"אני צריך לעשות הכול כדי לצאת בחיים מפגישה". רון כהן
"אני צריך לעשות הכול כדי לצאת בחיים מפגישה". רון כהןצילום: עופר עמרם

יום שישי בערב, שכונת אלהורין דה-לה-טורה – אחת השכונות המנומנמות בפאתי מאלגה, ספרד.

אל וילה מפוארת ומאובטחת נכנסו בזה אחר זה שלושה רכבים מפוארים, ונבלעו מאחורי השער.

מהרכב יצאו שני ישראלים מלווים במאבטחים, וכולם חמקו במהירות אל תוך הבית. בבית התקיימה דקות אחדות לאחר מכן פגישה בינם ובין חברי אחד מארגוני הפשע בישראל. לא הם ולא חברי הארגון שמו לב שעל צלע ההר, במרחק כמה עשרות מטרים מהם, שוכב בינות לשיחים רון כהן, ומתעד כל רגע במצלמה שבידו.

במהלך הדקות האלה לכדה עדשת המצלמה את המפגש מבעד לחלון. לפי תנועות הידיים החדות והמהירות של היושבים סביב השולחן, ניכר שהרוחות סוערות. גם דמות שהציצה בכל שתי דקות כדי לבדוק שאין צופים או מאזינים, כיכבה בצילומים. כעבור חצי שעה בלבד הסתיימה הישיבה בפתאומיות.

האורות כבו והמכוניות המפוארות יצאו במהירות כלעומת שבאו. רון, שחשש כי נחשף, ידע כי אם זה המצב הוא עלול להירצח ברגע ובלא עקבות. הוא מיהר אל מכוניתו ונעלם מהמקום. 36 שעות אחר כך, כשביקש לעלות על הטיסה חזרה לארץ – טיסה שישבו בה שלושה מהמשתתפים במפגש, הוא עוכב בלא הסבר מניח את הדעת בידי המשטרה המקומית, והחמיץ את הטיסה. לו הצליח לעלות עליה, אולי היה יכול להביא בסיומה למעצר של אחת מהדמויות המרכזיות בפרשה.

לתחקירן אסור לפחד

"חודש קודם לכן קיבלנו במערכת התוכנית 'כלבוטק' טלפון מאדם שסיפר לנו שחברה ששמה 'בסט צ'ויס' עקצה מיליוני שקלים מישראלים בתרגיל, שקראנו לו 'העוקץ הסיני'. חברה ישראלית, המציגה את עצמה כמתמחה בשוק הסיני, מציעה ללקוחות ישראלים לנסוע לסין ולרכוש שם את כל תכולת הבית במחירים זולים במיוחד – טרנד שהפך למקובל בשנים האחרונות בקרב משפחות שבונות או שמשפצות את ביתן", מספר כהן, שהיה בעשור האחרון התחקירן הראשי של תוכנית התחקירים 'כלבוטק'.

"השירות שהם מציעים כולל טיסה, שהות וליווי צמוד. מתברר שעשרות משפחות נסעו לשם ושילמו כל אחת עשרות אלפי שקלים על סחורה שלא הגיעה – וכנראה שלא תגיע. בעל החברה, העבריין אלירן ימין, עזב את סין ועבר לספרד, כשהוא מותיר אחריו גם עשרות נפגעים סינים במדינה האסיאתית. נכנסנו לתמונה והתחלנו בבירורים, ולאחר שעשיתי הצלבות ובדיקות הצלחתי לאתר את הבית של ההורים שלו – בשכונת ג'סי כהן בחולון".

שמה של שכונת ג'סי כהן בחולון הולך לפניה, ולא לטובה. היא נחשבת אחת השכונות הקשות בארץ, ויש בה תחנות סמים, רציחות ועבריינות חמורה, ולשם לקח רון את המתלונן עם תחילת המעקב. "אנחנו מגיעים לשם ביום שישי בבוקר, ואיך שאנחנו יורדים מהרכב, אוטומטית אנחנו מקבלים מבטים מאיימים מהעוברים ושבים. כבר סימנו אותנו כחשודים", מתאר רון את הרגעים הללו. "התפקיד שלי באותן דקות הוא להרגיע את הנעקץ, ולא פחות מזה – להגיע למצב שבו אני מוזמן להיכנס לבית ולא להיזרק ישר החוצה".

