זיופים שעושים טוב באוזן - טור ביקורת מוזיקה

ההל הצלילי של בתי הקפה הירושלמים ומשוררי תור הזהב של המאה העשרים ואחת, אזניים תפלות ואנינות, היפסטרים מוזיקליים ושירים של חורף

עוזיאל סבתו , ט' בחשון תשע"ו

הרכב גן רווה
הרכב גן רווה
צילום: אליה ששון

צור לבבי | אלבום | הרכב גן רווה

לאלבום החדש של זיו רווה הקשבתי פעם אחת ולא הייתי בטוח. אז האזנתי שוב. וכבר היה מאוחר אבל הייתי חייב לרפט פעם נוספת. בסוף נכנעתי והלכתי למיטה. עם זיו בכל באוזן.


ותוכן מילותיו כלל לא חשוב, זיו מקריא אותן כמורה בבית הספר, כחזן בסדר העבודה של יום הכיפורים, כמלמד המסביר אותיות לתלמידיו, כמצביא לחייליו לפני הקרב
הצלילים האלו היו לי תרופה מדבקת. המוזיקה כל כך חיה, כל כך אמתית. הכלים אותנטיים וגם כשהם נטולי מערכות הגברה, מיקרופונים וזרם חשמלי, ינגנו את יצירות האלבום בהופעה על כל עיבודיו וניגוניו.

ותוכן מילותיו כלל לא חשוב, זיו מקריא אותן כמורה בבית הספר, כחזן בסדר העבודה של יום הכיפורים, כמלמד המסביר אותיות לתלמידיו, כמצביא לחייליו לפני הקרב. והצלילים מענגים את המשפטים, הופכים את השירים לפיוטים ואת המשורר לפייטן מימי הביניים.

מוזיקה שמכבדת מילים.

אם בכל זאת נתבונן במשמעותן נגלה במילים פנינים ומרגליות. מילות קודש של ערגה וכיסופים לקדוש ברוך הוא. כותבן יכול היה להיות באותה מידה רבי משה בן שלמה, חכם מנשה אבן יעקב, או זיו רווה.

ההרכב 'גן רווה' צילום: אליה ששון

והמקאמים עדינים, מקאמים להמונים.

לא אתפלא אם בעוד שלוש מאות שנה, יבואו ברי סחרוף של עוד שלוש מאות שנה ומשה חבושה של עוד קצת פחות משלוש מאות שנה (בכל זאת, הוא תמיד חייב להיות העתיק יותר) ובמסגרת 'פסטיבל תור הזהב של המאה העשרים ואחת' יבצעו יחד סצנה מוזיקלית משירי המשורר זיו רווה.

ולא ימכרו הרבה כרטיסים. משלוש סיבות:

1. כי אנשים לא מכירים את ההיסטוריה של המאה העשרים ואחת על משורריה ופייטניה, מלבד כמה חוקרים יודעי חן שאין להם לא זמן ללכת להופעות ולא סבלנות להגיות הבלתי מדויקות בשירת הסחרוף העתידי.

2. כי מי לעזאזל משלם על מופע כשדלק המכונית המעופפת, יחד עם התשלום לרובוט-סיטר עולים כפול ממחיר הכרטיס?

3. כי כך גורלם של המשוררים הגדולים - להישכח ולהיעלם עם השנים. לצערי.


לא אתפלא אם בעוד שלוש מאות שנה, יבואו ברי סחרוף של עוד שלוש מאות שנה ומשה חבושה של עוד קצת פחות משלוש מאות שנה (בכל זאת, הוא תמיד חייב להיות העתיק יותר) ובמסגרת 'פסטיבל תור הזהב של המאה העשרים ואחת' יבצעו יחד סצנה מוזיקלית משירי המשורר זיו רווה
זיו מצטרף לטרנד של ניגון ירושלמי ואחרים, טרנד קסום המחייה את השורשים שלנו ומצמיחם אל מעל לקרקע, אל ההל המוזיקלי של צלילי בתי הקפה הירושלמיים. אל רשימת ההשמעה של יוטיובֵּי עובדי אדמה ותלמידי חכמים, נערים מתבגרים ומתבודדי המרפסות בבתי אבות.

המוזיקה שלו היא חד-גונית לכאורה. אין פה עניין להתפזר ולאגד את כל הסגנונות לאלבום אחד. כל השירים נשמעים אותו הדבר לאזניים תפלות. אבל דווקא אניני השמע יגלו שהקו הנשזר בין שירי האלבום אמנם לא צבעוני, אך מקפיד על גוונים שונים בין שיר לשיר ובעיקר - אוהב לזייף במכוון מידי פעם. דווקא ה'זיופים' היוצאים מהסולם ופורצים ממחבואם לתיבה או שתיים ותכף מצניעים עצמם חזרה ונותנים למלודיה להיוותר בחוקיה, דווקא הם שובים את מאזיניהם בעבותות.

זיו כינה את מבצע האלבום בשם הכיסוי 'גן רווה'. הוא גם התבייש לשלוח לי תמונה שלו. "אני לא העניין" הפציר בי. ובכל זאת התעקשתי לקרוא לאמן בשמו – זיו רווה, ולפרסם את תמונתו. כי אני מאמין שלכישרון הזה יש שליחות ועליו לפרוץ החוצה ולצאת מאנונימיותו אל העולם, להכיר ולהיות מוכר.

קטנות

היפסטר, אבל משלנו

א-לוקות | חדשיר | טוביה בולטון


דווקא ה'זיופים' היוצאים מהסולם ופורצים ממחבואם לתיבה או שתיים ותכף מצניעים עצמם חזרה ונותנים למלודיה להיוותר בחוקיה, דווקא הם שובים את מאזיניהם בעבותות

החבדניקים מרימים קול בשנים האחרונות ובעוגת המוזיקה היהודית תמיד תמצאו אותם בשכבות העליונות, אם לא בדובדבן, או לפחות בקצפת שתחתיו.

הפעם מדובר ביוצר מגניב ומפתיע - טוביה בולטון, בשיר הרגאיי 'א-לוקות', תחת שרביט הפקתו של רועי לביא. הגימיק של משקפי השמש והחיצוניות הלא שגרתית נותנים לקליפ אופי קומי משהו. הקול קול טוביה, המגניבות מגניבות ליפא שמלצר והזקן זקן מתיסיהו של פעם (נקווה שלא יסיים כמוהו).

מה שכן, בסוף הגימיק עבד. לפחות עליי.

מעלה באוב

לסיום,

שיר של חורף.

את רז עמר אני מכיר שנים ותמיד צמא לעוד ועוד מהמוזיקה שלו. הנה קליפ לאחד השירים האהובים של היוצר הצעיר, מתוך אלבום הבכורה 'ברגעי השקט'.

שיהיה לנו חורף שקט וחם ושתמיד נזכה להגשים לעצמנו את כל החלומות, גם אלו הרחוקים ביותר.

--

מתוך מגזין ערוץ 7