צור לבבי

הרב זיו רוה מציע בכנות ובאדיבות להאזין להגיונותיו המוסיקליים היוצאים מעומק ליבו, אך אינו מבקש לרצות איש.

הרב יואב מלכא , כ"ט בכסלו תשע"ו

עטיפת האלבום
עטיפת האלבום
צילום: נחמיה בועז

הדיסק 'צור לבבי' של הרב זיו רוה מעניק הצצה מרתקת ונאמנה לשירת התשובה המוסיקלית שלו. בכל רצועה מדיסק זה, הוא מציע בכנות ובאדיבות, להאזין להגיונותיו המוסיקליים היוצאים מעומק ליבו, אך אינו מבקש לרצות איש.

״אני פותח לפניכם צוהר להביט פנימה אל ליבת ה'אומנות האמונית' שלי, אל 'צור לבבי'״, כך נדמה שכתוב בפתח האכסניה המוסיקלית שלו. מרשים להאזין ולהיווכח, עד כמה רחוק ועמוק הגיע הרב זיו, בחיפושיו אחר שורשיו היהודיים, ועד כמה משתקף הדבר ביצירתו הנוכחית כמו בקודמתה, 'אלול'.

מסתו המוסיקלית משקפת את שירת נפשו, זועקת תביעת חירות, ממלאך המוות המתבצר ב״פלאק״ האבני שעוטה את שיניהם של הניזונים מתפריטה המוסיקלי של תרבות המערב ושומניה העודפים והמפנקים.

למען שמך - 

נדמה שהרב זיו מאס בכל אלה, והוא מבקש לחדש ימים כקדם, ״להעיר ממזרח צדק״, משתוקק לשירת הלווים, לצלילי מקדש שורשיים שחודרים היישר אל אבי העורקים הנשמתי של היהדות הנאמנה. וכמי שניסה ראה וידע סגנונות מוסיקליים רבים, הוא פוסק פסוקו ואומר: ״אשובה לי אל שירי הראשון, כי טוב לי אז מעתה״.

לכן לא תמצאו כאן משהו שיזכיר לכם טון מוסיקלי המפנק את הכוחות הזמינים והשכיחים של הנפש המורגלת בפלייליסטים פופולריים. המוסיקה של הרב זיו מזמינה להכיר מחוזות נשכחים של זהותנו העברית, מחוזות שבלו מרוב זוקן תודעתי, וכמעט שכבר התכחשנו לקיומם. הוא מרים את הכפפה ומציב בפנינו ״מראה קדמונית״ כאילו מבקש לומר לנו: ״הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם... הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם...

עץ שיטה

הדיסק מאתגר, דורש מנוחת נפש ומוכנות לצאת למסע עמוק במנהרה מוסיקלית מרתקת, החוצה מרחבי זמן ומקום, ו״מרביצה״ את המאזין לה באמת, ״בנאות דשאה״ של מקוריות ראשונית טהורה. כל זאת הוא עושה: באומץ בכנות ובתום, באמונה ואמנות, בחסכוניות ובטבעיות.

במסעו זה לקח עימו הרב זיו שניים מגדולי המוזיקאים הפועלים בדורנו, יגל הרוש, הממשיך את השירים אל שורשם בקודש וכמנגן בקי ורגיל על דוכן הלויים בקמנצ'ה ונהי הנוגעים בנקודת הלב הפנימית של השומע. ושני לו ושווה בקומה אביעד בן יהודה אומן כלי הקשה, וידיו לו רב בהפקה המוזיקלית, נגינתו לקוחה מספירות של טוהר ועומק, כמדבר מתוך תוף דיבורי קודש עתיקים, צלילים מדבריים, אדמתיים, טבעיים.

את לחניו למילות שיריו המקוריות, פורט הרב זיו עצמו בתום ויושר על בגלמה, עוד, גיטרות, בס, סאז בוש, סיטאר, ויילי בגלמה-בוש, כלי מיתר עתיקים, מהם הוא מפיק צלילים אקוסטיים, מסקרנים, 'כלים מכלים שונים', המתבלים ומכוונים את המאזין אל סודה הפשוט והעמוק של היצירה.