והעמיד תלמידות הרבה

דברים לזכרו של הרב קופרמן זצ"ל, מייסד ונשיא המכללה ירושלים מפי תלמידתו יערה וייס.

יערה וייס , כ"ה בטבת תשע"ו

הרב יהודה קופרמן זצ"ל
הרב יהודה קופרמן זצ"ל
צילום: המכללה ירושלים

זכיתי להימנות על תלמידותיו של הרב קופרמן, ומעט שהכרתי אעלה על הכתב:

-הרב קופרמן הקים את המכללה כשהמדינה הייתה עוד בחיתוליה. אני לא זוכרת את הסיפור המדוייק (הוא סיפר לנו פעם על איזו דירה בבית וגן), אבל הייתה זו מסירות נפש של ממש במושגים של אז, והרב חירף נפשו למען זאת. ועוד לזכות מהמל"ג לתואר נחשב, אפילו שזו מכללה לבנות דתיות. 

אני זכיתי ללמוד במחזור מ' של המכללה, היום יש כבר מחזור נ' (כן ירבו..). עד היום כששואלים אותי איפה למדתי אני עונה "במכללה" (דווקא במלרע) ולא נוקבת בשם, רוב האנשים מבינים למה אני מתכוונת.

- הייתה בו צניעות וענווה, ומעל הכל ידע להכיר את מקומו. זה אנשים שכבר אין היום, הייתה בו מין חכמה כזאת, הבנה כזאת של למה הקב"ה ברא את העולם. הוא לא היה כנוע, אלא ממש "פעל עם אל". הבין מה תפקידו בעולם ועשה אותו בשלמות ומלאות.

- הרב קופרמן באמת ידע תורה. הוא היה תלמיד חכם *עצום*. את הידע שלו הקנה לנו בשיעוריו המרתקים, עם רטוריקה ומתודה כמרצה שאין לו מתחרה. בבד בבד עם ידיעותיו הרחבות מני ים בתורה, היה לו המון ידע כללי. יכל לדבר איתנו על קרבנות ודקה אח"כ על הסימפוניה של מאהלר (אהב מאד מוזיקה ואף היה שר לנו בשיעורים).

- יחד איתי למדו עוד 200 בנות במחזור (!), שזה המון. במגוון מקצועות. כולן - או הרוב המוחלט - התארסו, נישאו והקימו בתים של תורה. הדבר הזה לא היה מתאפשר לולא המכללה שהייתה אכסניה של ממש לבנות שהיו תלמידות חכמים באמת, יש בנות שרק אפשר לקנא בידע שלהן, והן לא היו צומחות ככה לולא המכללה.

- הייתה בו המון ישירות. מבט חודרני, אמת שאי אפשר להתווכח איתה. היה הולך ברחבי המכללה ומדבר גם עם הגננים הרוסים, במסדרונות המכללה היה לוחץ יד לר"מים שלימדו אותנו - שזכו לא רק לפרנסה, אלא גם להתגדל ולהתפרסם כר"מים במכללה. תמיד התהלך עם חיוך, חיוך של הבנה, של השלמה, רוקם במוחו מה לעשות עוד ואיך לשכלל את המוסדות. איזו ראייה מרחבית הייתה לו.

היה מאד רציני אך עם זאת תמיד הסתתר חיוך שובב מתחת לשפמו (שלא היה לו). תמיד דיבר על ה"משך חכמה", ר' מאיר שמחה מדווינסק עליו עשה את הדוקטורט, אך באותה נשימה יכל להתבדח איתנו על עוד פנינה לשונית מנכדיו ("סבא, איך כותבים ק' סופית?")...

- הרב קופרמן היה ציוני בכל רמ"ח ושס"ה.

על אף שחבש כיפה שחורה לראשו, תמיד היה אומר לנו בשיעוריו איך אנו זוכות לחיות בדור של גאולה, והיה טורח ומזכיר זאת פעמים רבות. גם מלימוד התורה שבדור היה מתפעל, וחוזר ואומר ש"אין לזה אח ורע בכל ההסטוריה של עם ישראל".

- והיה חשוב לו מאד שנגדל על ברכי התורה. אבל קודם כל - התואר החשוב.

איזה? B.A. -בן אדם. כך היה חוזר ומדגיש בשיעוריו.

אח"כ - B.T. -בן תורה (כלשונו).

- תמיד היה קצר בדיבור, אך המסר הועבר גם הועבר. אני זוכרת שדי בתחילת שנה א' הבנתי שאני צריכה לסכם את ה"יציאות" שלו - אמרי השפר. הרב תמיד היה קצר בדברים, אבל מדי פעם זכית לשמוע ממנו הערות אקטואליות על המצב, וזווית הראייה שלו תמיד הייתה מעניינת.

באותו שיעור, הוא רק הפטיר בשנייה על החלטת בג"צ: "מה זה סתימת פיות? ערוץ 7". אז הבנתי שאני צריכה לסכם את דבריו, כך שבסוף השנה היו לי ארבעה עמודים בסוף המחברת של בראשית, בה בעיקר כתבתי הגיגים שלו.. על העולם. והייתי מאד אוהבת לקרוא זאת ומתחזקת מזה. 

אבד חסיד מן הארץ.

הרב ואשתו ציפורה זכו להעמיד הרבה דורות ישרים מבורכים.

אשרינו שזכינו להסתופף בצילו של ענק רוח זה.

יהי זכרו ברוך.

יערה וייס, תלמידת מחזור מ' (תשס"ד) בחוגים מוזיקה וספרות.