הדלת נפתחה, ומולם עמד אדם שצלקות מעטרות את פניו, ולפי תיאורו של רון לא בטוח שתרצו להיתקל בו בסמטה חשוכה. "זאת סיטואציה שאתה רק רוצה לעבור אותה בשלום. מתברר שמולי עמד אביו החורג של אלירן, והוא נראה כמו בן אדם שישב כבר בכלא ולא חושש מכלום. מילה אחת לא במקום – זה ישר בלגן", אומר רון, וניכר שהוא יודע על מה הוא מדבר.

"כמה מילים, ואנחנו נכנסים; מתיישבים על הספה ומתחילים לספר שהילד שלהם הולך להסתבך. הסברנו להם את המצב תוך כדי פיזור רמזים שהמתלוננים שוקלים ללכת לתקשורת, ופתאום טלפון – ומי על הקו?! התכשיט בכבודו ובעצמו. האימא אומרת לו בטלפון: 'תקשיב, באו אליי הביתה אנשים שאומרים שלקחת להם כסף, ולא מוכנים לצאת מפה עד שהם מקבלים את הכסף', למרות שזה לא היה ולא נברא".

ימין פתח בצעקות וביקש לדבר עם קורבן העוקץ. "יש לך דקה לעזוב את הבית", הבהיר לו. "אם אתה לא עוזב את הבית, אני דואג שיורים עליך מהחלון כדור בראש. לא אתה ולא הילדים שלך חסינים ממני, אני אגיע עד אליהם", אמר וניתק. "אני רואה את הקורבן כולו רועד. עכשיו זו בעיה, תחקירן 'כלבוטק' לא יכול להראות פחד, והבן אדם רועד לי בידיים. מה אני אגיד לו: גם אני פוחד פחד מוות?".

"אבא לא בבית"

במשך עשור היה רון כהן התחקירן הראשי ואיש הצללים של תוכנית הטלוויזיה 'כלבוטק' עם רפי גינת. עשרות נוכלים, גנבים ופושעים עברו תחת ידו במהלך השנים, וחלק ניכר מהם נשפטו בזכות הראיות שהשיג. עד היום – שנה וחצי אחרי שהתוכנית כבר ירדה מלוח השידורים – הוא מוצא את עצמו מגיע לבתי המשפט כדי להעיד בפרשות מגוונות שחשף וחקר.

אל הריאיון, המתקיים במרכז תל אביב בבית קפה קטן, הוא הגיע לבד. את אופנוע השטח, 500 סמ"ק, שהפך לאחד מסמליו המזוהים ביותר, החנה קרוב לכניסה, וירד ממנו בקפיצה קלילה. אך ברגע שהקסדה הוסרה מראשו שאלתי את עצמי האם זוהי הדמות ההרואית שממנה חוששים עבריינים רבים. רון לבוש בפשטות, מין צבר ישראלי רגיל – או אם תרצו, השכן מהדלת ממול. דבר אחד מסגיר אותו: לא אחת הוא פזל לצדדים במהלך שיחתנו, גישש בחושיו החדים האם מישהו מהעבריינים שלכד בעבר זיהה אותו והוא ייעשה 'מסומן' – מצב שיחייב אותו לעזוב במהירות את המקום. "הרבה פעמים אני מרגיש שהתחלפנו בתפקידים. אני האיש הטוב שתופס את הרעים, אבל אני זה שצריך להישמר", הוא אומר ונאנח. "אחרי שתפסתי כל כך הרבה פושעים ונוכלים, שחלקם לא בחל באמצעים, כולל איומים על חיי, אני מוכרח להיזהר. לכן אני לא חושף את פניי. לא תמצא שום תמונה שלי בשום מקום", הוא אומר בהחלטיות.

רון (40) נולד למשפחה חילונית במרכז ראשון לציון, ילד שלישי מארבעה. אביו עבד בימים ההם כבלש במשטרת ישראל, ואחר כך אף פתח משרד חקירות בעצמו. עד היום רון זוכר היטב מה היה צריך לעשות כאשר הטלפון צלצל בבית, והיו מבקשים את אביו. "תודרכתי שבבית הזה אין אבא. אם היו מתקשרים, אבא אף פעם לא בבית; ואם מבקשים אותו בשמו, אני לא יודע במה מדובר", הוא אומר את הדברים במין חיוך שובב, כאילו אלו ההנחיות שיש בכל בית. "אבא היה איש משטרה והבנתי שצריך לשמור עליו, ולא בטעות להזמין אלינו לבית את האדם שעלול לפגוע בו", הוא מסביר.

