ראש מועצת כוהני הדת של יהודי אתיופיה, קייס אביהו עזריה, מבקר בחריפות את התנהלות הממשלה שלדבריו בוחרת להעלות עולים מאתיופיה מבלי לאפשר למנהיגות העדה לברר מי אכן יהודי ומי נוצרי, מי ראוי לעלות ומי לא.
בראיון ליומן ערוץ 7 אומר קייס עזריה כי חייבים להעלות את יהודי אתיופיה אבל הממשלה טעתה פעמיים, כלשונו. "היא מחליטה ללא שיתוף פעולה עם מנהיגי הקהילה", הוא אומר ומציין כי את ההחלטה לעלות כעת עוד 8000 מבני הפלשמורה הממתינים במחנות באתיופיה היא מקבלת לאחר שלפני כמה שנים כבר התקבלה החלטה דומה.
לדבריו באופן הזה שבו המדינה אינה עושה שימוש בידע שקיים אצל הקייסים עולים טרמפיסטים, כהגדרתו, על גלי העלייה לישראל. "העבודה לא נקייה", הוא קובע ומעריך כי המדינה יודעת כמה נוצרים עלו במסגרת העלייה מאתיופיה אך אינה מעוניינת לחשוף את המידע על מנת שלא יתברר עד כמה ההתנהלות הכרוכה בעלייה לקויה.
לטעמו הטעות הכפולה שבהתעלמות מהקייסים ומנהיגי העדה היא בהעלאתם של נוצרים מאידך והשארתם של יהודים באתיופיה מחד, בשל אותו בלבול. הוא עצמו משוכנע שבתוך שנים אחדות שוב נשמע על החלטה ממשלתית להעלות כמה אלפים שהתקבצו אל המחנות. לדבריו ארגוני ההעלאה של בני העדה מתנהלים כתעשייה לכל דבר. "אנחנו לא מתנגדים להעלות את מי שיש לו זכויות. אנשים סובלים כבר 15 ו-20 שנה, אבל העבודה לא נכונה".
קייס עזריה מספר כי כבר לפני כמה וכמה שנים ביקשו מנהיגי העדה לערב אותם בהחלטות לגבי העלייה ובכך למנוע טעויות וסבל אך איש מההנהגה בישראל, הן בממשלה והן ברבנות לא קיבל את טענותיהם ודבריהם. הוא מציין כי בשנות השמונים כאשר הועלו יהודים מסודן לא הועלו נוצרים שכן למרות הסכנה שהייתה אז ידעה מדינת ישראל להיוועץ ולהגיע למסקנות באשר ליהדותם של העולים. לעומת זאת בשנם האחרונות המציאות שונה בתכלית.
לדבריו את ההחלטה להדיר את הקייסים מקבלת ההחלטות קיבל אריאל שרון בשנת 2008. זאת בשאיפה להביא לסגירתם של המחנות אך בפועל המחנות רק התמלאו שוב ושוב. "זקני העדה יכולים לבדוק ולדעת מי ראוי לעלות", הוא קובע ומציין כי בידיהם מידע אודות היוחסין של כל משפחה ומשפחה, מידע אודות מעבר של יהודים ממקום למקום ובמידע הזה נכון וצריך להשתמש, גם אם הדבר מעט מסובך הרי שהוא אפשרי "אבל לא מתייעצים כדי לפגוע בזקני העדה. לא נותנים לנו אפילו להעביר שיעורי דת במרכזי הקליטה", הוא מוסיף.
בשיחה עמו קורא קייס עזריה לממשלת ישראל לבדוק לעומק כל מועמד לעלייה אם הוא אכן ראוי מכוח חוק השבות או לא ורק את הראויים לכך להעלות. "הנושא הפוליטי הרס אותנו גם בנושא הקליטה והתקציבים", הוא אומר ותוהה מדוע לא מוצא משרד הפנים לנכון לשגר לאתיופיה שלושה או ארבעה קיסים הבקיאים בשושלות המשפחות שם ויחד איתם לקבוע את זכאותו של כל מועמד לעלייה. בדבריו הוא מזכיר כי בראשית שנות התשעים נהגה ממשלת ישראל כך והדברים הניבו תוצאות חיוביות.
"אני זועק וקורא לממשלה להעלות את אותם יהודים ולאחד אותם. האחים שלי עלו ב-84 אני עליתי ב-91 ואבא שלי אמר שמסוכן והחליט להישאר שם. אנחנו יודעים מה זה כאב הנתק מההורים והאחים. זה כאב נורא, אבל בגלל פרוטקציות ועבודה לא נכונה אנשים סובלים. אני מכיר את הסובלים אישית. אנחנו מתחת לקו העוני, עובדים בניקיון ובמפעלים פשוטים עם משכנתא והוצאות ועם זאת שולחים קצת כסף לשם".
עוד התייחס קייס עזריה להשתלבותם של אנשי מיסיון נוצרי בתוך גלי העלייה מאתיופיה, וגם כאן הוא מלין על ההתעלמות של הרשויות בישראל מהמציאות העגומה. הוא מספר כי כבר לפני 12 שנה הקימו אנשי המיסיון הנוצרי מקומות לימוד בכל מקום בישראל לאחר שעלו ארצה. ההנהגה הרוחנית של העדה כינסה סרטונים שתיעדו את פעילותם של אנשי המיסיון הללו והציגה אותם בפני גורמים ברבנות הראשית וקבלו על כך שבעוד הם עושים מאמץ לשמור ולשמר את היהדות מגיעים המיסיונרים הנוצרים ופועלים בשטח. "רב באשקלון אמר לי בשבילי כולכם אותו דבר", הוא מספר על התגובה שקיבל וקורא לרבנות הראשית ולרבנים הראשית להתעשת ולפעול מול התופעה תוך שהוא קובע כי אותם אנשי מיסיון שמיררו את החיים לבני הקהילה נהנים כעת מהעבודה הלקויה של רשויות הקליטה בישראל.
את דבריו חותם קייס עזריה בדברים עגומים על אבדן מעמדם של הקייסים מאז שהגיעו בני העדה לישראל. הוא מזכיר כי באתיופיה היה מעמדם נכבד ובכוחם היה לשמר את הקהילה, אך בישראל הם דחויים. בעוד שבכל תחום ניתן למצוא שיפור כדוגמת ההתערות בתחומי התעשייה, הצבא וכו' הרי שדווקא בעניין הרוחני דתי "הקומה שלנו ירדה".