לחזור מהאטה לצמיחה

בפתח השנה החדשה מקווה בלוגר הבית של המדור הכלכלי שבשנת תשע"ו תיישם הממשלה מדיניות מעודדת צמיחה, כמו בעשור הקודם.

אמיר וייטמן , ח' בתשרי תשע"ו

ישראל במקום 116 בעולם בעודף רגולציה. נתניהו וכחלון
ישראל במקום 116 בעולם בעודף רגולציה. נתניהו וכחלון
צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אם נחזור על ההיסטורייה הכלכלית של מדינת ישראל מתחילת המאה ה- 21, נראה שחל בה מפנה משמעותי בשנת 2003.

באותה נקודת זמן, מדינת ישראל היתה מדינה שבה חלקה של הממשלה בתוצר הלאומי היה גדול מאוד, השתתפות האוכלוסייה בכוח העבודה היתה נמוכה מאוד והמיסים כבדים.

על רקע ההאטה העולמית לאחר פיצוץ בועת ה"דוט.קום" והאינדיפאדה השניה, ישראל נפגעה בצורה קשה במיוחד וסבלנו ממצב כלכלי קשה, אבטלה גבוהה, גירעון כבד ולמעשה היינו על סף פשיטת רגל של ממש.

למזלנו, בעניין הזה, הבחירות של 2003 אפשרו הקמת קואליציית ימין כלכלי בהובלת הליכוד ובהשתתפות מפלגת "שינוי" כשותף בכיר, נוסף על המפד"ל והאיחור הלאומי. ראש הממשלה דאז, שרון, מינה את בנימין נתניהו כשר האוצר ונתן לו יד חופשית על מנת לנווט את הכלכלה הישראלית. ונתניהו עשה את זה בהצלחה מרובה, תוך כדי יישום של עקרונות הכלכלה הליברלית.

הוא החל במסע קיצוצים נרחב בקצבאות, ובראשן קצבת ילדים. נעשו צעדים חשובים של פתיחת השוק המקומי ליותר תחרות, ועוד. במקביל החל תהליך עקבי של הורדת מסים, כולל מס החברות ומס הכנסה, שהקלו על המגזר העסקי והפכו את מדינת ישראל ליעד אטרקטיבי יותר להשקעות עבור המשקיעים.

התוצאות ברורות: כעבור עשור, השתתפות הציבור בכח העבודה גדלה פלאים. ממדינה בה מעט מאוד אנשים עובדים, מעט יותר מ- 50% מן האוכלוסייה, הפכנו למדינה עם שיעור השתתפות מעט גבוה יותר ממוצע מדינות ה- OECD, סביב ה- 65%. גידול שהוא פשוט לא אחר מאשר מדהים.

ד"ר מיכאל שראל, הכלכלן הראשי לשעבר של משרד האוצר, תיאר את זה כ"נס" של ממש. אמנם אני יותר מסוייג ממנו באשר להגדרה של "נס" משום שבסך הכל ראינו שאנשים עונים לתמריצים וכאשר מפסיקים לסבסד בטלה, אנשים אכן מפסיקים להתבטל ומתחילים לעבוד, משום שאין ברירה, וזה טוב לכולם.

ההשפעה המדהימה ביותר חלה דווקא בקרב הציבור הערבי ובעיקר בקרב הציבור החרדי, שחוו גידול יוצא מן הכלל בהשתתפות בכח העבודה, במיוחד גידול של כ- 106% בקרב הציבור החרדי מאז. לא מספיק צוין שהציבור החרדי של היום אינו הציבור החרדי של לפני עשור. כבר היום, הרבה יותר מקובל לעבוד וגם ללמוד תואר אקדמאי לצורך רכישת פרנסה בכבוד בקרב ציבור זה ומדובר כמובן בשינוי מבורך מאוד.

המגמה החיובית הזאת נמשכה עד 2010-11. בתחילת הקדנציה שלו כראש ממשלה, נתניהו החל להמשיך את הורדת נטל המס אבל מהר מאוד, לצערנו, המגמה הזאת נבלמה ואף התהפכה. תחת לחץ של המחנה "החברתי", כלומר השמאל הסוציאליסטי, והמחאה החברתית של קיץ 2011, ועל רקע המשבר הכלכלי העולמי של 2008-9, מתווה הורדת מס החברות ומס ההכנסה נעצר והמיסים חזרו לעלות. אמנם, בהסתכלות כוללת, נטל המס נשאר פחות או יותר יציב מאז, אבל עדיין ברמה גבוהה מאוד מן הרצוי. בנוסף, ישראל מצאה את עצמה בעיצומה של מתקפה רגולטיבית קשה, בכל התחומים, שהכניסה את ידה של המדינה בכל תחום וגרמה לנזקים לא פשוטים למגזר העיסקי ולצרכנים כאחד.

התוצאות ברורות: לאחר עשור של צמיחה גבוהה משמעותית מזאת של ממוצע מדינות ה- OECD, המצב השתנה בשנתיים האחרונות. הצמיחה לרבעון השני של שנת 2015 הסתכמה בשיעור מזערי של 0.1%, כאשר כבר מדובר בפועל בקיטון בצמיחה לנפש ובמצב על גבול המיתון. אמנם אנחנו לא במצב נורא שמזכיר את 2002-3, אבל המצב בפרוש אינו טוב ודרוש תיקון חד ומהיר.

בהקשר הזה צריך לברך את הממשלה שככל הנראה הבינה שיש בעיה וחידשה את הורדת המיסים לאחר 4 שנים, דרך הפחתת המע"מ ב- 1% והפחת מס החברות ב- 1.5%. בנוסף, ראש הממשלה נתניהו הקים לפני מספר חודשים ועדת שרים לענייני רגולציה שהוא עומד בראשה, כאשר המטרה המוצהרת היא לחזור למגמת הדה-רגולציה שהיתה קיימת לפני עשור.

העובדות האלו נותנות תקווה שאכן המגמה השלילית של השנים האחרונות תתהפך ואין לנו אלא להתפלל בתחילת השנה החדשה שאכן כך יהיו פני הדברים.