להפסיק לחפש שיטות
להפסיק לחפש שיטותצילום: פנימה

מי אוהב להכין שיעורי בית? שיעורי הבית מרחיקים אותנו מהפעילויות שאנחנו אוהבים לעסוק בהן. הם גורמים לנו לשבת כשאנחנו רוצים לנוע. הם גורמים לנו לעבוד בעת שאנחנו רוצים לנוח.

קשה למדי גם לנו המבוגרים להתרכז בעבודות הבית, לא כל שכן לילדים. איך אני מושיבה את הילד לעשות את שיעורי הבית שלו? זו שאלה שכיחה בפי ההורים. שאלה מועילה יותר היא: מה יגרום לילד לרצות לעשות את שיעורי הבית שלו? אם נוכל למצוא את התשובה לשאלה הזאת, נוכל גם למצוא את הפתרון לסוגיית שיעורי הבית.

יש שלושה דברים שיכולים לפתור את סוגיית שיעורי הבית. הראשון הוא שהילד ירצה לעשות את שיעורי הבית שלו. כמו מנוע שהותנע, האג'נדה של הילד יוצרת רצון טבעי ליטול אחריות ללימודיו. צריך שיהיו לו סיבות משלו, יעדים משלו, תכניות משלו וקדימויות משלו, כדי שהוא יהיה מסוגל להבין מדוע הכנת שיעורי הבית תקדם אותו בכיוון שבו הוא רוצה ללכת.

הדבר השני הוא שלילד צריכה להיות היכולת לחוש סתירה פנימית. הוא צריך להיות מסוגל למזג יחדיו את המחשבות והרגשות של "מצד אחד" שלו עם ה"מצד שני", באופן שיוכל לפתח שליטה עצמית ולעשות בחירות נכונות. למשל, כשהוא רוצה לשחק במחשב, עליו לזכור את רצונו להצליח בבחינה למחרת היום.

שתי תכונות אלה באות עם ההתבגרות. דרושות שנים כדי שילד יעצב משמעויות, קדימויות, תכניות ויעדים. כמו כן דרוש זמן לפני שמוחו של הילד יוכל למזג יחדיו אותות סותרים ולשקול את האספקטים הרבים של המצב הנתון. אם הכול מתנהל כשורה, אנחנו מקווים שכאשר הילד יגיע לגיל שבע או שמונה נוכל להבחין בהופעת פירותיה הראשוניים של התפתחות זו, ואז יעברו עוד שנים עד בשלות שלמה יותר.

כשלילד חסרה בגרות זו, אנו נוקטים אמצעים כמו תמריצים, פרסים, לחצים או עונשים. שיטות אלה עשויות לעבוד זמנית, אבל הן מחבלות בתהליך שהטבע מספק לילד כדי שתהיה לו מוטיבציה פנימית. כמו כן הן יוצרות תסריטים מאוד בלתי נעימים לילדים ולהורים כאחד.

לילדים מסוימים דרוש זמן רב יותר לפתח בגרות מאשר לילדים אחרים, ולעתים הם עלולים להיתקע בתהליך. בכל מקרה, עלינו לפצות על מה שחסר ולעשות שימוש באמצעי השלישי כדי לעזור לילד בעשיית שיעורי הבית: קשר חזק ופועל עם מבוגר אכפתי. 

מכיוון שלילדים יש אינסטינקט להיות טובים למען מי שהם מקושרים אליהם, הם יקשיבו למבוגרים שהם עמם מצויים בקשר הנכון. בשבילי זו הייתה אחותי הגדולה שלמדה בתיכון בזמן שאני הייתי ביסודי. היא הייתה מזמינה אותי לחדרה בערב, ובעת שהיא עסקה בשיעורי הבית שלה עצמה, הייתה מושיבה אותי לידה ועוזרת לי בשיעוריי. היא לימדה אותי דברים חדשים והראתה לי איך להוסיף אלמנטים מעניינים למטלות שלי. אהבתי אותה מאוד ורציתי להיות בדיוק כמוה, והתוצאה הטבעית הייתה שעשיתי כמיטב יכולתי בהכנת שיעורי הבית שלי. 

דמויות היקשרות אחרות בחיי כללו את המורים שבאמת דאגו לי אישית. הם קיבלו את פני התלמידות בכל יום כאילו כל אחת מאיתנו היא הדמות החשובה ביותר בכיתה, והתייחסו לעבודותינו בכבוד ובהתעניינות רבה. התוצאה הייתה שהשקעתי בשיעורי הבית כי רציתי להשביע את רצונם ולהצליח במקצועות שהם לימדו.  שיעורי בית ונושאי למידה אחרים יהיו הרבה יותר קלים לטיפול אם נפסיק לחפש שיטות ונתחיל לפתח את הקשר הנכון עם הילדים, קשר שיוציא מהם את המיטב.
ולסיום, דווקא בהזדמנות זו אני רוצה לבשר שיש לנו קורס חדש למורים בשם "מנוע הלמידה", שנותן למורים את הכוח לעזור לילדים בלמידה. 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי