקרבים ממשיים ומטאפוריים. ואני באמת משתדלת לשפר את יכולות ההרפיה שלי, "הרפו ודעו כי אנוכי אלוקים'" אומר הפסוק (תהלים מו, יא) ואני מנסה להרפות ולדעת, אלא שאני מוכרחה להסיח את דעתי מן הצורך להסיח את דעתי, כי אחרת לא אצליח להסיח את דעתי, ומה יהיה אם לא אצליח להסיח - -