רון אובחן כדיסלקט והועבר די מהר לכיתה טיפולית, ושם בעיקר שיחק. את שעות אחר הצהריים של רוב שנות ילדותו בילה בפרדסים, שהיו חלק מהנוף העירוני בראשון לציון של אז. "בתקופה שלי לא הייתה מודעות לאיך לטפל בילדים עם בעיות קשב וריכוז, כפי שמטפלים היום. מי שמע אז על ריטלין?", הוא אומר. גם בבית לא זכה רון ליחס ולטיפול מיוחד כפי הנדרש. "אף פעם לא שאלו אותי על שיעורי בית או איך היה בבית הספר. דאגו לי לאוכל ובגדים, אבל לא יותר מזה. די מהר מצאתי את עצמי ישן מדי פעם ברחוב, מתחבר עם נוער שוליים. למדתי להסתדר ברחובות. היום אני יודע שזה היה משהו שבהמשך הדרך עזר לי מבחינה מקצועית", הוא מוסיף ומתאר. "למדתי את שפת הרחוב, איך לדבר עם אנשים ולדעת מה להגיד, להתחכך עם אנשים, איך להיבלע ואיך להיות חלק מקבוצה. מה אני צריך להגיד כדי שהם יקבלו אותי ומה לא. באופן טבעי זה ליווה אותי בהמשך".

"כשאני מסתכל על מה שקרה לי בעשור של 'כלבוטק', זה נטו הילדות שלי", מוסיף רון במבט לאחור, "הצלחתי להיכנס לדמויות – בכל פעם לדמות אחרת – וזה הפך לחלק מחיי. כדי לרכוש את אמונם השתמשתי בשיטות ובהתנהגות שלמדתי בילדות, ובעצם מינפתי את זה למקום טוב ולא להיות כמותם. יכולתי להיות אחד מהם", אומר רון בכנות.

"בעולם של הנוכל, אם בשנייה הראשונה שאני מופיע מולו אני לא פועל נכון, זה אבוד ולא אצליח לדובב אותו. אני אדבר אליו בשפה שתיתן לו להבין שעומד מולו בן אדם שהוא לא עיתונאי ולא תחקירן. אני אהיה אולי סימן שאלה, ועם זה אני אקח אותו לאן שאני רוצה. אם הוא נבהל, אקח אותו לבהלה. בסופו של דבר אני צריך לגרום לו להגיד לי את האמת. אם הוא קשוח אני מראה לו שאני יותר קשוח, הוא יבין שבכוח לא ילך איתי. עדיף שניכנס לשיחה נעימה וכך נפתור את הבעיה".

קרה שנוכלים אמרו לך: 'אנחנו יודעים שאתה רון מכלבוטק'?

"כן, אבל גם כשאמרו לי 'אתה מכלבוטק', הייתי מכחיש. בחיים אני לא מודה. זכור לי מקרה אחד שהנוכל – בחור שגנב סכומי כסף גדולים מאדם מוגבל והצלחתי לעלות על עקבותיו – אמר לי בביטחון מלא: 'אני יודע שאתה רון'. כמובן הכחשתי, ובסופו של דבר הצלחתי להוציא ממנו הכול – כולל את השם של השותף שלו לפשע. אני בטוח שבמהלך שידור התוכנית הוא אמר לעצמו: 'יא אללה, ידעתי, איך נפלתי בכל זאת?!'. אבל ברוב המקרים שייכו אותי לאחד מארגוני הפשע, וברגע שבן אדם שואל אותי לאיזה ארגון אני שייך, אני רואה שהוא כבר מבוהל, ומפה אני משחק איתו".

אתה רוצה שהוא יחשוב ככה?

"לא במיוחד. אני בסך הכול רוצה לצאת בחיים מהסיטואציה. אני צריך לעשות הכול כדי לצאת בשלום מהפגישה, אז אני שם לעצמי הגנות".

