נועה ירון דיין: זכיתי לצאת מהחושך אל האור

במופע "כשאת בוכה את לא יפה" לרגל חג החנוכה מספרת ירון דיין על רגעי השבר והעצבות שהובילו אותה אל "האור הגדול".

רעות הדר , כ"ד בכסלו תשע"ו

ירון דיין ובנות המכללה
ירון דיין ובנות המכללה
צילום: יח''צ

לרגל חג החנוכה התקיים הבוקר (ראשון) במכללת חמדת הדרום בשדות נגב המופע "כשאת בוכה את לא יפה" של מנחת הטלוויזיה לשעבר שחזרה בתשובה נועה ירון דיין. 

היא הגיעה למכללה במסגרת פרויקט "בימת חמדת" שבמרכזו מתקיים מפגש חודשי שבו משתתפות כלל הסטודנטיות במכללה וכולל הרצאות-אורח, שיעורים של נשיא ורב המכללה, פעילות של אגודת הסטודנטיות, הצגת מחקרים של מרצים וסטודנטיות ועוד.

עוד לפני המופע הדגישה סגנית נשיא המכללה ד"ר צביה בר שלום כי "מצוות החנוכה הן מצוות שהזמן גרמן והנשים מחויבות בהן, מכיוון שלנשים ישנו חלק עיקרי בנס ואילולא היו הנשים מתערבות קרוב לוודאי שהחשמונאים לא היו יוצאים כלל למרד. מרים, בתו של מתתיהו היא שעודדה לצאת למרד ואילולא אותה התערבות נשית מי יודע מתי בית המקדש היה מטוהר".

במהלך המופע שכולל קטעי בידור רבים אמרה ירון דיין כי "חינוך וחנוכה קשורים האחד בשני. נהוג לומר שאנחנו מחנכים ילדים אבל אני יכולה להגיד לכם שמה שהילדים שלי לימדו אותי אני לא אלמד אותם גם בעוד אלף שנה".

עוד אמרה כי "חנוכה הינו חג מיוחד במובן הזה שהיהודים לא היו נתונים לאיומי השמדה ולא היה איום פיזי על קיומו הפיזי של עם ישראל, היוונים לא רצו לקחת את חיינו אלא לקחת את נשמתנו ולהעביר אותה שינוי.

"רצו שכבר נפסיק לנג'ז עם ביטויים דוגמת 'עולם הבא', 'עתיד', 'דיין אמת' ו'תכלית' ושנצלול לקרקס של תאטראות וספא ועוד מטעמים מאלה, האיום היה להשמדה רוחנית גורפת ולכן מלחמת החשמונאים ביוונים היא המלחמה של האור הקטן באור הגדול. גם ביננו יש המון מחלוקות ומאבקים בין גברים לנשים, לאשכנזים ומזרחיים, הפועל ובית"ר וימנים ושמאלנים אבל יש מלחמה שמתרחשת בתוכנו וזוהי מלחמת האור בחושך ובניסיון למנוע מממלכת החושך להטביע אותנו בחשיכה.

"מתי אנחנו חשוכות? כשאנחנו שוכחות ומתי אנחנו חשובות? כשאנחנו זוכרות, וכך גם אני נאבקת כל יום כדי להישאר זוכרת. הבית שבו גדלתי שונה בתכלית מהבית שאני מנהלת כיום וכדי להגיע למצב שבו אני נשארת שפויה בתוך התהליך המורכב של התשובה ולנהל את הבית כהלכה, היה הכרחי שתהיה מעורבת בו הידלקות ואיזושהי סוג הארה שתגרום לי לעשות את הדברים הבלתי הגיוניים בעליל שעשיתי ולבחור את הבחירות המשונות והשונות על פי דעת כל אוהביי והוריי.

"בסופו של דבר צריך לזכור כי כולנו סוחבות איזשהו חור ופצע שלא נותן לנו מנוח ושגורם לנו לעיתים להרגיש כאילו מדובר במחלה כלשהי, אך האמת היא שהקב"ה לא נותן לנו לישון שנת ישרים וגורם לכל מיני העצבויות ומחשבות על מנת להגיע למקום הנכון ביותר עבורנו. לכל אחת מאיתנו יש פצע אבל אותו פצע והמקום החסר הזה מהווים את המנוע והמקפצה החזקה ביותר שלנו לעולם האמת".