נטייה לפרפקציוניזם
נטייה לפרפקציוניזםצילום: שאטרסטוק

יש ילדים עם נטייה לפרפקציוניזם, רצון לשלמות. ילדים אלה סובלים מהתנהגות טורדנית כמו בדיקות חוזרות (האם סגרתי את הדלת?), עיסוק אובססיבי בניקיון (מקלחות ארוכות מאוד), תפילות ארוכות מדי או מחשבות חוזרות ללא הפסקה. ילדים אלה נקראים ילדי OCD (Obsessivecompulsive disorder), כלומר ילדים שסובלים מהפרעה טורדנית כפייתית.

אבל יש ילדים עקשנים, ילדים שיש להם מעט חברים, ילדים שאוכלים את השרוול, ילדים שמתפרצים בקלות וכדומה. הם אינם סובלים מאותה הפרעה.

עלינו לדעת שני עקרונות באבחון ובטיפול: האחד הוא שאין קשר ישיר בין הסימפטום לסינדרום (למשל, ילד לא מרוכז אינו סובל מהפרעת קשב). יש תועלת מוגבלת בלאבחן את הילד בצורה חיצונית, ורק בגלל אוסף של סימנים להדביק עליו כותרת לכל החיים. הרי קיים רצף בין שתי התמונות.

העיקרון השני הוא שאין הורה אשם, משום שכל מצוקה נובעת מהרבה מאוד גורמים, אך כל הורה מסוגל לתרום לשיפור מצבו של הילד.

לעומת זאת, חשוב הרבה יותר לאבחן את הילד באבחון פנימי: מה מתרחש אצלו, מה מציק לו, מה עובר עליו עמוק בלב?

לילדים משתי הקבוצות שהזכרנו יש נטייה לפרפקציוניזם, רצון בלתי פוסק להיות בשליטה, ביקורת עצמית וביקורת על הזולת. כל אלה גוברים על תחושת הזרימה. מה שחשוב לנו, ההורים, הוא בעיקר לדעת מה שורש הבעיה, והאם לפנות לאיש מקצוע או שנוכל לעזור לילד בעצמנו.

טיפול דרך המחשבה וההתנהגות (CBT), כמו גם טיפול תרופתי, מוכיחים את עצמם במקרים רבים כמועילים. הבעיה היא שהם אינם פותרים את הבעיה השורשית העמוקה, והבעיה העמוקה היא שעלינו לשנות את תפיסתנו. אך כאמור, כמו כל תופעה, הרבה מאוד סיבות עומדות בשורש הבעיה, ובמאמר הקצר הזה נוכל להעלות רק כמה רעיונות לכיוון העבודה.  

ראשית, עלינו לדעת שהילד הטרוד הוא אנחנו. כלומר, כל ניסיון לנסות לשלוט על מה שקורה אצלו רק יוסיף שמן למדורה. הרי הוא כל כך היה רוצה לשלוט על עצמו, וזו מהות הבעיה.

לכן עלינו לזהות גם אצלנו את הנטייה לרצות שהכול יהיה כמו שצריך, הפחד מאיבוד שליטה, הניסיון להגיע לשלמות, הביקורת העצמית וכדומה.

עלינו לקבל שהרצון להוכיח את הילד, לפסל אותו כפי רצוננו, להכתיב לו את ההתנהגות הרצויה בלי הכלה, גמישות, חוויה נעימה או אווירה חמה הוא בדור זה מועד לכישלון.

אחרי אלפיים שנות גלות יש לנו אמנם רצון טבעי ומובן שהחיים יתנהלו בצורה מסודרת עם כלים ברורים מחד, אך מאידך אנחנו מבינים שהסדר אינו אלא כלי להופעת הטוב, השמחה והעונג, והוא אינו דבר בפני עצמו. הניקיון לקראת פסח למשל, הוא רק על מנת שנוכל לקבל את האורות של החג באמת, שמירת שבת כהלכתה היא על מנת שנוכל להתענג בה, ואפילו אנחנו לומדים תורה על מנת להגיע לדבקות בו יתברך.

כך בדיוק ההתנהלות החינוכית שלנו. כל מה שאנחנו רוצים הוא שהילד התחבר נכון לעומק נשמתו. הבעיה היא שאין לזה מדריך אלא עצה אחת חשובה: בתחום הזה נותר לנו בעיקר לעבוד על החיבור הטבעי והאוהב של עצמי עם עומק נשמתי, והילד ייהנה מעצם עבודתי על עצמי.

החיבור הזוגי והמשפחתי גם הם דרך לשחרור של כל בני המשפחה מהמצר של הגלות הנפשית הזאת.

ואולם, במקרים מסוימים נכון לפנות לבדיקת אצל למומחה ולקבל טיפול הולם. 

פורסם בפנימה

לרכישת מנוי