נוער הגבעות
נוער הגבעותצילום אילוסטרציה: נתי שוחט, פלאש 90

אף שאני סולד מהמונח "נוער הגבעות", המבטא כיום יחס של שלילה ממסדית גורפת לקבוצת אוכלוסייה מסוימת, אשתמש בו דווקא כדי להביע משהו שונה במקצת מן המקובל.

מאז שהתופעה פרצה לתודעה הציבורית, לפני כחמש עשרה שנה, יש שלוש תגובות ידועות. האחת, של כוחות הביטחון אשר פועלים נגדם בכוחנות, ואף באמצעים אלימים. השנייה, שלילה אידיאולוגית גורפת שלהם ושל מה שהם מבטאים בידי נציגים חשובים של הזרם הדתי-לאומי הממלכתי, כולל האשמתם בחרדיות, בכפירה במדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו ובהפרעה להמשך התקדמותה קמעא קמעא.

והשלישית, של מחנכים ורבנים דתיים-לאומיים חשובים, שמנסים לביית אותם. פונים אליהם בדברי שכנוע, בהסברה אודות הטוב שיש לראות במציאות הקיימת, תוך השוואה לאלטרנטיבות שהיו מנת חלקנו בשנות הגלות, או בארץ ישראל תחת הטורקים והאנגלים. הם צודקים, המצב יכול היה להיות יותר גרוע. אבל הם לא משכנעים אותם, ובהמשך אסביר קצת מדוע.

יש אפילו מי שמגלים הבנה למניעיהם של צעירים שנוטשים את חיי הנוחות בבית ההורים ואת העתיד הכלכלי המובטח להם אם רק ילכו בתלם, ופונים לחיים חסרי יציבות. הם מוכנים לקבל את הביקורת המושמעת בפי הנוער, ומסכימים שאכן יש פגמים שצריך לתקן אך "לא זו הדרך, אלא השפעה מבפנים".

דומה שהגיע הזמן לשאול את עצמנו מה אנחנו לומדים מהם, ולא מה אנחנו רוצים ללמד אותם. ייתכן שכך נזכה לפתוח פתח חדש לכולנו.

כבר אמרו חכמים: "אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים". התנועות החשובות בעולם לא באו מתוך זרימה טבעית בתוך מערכת קיימת אלא בשינוי מבחוץ, שהצעיד את החברה למציאות חדשה. כך יציאת מצרים בהתערבות ניסית ששוברת את הטבע, כך (להבדיל) המהפכה הצרפתית והאמריקאית, וכך הציונות שבאה תוך פריקת עול תורה ומצוות וחוללה את המפנה הגדול של שיבת ציון.

לשינויים כאלה יש מחיר, ואפילו כבד. המדרש אומר שרק חמישית מעם ישראל יצאו ממצרים, הרוב העדיף את חיי השעבוד המורגלים ואבד שם לעולמים. יש גם תופעות שליליות שנלוות אליהם (פריקת עול תורה ומצוות, כבר אמרנו), אבל הצד השווה בכולן – הן לא באות מתוך הממסד המסודר אלא מחוץ לו או כנגדו. לא לחינם נקרא מלך המשיח "בן פרצי", מלך שפורץ גדר לעשות לו דרך.

לחופש נולדו

יש בהתרסה של נוער הגבעות הרבה מן המרד, מן ההבנה שצריך לקרות משהו חוץ-מערכתי גדול כדי להוביל לשינוי אמיתי. הם מואסים בערכי התרבות המערבית שגם הציונות הדתית אימצה בחלקם, ברפיסות מול אויבינו, בנטישת חזון יישוב הארץ החופשי והמתפתח, בריחוק מטבעיות החיים ועוד. הם שואפי חופש לגווניו. חופש מהמוסכמות, חופש מהגבלות חברתיות, חופש מסמכות (חלק ניכר מהם לא שומעים לרבנים!), חופש מוזיקלי, חופש בסגנון הלבוש, בסגנון התספורת, בצורת הריקוד. הרבה חופש.

אכן, יש בנוער הגבעות תופעה בעלת סממנים חרדיים, שחלק מהממסד הדתי-לאומי רואה בהם כמעט כפירה בעיקר. הביקורת החרדית רבת השנים על מדינת ישראל נובעת מרצון לקיום מלא של חיי תורה ומצוות בארץ הקודש. יש לנו ויכוח עמוק עמם, אודות ההכרה בטוב שעשה עמנו ה' בהקמת המדינה, היחס אליו, ההודאה והשמחה בו, והערכה חיובית של מי שפעלו להביא את הטוב הזה גם אם אינם שומרי מצוות. אך את בסיסה של הביקורת לא נוכל לדחות על הסף.

יש משהו אנרכיסטי בתנועה זו. קריאת תיגר על הממסד המסודר והדמוקרטי של מדינת ישראל. אבל מדינת ישראל מקבלת בהסכמה, וכמעט ברצון, גורמים אנרכיסטיים שפועלים נגד גדר ההפרדה או נגד התפתחות אורבאנית על חשבון השטח הטבעי, כנראה מתוך הבנה שיש גרעין של אמת במעשיהם (למרות שחלקם הגדול בעיקר אנטי-ישראליים או אנטי-ציוניים או שניהם גם יחד).

אחת הטענות של התנועות האנרכיסטיות נגד הדמוקרטיה הייצוגית היא, שזו אינה באה באמת לממש את רצון הבוחר ופעמים רבות פועלת בניגוד למנדט שקיבלה. אנחנו מכירים היטב תופעה זו, בייחוד בכל הנוגע להבטחות על שמירת שלמות הארץ ויישובה. ראשי ממשלה רבים מדי פעלו בניגוד מוחלט להבטחותיהם ולהצהרותיהם לבוחר.

אין בדברים אלה שכתבתי כדי להצדיק מעשים המנוגדים למוסר ולחוק (ולהערכתי רובו הגדול של נוער הגבעות איננו מפר חוק, למרות שיש מי שרוצה להשחיר ולהכליל), אלא לנסות להבין את השורש הטוב שיש בתופעה זו, ולקבל ממנה מה שאפשר.

למעשה, לא חידשתי בכך כלום. כבר באחת האיגרות המוקדמות של הראי"ה אנו מוצאים העמקה בתופעת האנרכיזם וחיבורו ליהדות, כשהוא בא באופן מתוקן: "כבודו מוצא סימנים לאנרכיזם הליברלי המוסרי ביהדות. טוב, כל הרעיונות אפשר למצוא במקור של אמת. האמת אי אפשר שתהיה חלקית, האמת מוכרחת להקיף את הכל, אבל סגולתה היא שתהיה מהפכת את הכל לאורה האמתי המאיר. לא רק האנרכיזם הרצוף בליברליות ימצא לו מקור ביהדות, באור ישראל, כי אם גם האנרכיזם הגשמי האינדיבידואלי גם כן, אבל גם הוא יטהר בבואו אל גבול הטוהר" (אגרות ראיה, קמ, לרב שמואל אלכסנדרוב. יפו, תרסח 1908).

בהמשך דבריו שם מעמיק הראי"ה את הבנת התוכן של האנרכיזם וניקיונו מהצדדים השליליים שנלווים אליו. שינוי גדול עשוי להתחולל בעולם, כשהחופש יתרחב מאוד ויביא בשורה חדשה, שהעולם כולו – ואנו בתוכו – מחכה לה.