שתולה במערכת 'כלבוטק'

אחת הפרשיות הזכורות ביותר מהתוכנית 'כלבוטק' הייתה התחקיר שנערך על רשת 'טיב טעם' ב­2007. התחקיר חשף מחדלים של החברה בהשארת משטחי בשר בלא קירור ובחשיפת הבשר לחתולי רחוב. למרות הזמן שחלף ועשרות התחקירים והחשיפות שרון היה מעורב בהם, הוא מודה כי החשיפה הזו נחשבת מבחינתו לאחד מהישגיו העיתונאיים הגדולים ביותר, בעיקר בגלל הלחץ העצום שהופעל עליו כדי שיעצור את הפרסום – כולל ניסיונות לקנות אותו בכסף. "זה היה אולי הסיפור הכי קשה. הם עשו הכול כדי להכפיש את שמי. ברגע שהם הבינו שאני התחקירן הראשי ואני הולך לפרסם את הסיפור, ישבו עליי במשך חודש, מהבוקר עד הלילה, חוקרים ובלשים ששכרה 'טיב טעם', ברמה שלכל מקום שאני נוסע אני רואה אותם במראות של הרכב. זאת הייתה תקופה שכמעט שלא יצאתי מהבית".

איך הם גילו בכל זאת שאתה התחקירן הפועל נגדם?

"מי שחשפה אותי הייתה כנראה מישהי שהם שתלו בתוך מערכת 'כלבוטק'", מודה רון לראשונה. "היא עבדה כתחקירנית על תחקיר אחר, והקליטה אותי במהלך נסיעה ברכב עם מצלמה נסתרת של 'כלבוטק'. כשחזרתי למערכת בלילה גיליתי שחסרה מצלמה אחת – המצלמה שלה. שחזרתי, ופתאום הבנתי שהיא דובבה אותי. למחרת גיליתי שהיא העבירה ההקלטה לחוקרים שטיב טעם שכרה. בסופו של דבר עברנו את זה, ואני גאה שחשפנו את הדברים".

הייתה לך תחושת שליחות גדולה יותר דווקא משום שמדובר ברשת שמוכרת בשר טרף?

"לא. מה פתאום? אי אפשר להיות תחקירן טוב אם עובדים ככה", הוא מבהיר. "אני לא יכול לשפוט דברים באופן הזה. אם יש סיפור נכון ויש לו עניין ציבורי, כולנו בתוך הסיפור הזה בלי אינטרסים או רגשות".

ומנגד, בחשיפת ארגון 'שופר' עם הרב אמנון יצחק לא עבר לך בראש שזה מצער שאתם חושפים שחיתות והתנהגות פסולה של רב וארגון העוסקים בהפצת יהדות?

"ברור שזה נוגע לי בלב, אבל זה לא ייכנס למערכת השיקולים שלי כשאני מגיע לחשוף סיפור", הוא חוזר ואומר. "רק שבתוכנית על הרב אמנון יצחק זה הגיע לממדים אחרים, שלא חשבתי שאחווה", הוא מוסיף מיד. על פי התחקיר, שפורסם ב­­­­­­‑2010, סוכן הפרסום של העיתון 'שופר ניוז' של הרב אמנון יצחק גנב כסף מלקוחותיו וממערכת העיתון. נוסף על כך תואר כיצד בית הדין של הרב אמנון יצחק הורה להלקות הלקאה סמלית את הזמר החרדי ארז יחיאל, לאחר שהלה הופיע בפני נשים. התגובות מצד הרב אמנון יצחק לא איחרו להגיע, ומלבד איומי התביעה כנגד 'כלבוטק' החל מסע השמצות כנגד גינת וכהן, חושפי הפרשה.

"המקרה מאוד תסכל אותי. בא בן אדם, רב, ויוצא נגדי בהרצאות לתלמידים ששותים בצמא את דבריו. איך אני צריך להרגיש? תלמידים שלו איימו על חיי. בעיניי זה חמור מאוד. האם יכולה להיות צביטה יותר גדולה בלב?".

כאן המקום לציין כי אף על פי שרון אינו חובש כיפה, הוא מגדיר את עצמו מסורתי. "אני מניח תפילין בכל יום, שומר שבת. אתה יכול לכתוב עליי שאני ממנשקי המזוזות", הוא אומר בקריצה. "אך למרות זאת בחיים לא אשפוט את המקרה לפי הכיפה שעל ראש הנוכל. אני לא שופט ולא יכול לקבוע כיצד אדם יתנהג", הוא מסכם.

