יסלחו לי קוראי המאמר הנכבדים, על כותרת המאמר היומרנית משהו, המערבת "בנשימה אחת", את ספרו המהולל של הרמב"ם, שנכתב בשפה הערבית יהודית, עוד במאה ה 12, עם "הסכם ממון" חדשני ועכשווי, שהוא פרי יצירתו של מחוקק ישראלי, חילוני, מהמאה ה 20!.
אבל לא רק כדי "לצוד" את עיני הקוראים הדתיים, נעשה החיבור והצירוף שבכותרת המאמר הנ"ל.
אבקש להסביר.
"הסכם הממון" של הדתיים, היא הכתובה, שהבסיס שלה הוא למעשה המקרא, כפי שהותקנה ותוקנה, מאז ימי המקרא, על ידי החכמים (של התורה שבעל-פה) הכתובה הוחלה על זוגות בתקופה שעיקר עול הפרנסה היה מוטל על הגבר/הבעל.
מטרת הכתובה הייתה ונשארה, בראש וראשונה, להגן על האישה, כדי שבעלה לא יוכל לגרשה בקלות, על ידי השתת סכום כסף גבוה עליו, אם יחליט לגרשה. "כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה".
"הסכם הממון" של החילוניים הוא מסמך שנערך בין זוגות, על פי חקיקה חדשנית (חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג- 1973) הוא מונהג בתקופה שבה שני בני הזוג עובדים, ושניהם תורמים לתא המשפחתי, הן מבחינה כלכלית, והן בגידול הילדים. מטרת הסכם הממון היא לקבוע חלוקת רכוש בפרידה, על פי השקפת עולמם של בני הזוג. (המטרה איננה, כפי שרבים טועים לחשוב, לקבוע הסדרים לחיים השוטפים, אם כי גם זה אפשרי)
לציבור החילוני, על פי חינוכו והשקפת עולמו, אין את "הישן". יש רק את המציאות המשפטית העכשווית, רק את הסכם הממון. לציבור הדתי, על פי חינוכו והשקפת עולמו, יש אופציה לבחור בין שני "הסכמי ממון": הכתובה, או הסכם הממון (או שילוב מסוים של שניהם) בין ישן לבין חדש. במה לבחור? דילמה.
וזה לא רק סתם שני מסמכים משפטיים, שהאחד ישן, והשני חדש. למעשה, מדובר בשתי גישות שונות, בשתי מסורות והשקפת עולם לגבי מוסד הנישואין והתא המשפחתי ומטרתו, בשתי תרבויות קוטביות: החילונית, המקור שלה הוא האדם, כבודו וחירותו, והכל פתוח וניתן לשינוי מהותי.
הבסיס הוא חופש בחירה: כל אחד יבחר בכל צורת חיים זוגית, "כטוב בעיניו", ויערוך כל הסדר, זוגי או אחר, על פי אמונתו. הדתית, המקור והבסיס שלה הוא אלוהי, ציוויי, ולכן בלתי ניתן לשינוי מהותי. "כזה ראה וקדש".
ומכאן הנבוכות. ומכאן הצורך בהכוונה של הזוגות הדתיים, למתן מענה לנבוכות שלהם, וההיזקקות להדרכה, ל"מורה נבוכים", היא כותרת המאמר.
הבדלים מהותיים
תקצר היריעה מלפרט את ההבדלים בין הכתובה לבין הסכם הממון. אבל בעיניי, בסיס ההבדל נעוץ ברלוונטיות של התנהגות בני הזוג במהלך הזוגיות, ולהשלכות התנהגותם לזכויותיהם בגירושין.
על פי הכתובה, יהיו לאשמת הצדדים בגירושין, להתנהגותם זה לזו ולילדיהם, לשאלה אם הגירושין נובעים מרצונו של הבעל, או עקב מותו, או עקב בגידת האישה, או אם זה נישואין ראשונים או שניים שלה, השלכות מרחיקות לכת, לעניין חלוקת הרכוש והזכויות, לרבות לגבי הנדוניה, "עיקר הכתובה", ו"תוספת הכתובה".
לפי הסכם הממון (או חוק יחסי ממון) אין שום רלוונטיות לכל הנ"ל. בכלל לא מובא בחשבון.
עוד הבדל שבמהות: הכתובה, מוכתבת לכם. היא דומה יותר לחוק יחסי ממון. תוכנה יחייב אתכם, בגירושין, באופן אוטומטי. הסכם ממון - אתם קובעים ומסדירים נושאי גירושין, כטוב בעיניכם.
במה להתמקד?
בבואכם להחליט על ענייני הממון שלכם, ולבחור בין האופציות שתוארו לעיל, אנא הביאו בחשבון את כל הנקודות שמפורטות במאמר, הכל חשוב. בייחוד הפרטים הקטנים. "אלוהי הדברים הקטנים". האותיות הקטנות.
אבל אני מבקש להתמקד ולהנחות אתכם רק במספר נושאים שנראים לי חיוניים והכרחיים שתשקלו אותם, בבואכם להחליט האם לעשות הסכם ממון.
מי מחליט: אתם או בית משפט?
שאלו את עצמכם את השאלה הבאה: האם אתם מוכנים, שאם חס וחלילה תיפרדו, מישהו אחר - ולא אתם - יקבע עבור כל אחד מכם מה הוא יקבל בפרידה? או האם אתם מעוניינים שאתם, ורק אתם, תקבעו (כעת, כאשר האהבה שורה במעונכם) את הסדרת חלוקת הרכוש בפרידה?
