בשבע מהדורה דיגיטלית

שלוחה בערוץ 2

כשחוזרים למסך הקטן מתחילות התמודדויות רוחניות עם אנשים נפלאים, שלא מצליחים להבין את הדתיים

איה קרמרמן , ט"ז בחשון תשע"ו

איה קרמרמן
איה קרמרמן
צילום: דניאל רצאבי

לאחר תקופה ממושכת של שקט, אני חוזרת לטלוויזיה.

אחרי התלבטויות ארוכות, ביני לבין עצמי, לבין בעלי, לבין סיון וידידיה מאיר, אהוביי וכליותיי היועצות, החלטנו שהשם יתברך וכנראה גם הרבי מלובביץ', הפכו אותי לשלוחה לגוב האריות של ערוץ 2.

רק שבמקרה דנן, צריך להיות יותר רגישים ופחות מוחצנים. כי לעמוד בקשת פינת רשת ולשכנע אנשים שיניחו תפילין פחות יעבוד פה. יש חילונים, ומחילה אם זה מעליב מישהו, שהם רגישים כמו חילזון. ברגע שהם חשים במגע, ולו העדין ביותר, עם איזה דוס, הם מכווצים את מחושיהם ומסתגרים בשבלול. אולי הם מפחדים להידבק. צריך הרבה תכונות של עדנה ורוך, שאני חסרה בהן. ולראיה, יש לנו חבר טוב ששנים קורא לי איה קרמרמן טאקט. תתפללו עליי.

אם חשבתי שעיקר העניין שבגינו נשלחתי לעבודה יהיה הופעתי במסכי הטלוויזיה בבתי ישראל, טעיתי טעות מרה. כי הניסיונות שנקרים בדרכי עד כה מאחורי הקלעים מראים לי שעבודת השליחות כבר החלה. אני מוקפת באנשים מקסימים, טובים ונדיבים, שהמינוס היחיד שלהם הוא שהם עוד לא חזרו בתשובה. זה נותן לי הזדמנויות מחודשות לראות מה אחינו החילונים חושבים עלינו, אחרי שנים שבהן ריפדתי את חיי באוהבי השם. כאמור, שליחות.

וכך, באחד מימי הצילום האחרונים, בשיחה עם אחד המתכחשים לחיבור איתו יתברך, הרגשתי מצד אחד שכל מילה שלי נבדקת ונבחנת בחשדנות, כאילו היא בעלת חזות ערבית בתחנת אוטובוס; ומצד שני, אפשר היה לשמוע את האהבה שלו לעם שלנו, ואת הכאב שלו, שנשפכו מכל מילה שיצאה מפיו ומכל קמט דאגה במצחו. באותה נשימה שהוא בא בטרוניה על קונספט הדת בכלליות והיהדות בפרט, כעס על השימוש שלי במילה קדושה וטען שאינו מאמין בכלום, הוא השתמש במילים נשמה, חמלה ורחמים ודרך ארץ.

ואז הוא סיפר איך ישב בבית וצפה בחדשות, בכתבה על הלינץ' בעובד הזר. ישב, בלי לשים לב שפרצופו רטוב מעיניו הזולגות. ״לא על אותו אומלל אלא עלינו, על העם שלנו, שאיבד כיוון. על אובדן האנושיות היהודית שלנו. אנחנו שאמורים להיות יותר טובים מכולם. מה קרה לנו?! הבן אדם שוכב. מנוטרל על הארץ. זו לא הייתה הגנה עצמית. זה היה מפגן של שנאה מחרידה. מאיפה היה את הזכות לקחת נשמה? מאיפה? זהו. נגמר. איבדנו את הערכים. את מה שהופך אותנו ליהודים. את הרחמנות".

פייר, נפעמתי. מאהבת ישראל שיש לו. וזאת מפי אדם שטוען שהוא חילוני, כן?

התבוללות ערכית

יום אחרי, ברשת ב׳, דיון קשה על אותו מקרה מזעזע. לא הייתה כלל התייחסות לכך שבזמן אמת הייתה טעות בזיהוי. הדגש היה על המעשה כאקט, לינץ' שהוא חסר קשר להגנה עצמית מוצדקת. לינץ׳ לשם הוצאת אגרסיות, ביטוי לשנאה והעדר האנושיות שנחשפו במלוא כיעורם. ותמונה אחת שווה אלף מילים, כל שכן סרטון.

עצם קיום הדיון הוא מופלא, ולא מובן מאליו בכלל בעיניי. כמה עם ישראל הקדוש, חילוני ודתי כאחד, מזדעזע מאובדן האנושיות והרחמנות שלנו. ערכים שהם לנו כדגל רם ונישא. הם שהופכים את עמנו לעם מסוגל, יד ביד הולכים איתנו, מאותו רגע גדול לרגלי ההר. בתוכנית דיברו גם על התבוללות. סיפרו על אחד ממנהיגי העבר שלנו, שכבר ב‑1930 התריע מפני סכנת ההתבוללות. לא זו שנוצרת מנישואי התערובת, אלא התבוללות ערכית, אימוץ מנהגי גויים.

כמה מדויקת נבואת הזעם שלו. שנים אנחנו זולגים החוצה ממנהגינו ומאמצים מנהגים מטומטמים לא לנו. חושבים שלהיות אמריקה זה גליק גדול, סמל לגאווה והתקדמות. והנה הגיע הלינץ׳, סטירת לחי מצלצלת לטעות האיומה הזאת. דוגמה כואבת לאימוץ מנהגי הגויים הסובבים אותנו, והפעם הערבים. אותם אנחנו מכניסים לבתינו וללבנו.

שנים מדברים על כך שהדת צריכה להתקדם, להתעדכן. שהיום כבר אין צורך בכל המנהגים החשוכים. ואני אומרת: עורו עורו ישני עפר. בועת היוהרה הערכית החילונית התפוצצה בפנים. המוסר העליון שבו התהדרו החילונים קרס כעץ בסופה. השנאה גואה ברחובות. שנאת יהודים. זילות והחפצת נשים, כמו בסיפור אלנבי 40. אוהבי חיות ששונאים אנשים, טוקבקים מלאי שטנה, חרמות כיתתיות על השונה, אלימות חוצת גבולות בספורט, שנאת הגר, הזר, האחר ועוד. אותה יהירות ערכית הייתה כקליפה, אותה עטו החילונים. קליפה של עולם יהודי מופלא מלא בערכי נתינה וחסד, שהם התשתית והיסוד ובלעדיהם אין דבר. והיום, העם שלנו הגיע למצב שאף הקליפה נשברה, התפוררה. אין ערכי יסוד להעביר לדור הבא. המלך החילוני ערום.

לדעתי, זה בדיוק הזמן שבו כולנו צריכים לעשות בדק בית ולנכש עשבים חולים. יותר מזה, זה בדיוק הזמן לצאת לשליחות ולהתחיל לדבר.

קינוח מחזק:

קומפוט אגסים

לכבוד התפילות שלנו לגשם ולחורף, את המתכון הבא אני ממליצה לעשות העתק-הדבק לפתקים בפלאפון. האגסים המבושלים יחד עם הג׳ינג׳ר והקינמון, שהם תבלינים מחממים, מצוינים לחיזוק מערכות החיסון לקראת החורף, ומי האגסים נפלאים כמרפא לשיעול.

החומרים הדרושים:

4 אגסים קלופים וחתוכים לפלחים

2 מקלות קינמון

אצבע ג'ינג'ר טרי קלוף באורך של 3 ס"מ

מקל וניל

גרידת תפוז

שלוש-ארבע כוסות מים

אופן ההכנה:

מכניסים הכול לסיר ומרתיחים.

אחרי חמש דקות רתיחה מוציאים את מקל הווניל, חורצים אותו לאורכו ומוציאים עם סכין את פולי הווניל.

מחזירים את הפולים ואת המקלות לסיר לעוד עשר דקות של בישול.

שומרים במקרר בכלי סגור.

אפשר לאכול כקינוח מפנק או לשתות את הנוזל כרפואה לשיעול.

לגיוון אפשר להוסיף גרגר הל או כוכב אניס קטן.

לא כדאי לזרוק את מקלות הווניל הריקים. אפשר להכניס אותם לבקבוק של שמן שקדים למסאג׳, לסגור ולהניח במקום עם שמש לשבועיים. הווניל ייתן לשמן ריח נפלא.

תודה לפאולה רוזנברג, נטורופטית וחברה נדיבה, על העצות

ayakremerman@gmail.com