"פגיעה בחסרי ישע היא רוע טהור"

נוכלים רבים אמנם נתפסו בעזרת רון והתחקירנים האחרים בתוכנית, אולם לכידתם לא סייעה לאלו שכבר הספיקו להיפגע ממעשיהם. את כספם הם לא ראו בחזרה, ורון מודע לכך. גם לסיפור 'העוקץ הסיני', שבו נפתחה הכתבה, אין סוף טוב. אמנם אחד מהמעורבים נעצר ונכלא, אך עשרות הנעקצים לא זכו לראות את כספם שב אליהם. "לפחות אנחנו יודעים שב-90% מהמקרים, כאשר שידרנו סיפור – לא המשיכו להיפגע אנשים נוספים; אבל תמיד צצים נוכלים חדשים", הוא מבהיר. "הם כמו מחבלים קטנים, שכל הזמן צצים ממקום אחר".

לדבריו, חלק מהאשמה מוטל על מערכת המשפט ועל הרשות המחוקקת, שאינה עושה די כדי למנוע הישנות של מקרי עוקץ ונוכלות. "רוב העקיצות והנוכלויות מתבצעות דרך חברה פרטית, שאז הנוכל פשוט מכריז על פשיטת רגל וכך אין לנעקץ יותר מדי מה לעשות. הרבה פעמים נתקלתי בנוכלים שחזרו שוב ושוב על עוקצים, כל פעם תחת חברה אחרת. צריך שייקבע בחקיקה שמספר ח"פ (חברה פרטית) הוא כמו מספר תעודת זהות. איך ייתכן שהיו מקרים שאותו אדם עקץ שמונה פעמים, ובכל פעם עם חברה אחרת? אם הייתה חקיקה מתאימה, שופט היה יכול לעצור את זה כבר לאחר המקרה השני, כאשר הוא מזהה דפוס התנהגות. היום נוכלים יכולים לעשות כמעט כל מה שהם רוצים, ובכל פעם להתחמק מעונש חמור. חייבת להיות אפשרות של הרמת מסך (כלי משפטי המאפשר לייחס את החובות והזכויות של חברה בע"מ לבעליה, מ"ג) פעמים רבות יותר – כך יהיה אפשר להילחם בתופעות אלו באופן אפקטיבי", מציע רון.

מה הפשע שהכי מעצבן אותך?

"פגיעה בחסרי ישע", הוא אומר בנחרצות. "מבוגר או חולה שבא אליו בן אדם בריא ומפרק אותו כלכלית, אני יכול להשתגע מזה. בעיניי זה רוע טהור. אם הייתי גם השופט, הייתי שם אותו בתוך סאונה וסוגר את הדלת", הוא אומר ברצינות.

בימים אלו רון מתכנן את עתידו. הוא מבין שתחקירן ראשי ב'כלבוטק' הוא כבר לא יהיה. התוכנית, ששודרה בערוץ 10, הורדה לפני כשנה וחצי מלוח השידורים בעיצומה של העונה, עם פיטורי רפי גינת מתפקידו כמנכ"ל הערוץ. חוסר שביעות הרצון מהרייטינג הנמוך ועלותה הגבוהה – 450 אלף שקל לתוכנית – שגרמה לערוץ הפסדי עתק, הביאו להורדתה מהמסך. רון החל לעבוד בשוק הפרטי במקביל לכתיבת ספר על מעלליו, ובקרוב, כך הוא מוסיף כממתיק סוד, יגיש פיילוט לאחד מערוצי הטלוויזיה לתוכנית תחקירים דומה. "צריך שתהיה תוכנית כזאת", הוא קובע. "למשטרה אין יכולת לעשות את מה שאנחנו עושים, ועם ישראל זקוק לזה".

במהלך השנים האחרונות הציעו לרון הצעות רבות לעבור לעבוד בחו"ל, אך הוא סירב לכולן. "אני מאוד אוהב את הארץ, וזה גבה ממני מחיר אישי", הוא אומר. "קיבלתי הצעות לעבוד בתוכניות תחקירים באירופה, ואפילו הציעו לי לעבוד בשביל הקהילה היהודית בצרפת, אבל אני הצבתי לעצמי כלל ברזל – שאני יוצא מהארץ רק כשהמרדף מתחיל כאן – ובשום פנים לא לעבודה שמתחילה בחו"ל".

גם את אהבתו ואת כישרונו לכדורגל הוא מינף כדי לשחק דווקא באריאל. בשיא האינתיפאדה השנייה, משנת 2000 ועד 2006, הוא שיחק בקבוצת ביתר אריאל מליגה ב'-ג'. "אנשים החרימו את העיר, ואני אמרתי לעצמי ששום דבר לא ירתיע אותי. אני הולך לשחק דווקא שם. זה נתן לי דחיפה".