האם אתם מוכנים להפקיד את גורלכם הכלכלי/ממוני, בידיו של אדם אנונימי, של דיין או שופט או רב, יהיה מוכשר והגון ככל שיהיה? או שאתם אומרים, שאתם, ורק אתם תחליטו בעניינכם, ותתנו את פסק הדין של הגירושין בעצמכם, בהסכם הממון שתעשו מראש - ותניחו אותו במגירה, בתקווה שלא תזדקקו לו.
תנו את דעתכם גם לסבל ועוגמת הנפש האדירים, שכל סכסוך עתידי ביניכם, לגבי הרכוש, שיהיה כרוך בהליך משפטי, יגרום לכל אחד מכם, למשפחות ולילדים שיולדו לכם, שלא לדבר על הכסף הרב שתוציאו להליך היקר.
מניעת סתירה בין הכתובה לחוק יחסי ממון
על כל זוג נשוי שהתחתן "ברבנות", חלים באופן אוטומטי שני מסמכים: חוק יחסי ממון, והכתובה. החוק מתיר לכל זוג לחרוג מהוראות החוק, או מחלקן. אבל כל עוד זה לא נעשה, ימשיך לחול עליכם החוק, וההסדרים שהוא קבע, במקרה שתתגרשו. וזה נכון גם לגבי הכתובה: גם היא תמשיך לחול עליכם, אלא אם כן תקבעו במפורש הסדרי ממון אחרים ביניכם.
לכן, אם לא תקבעו מפורשות מי גובר על מי, אזי בשעת הגירושין ביניכם, יחולו עליכם שני המסמכים הנ"ל. ואז, כל אחד מכם ירצה להסתמך על המסמך שתומך בעמדתו. האחד על הכתובה ( והוא יטען שהכתובה היא בעצם החרגה של החוק, ושלכן היא ה"תופסת" ), והשני על החוק (והוא יטען שהכתובה לא ביטלה במפורש את הוראות החוק, ולא החריגה את הוראותיו, ולכן, החוק, הוא ה"תופס" ומחייב, ולא הכתובה) ואתם ממש לא מעוניינים להימצא בסכסוך משפטי רחב היקף כזה.
הסכם הממון, הוא האפשרות היחידה לחרוג מהוראות החוק והכתובה הנ"ל. אבל כל עוד לא עשיתם את זה, נישואיכם "חוסים" בצלם של שני מסמכי על, הסותרים בעניינים מהותיים האחד את השני, ויגיעו להתנגשות חזיתית, בשעת סכסוך ממוני בגירושיכם.
ניתן לכאורה להחריג את החוק גם בכתובה, אבל אז אתם חייבים לעשות זאת במפורש, בניסוח נכון, ברור ומחייב, ולאשר את הכתובה בבית הדין או בבית המשפט.
סמכות שיפוט
כמי שערך ועורך מאות הסכמי ממון, לרבות במגזר הדתי והחרדי, אני נדהם לגלות, כל פעם מחדש, שזוגות דתיים וחרדיים רבים, מעוניינים לקבוע בהסכם הממון שלהם, שאם יקלעו לסכסוך ביניהם, הכרוך בהכרעה שיפוטית, הסכסוך הזה יידון בבית המשפט לענייני משפחה, ולא בבית הדין הרבני.
אם לא תכריעו בעניין הזה בהסכם הממון, קיימת סמכות מקבילה, הן לבית הדין הרבני, והן לבית המשפט האזרחי, והסכסוך יתברר ויוכרע, לפי היכן שהתביעה הוגשה לראשונה.
אם אתם יודעים שאתם מעוניינים ששופט ידון בזה, ולא דיין, וישנם הבדלים שבמהות, אתם צריכים הסכם ממון, ולהסדיר את העניין הזה בהסכם.
חובות
צריך למנוע מצב של "זליגת" חובות שיוצר אחד מכם, לבן/בת זוגו. החובות יכולים להיות כתוצאה מהסתבכות כלכלית, או הימורים, או כל הסתבכות אחרת.
איש מכם לא מעוניין למצוא את עצמו, גם אחרי הגירושין, נרדף על ידי נושים של בן זוגו, על פעילות שהוא לא היה שותף לה, ולעתים, גם לא ידי על קיומה.
אם אתם רוצים לקבוע חיץ בין נושי אחד מכם לבניכם, אל תשאירו את זה להוראות החוק ו/או הכתובה. נסחו בהסכם הממון איך אתם רואים הסדר של מצב כזה.
מזונות, מדור, חינוך והוצאות ילדים, משמורת
כל הנושאים הכרוכים בילדים, חשיבותם אמנם גדולה, אבל כל הסדר שתעשו בעניין הזה, המתייחס לילדים שטרם נולדו, כאשר הכנסותיכם שיהיו לכם בשעת הגירושין אינן ידועות, יהיה נתון לשינוי, על פי הנסיבות המשתנות שלכם, ועל פי צרכי הילדים בפועל, בשעת הגירושין שלכם.
בתי המשפט גם אינם נוטים לאשר בהסכמי ממון את הנושאים שבעניין זה. למרות זאת- יש חשיבות לכלול את זה, ולהגיש לאישור בית המשפט, על מנת שמי שיבקש שלא לנהוג על פי המוסכם, עליו יהיה נטל הראיה, בבחינת "כל המשנה תהיה ידו על התחתונה".
מניעת סרבנות גט
תשקלו לקבוע את ענייני הגט שלכם כעת, כשיש הידברות טובה ובוגרת ביניכם, ואל תשאירו את זה לניצולו של כל אחד מכם בשעת משבר.