אך הרצון לעזור, ולהיות אולי ה'דון קישוט' של הנפגעים, מביא את רון לבדידות עצומה. הוא מעולם לא נישא, וכיום, אחרי עשור של עבודה אינטנסיבית, עם תחילת שנות הארבעים לחייו, הוא מוצא את עצמו לבד ובלא חברים. באירועים הוא כמעט שאינו מופיע, שמא יצולם ופניו יתגלו – דבר העלול להביא לסיום הקריירה שבנה בעשר אצבעותיו. "העבודה הכניסה אותי לכדור שלג", הוא מודה. "כאשר אני עוקב אחרי נוכל, אני לא יודע אם הוא לא עלה עליי ואולי הוא בכלל בעקבותיי. אז הרצון להיות לבד ולשמור על עצמי כדי שאוכל לעבוד הביא אותי למצב הזה. בעבר היו לי המון חברים, והיום אני נחשב לזאב בודד. אני גר לבד, עובר הרבה דירות ושום דבר לא רשום על שמי".

אילו מין חיים אלו? ככה אתה רוצה לחיות?

"לא רציתי שככה יהיה, אבל זה קרה. אני כבר לא שולט בזה. יש בי רצון גדול לעזור לאנשים, ורק כשהתוכנית ירדה הבנתי מה קרה. לא הרגשתי את זה בדרך; לא הרגשתי את הבדידות ואת החוסר בזוגיות, אבל פתאום כשהכול נגמר הרגשתי את הפצצה. פתאום אני לבד, בן 40, ובגלל שאני כהן אני יכול להינשא רק לרווקה. אני מאוד רוצה משפחה וילדים, וזה לא קל, אבל אני לא מתחרט", הוא מוסיף. "יש אבא בשמיים שכיוון אותי, ואני מאמין שאנחנו שליחים שלו. אני מאמין שלכל אחד יש ייעוד משלו בעולם, והוא בחר לי תפקיד מסוים – שאמנם לקח לי המון דברים בחיים – אבל אי אפשר להכחיש, הוא גם גורם לי להמון הנאה", אומר רון בכנות.

אם עכשיו היו נותנים לך אפשרות, היית מוכן לוותר על העבודה בשביל משפחה?

"זאת שאלה טובה, ואני לא יודע לענות עליה. מה שכן ברור לי, שאני לא עושה את העבודה הזאת בשביל הכסף. ככל שנכנסתי יותר עמוק לתחום, גיליתי שאני מאוד מתחבר עם הנפגעים. בנוסף בעשור האחרון הפכתי להיות אימת הנוכלים, וזה משהו שאני מאוד גאה בו. כשהייתי ילד נתנו לי הרגשה שלא יצא ממני כלום, ולכן כשהגעתי לתפקיד התחקירן נתתי את כל כולי. היום אני כביכול נוקם במערכת שהצלחתי, למרות שלא נתנו לי סיכויים – וכן, אני יודע שאיבדתי גם דברים טובים בדרך".

אתה פוחד?

"כן; אבל אני לא מגדיר את זה כך. זו לא המילה. אני זהיר מאוד, וזה גורם לחיים שלי להיראות בצורה מסוימת. לא תראה אותי במקומות הומי אדם ואפילו לא בחתונות של חברים. איבדתי המון חברים. אני לא אשב בבית קפה על החוף כשהוא מלא, כי אני לא יודע את מי אפגוש. אני שומר על עצמי".

לפי מה שאתה אומר, מדובר במחיר די יקר. אתה מוכן לשלם אותו אף על פי שאין לך תהילה? הרי אף אחד לא מצביע עליך ברחוב ואומר: הנה תופס הנוכלים האגדי רון כהן, כי פניך מעולם לא נחשפו לציבור.

"נכון, אבל מאיפה שבאתי ואיפה שאני היום – זה כמו חלום. אם תגיד לאלו שגדלו איתי שאותו רון שהם הכירו היה לעיתונאי ולתחקירן הראשי של 'כלבוטק' וחשף כל כך הרבה נוכלים ומושחתים, הם לא יאמינו לך. וחוץ מזה", הוא מסיים בקריצה, "כבר יצא לי שישבתי בשולחן והשיחה התגלגלה על נוכל שעקץ את אחד מהמסובים, והחבר לידי אומר לו: 'אני במקומך הייתי פונה לרון מכלבוטק', בלי לחשוב לרגע שאני הוא אותו רון".