מצה עשירה
שאלה: האם מותר לאכול בפסח עוגיות שעשויות על בסיס של מי פירות, שנקראות "מצה עשירה"?
תשובה: חמץ שאסרה התורה נוצר מקמח ומים, אבל אם לשו את הקמח במי פירות, אפילו שהו יום שלם עד שהעיסה תפחה, אין היא נחשבת חמץ, מפני שתפיחה זו שונה מהתפיחה של חמץ שאסרה התורה. בין המשקים הנחשבים מי פירות הם: יין, דבש, חלב, שמן ומי ביצים, וכן כל המיצים שנסחטים מהפירות כמו מיץ תפוחים ותותים. מכיוון שמי פירות אינם יכולים להחמיץ, מעיקר הדין מותר בפסח ללוש בצק במי פירות, לאפותו ולאוכלו. ולדעת רש"י, אף שאין עיסה זו יכולה להחמיץ חימוץ גמור, היא נחשבת "חמץ נוקשה", היינו חמץ מדברי חכמים, ולכן אסור לאוכלה.
כל זה כאשר לשו את הקמח עם מי פירות בלבד, אבל אם נתערבו שם גם מים, הרי הם יכולים להחמיץ את העיסה. ולא זו בלבד, אלא שלדעת פוסקים רבים מים עם מי פירות גורמים להחמצה מהירה יותר, וכדי שלא להיכנס לחשש חימוץ אסרו חכמים ללוש בפסח עיסה במי פירות עם מים (שו"ע אורח חיים תסב, א‑ג).
מנהג אשכנז
למנהג אשכנז אסור לאכול בפסח דבר שנילוש בקמח ומי פירות, מפני שחוששים שמא נתערבו מים בתוך מי הפירות, ואזי הבצק יחמיץ מהר ואולי לא ישגיחו על כך כהלכה. ועוד, שחוששים לדעת רש"י החולק על רוב הראשונים, וסובר שגם מי פירות לבד יכולים לגרום לחימוץ דרבנן. ואף שמעיקר הדין היה אפשר להקל כדעת רובם המכריע של הפוסקים, מכל מקום מנהג אשכנז להחמיר ואין לשנות.
מנהג ספרדים
למנהג ספרדים מותר להכין בפסח עוגיות מקמח עם מי פירות, אבל אסור לערב בהם מים, הואיל והם עלולים להחמיץ מהר יותר. בדיעבד אם עירב בהם מים, יאפה מיד (שו"ע תסב, ב).
בפועל, בדרך כלל העוגיות שמקבלות כשרות לפסח לפי מנהג ספרדים נעשות על בסיס של מי פירות כאשר מקפידים שלא תהיה בהם תערובת של מים, אך מוסיפים בהם עוד חומרים שונים. המתירים אותן סוברים שחומרים אלו אינם נחשבים כמים, וכן פסקו הראשל"צ הרב עובדיה יוסף זצ"ל, ויבדל"א הראשל"צ הרב שלמה עמאר שליט"א. לעומת זאת, מו"ר הראשל"צ הרב מרדכי אליהו זצ"ל החמיר בזה מאוד, מחמת החשש שדין החומרים הנוספים כמים, וייתכן שדין חומרי ההתפחה אף יותר גרוע ממים, כך שגם אם ייעשו בהשגחה מיוחדת ייחשב הדבר לחמץ אפילו בדיעבד (כדין חמץ שנתחמץ מחמת דבר אחר, פסחים כח, ב). לכן למעשה, גם למנהגי ספרדים, נכון להשוות את מנהגי אשכנז וספרד ולהימנע מלאכול עוגיות כאלו. אמנם מי שרבו המובהק פוסק להיתר, רשאי לנהוג כמותו.
מצה שרויה
שאלה: האם יש מקום להחמיר שלא לאכול שרויה, היינו מצה או פירורי מצה שהושרו במים?
תשובה: אחר שנשלמה האפייה של המצה, נתבטל כוח החימוץ שבקמח, ואפילו אם ישרו את המצה במים זמן רב לא תחמיץ. סימן להשלמת האפייה של המצה הוא שקרמו פניה, ואם יפרסוה לא יימשכו ממנה חוטי בצק. מכיוון שמצה שנשלמה אפייתה אינה יכולה להחמיץ, מותר להשרותה במרק. זקן או חולה שאינו יכול לאכול מצה יבשה בליל הסדר, רשאי להשרות את המצה במים ולאכול אותה רכה (שו"ע תסא, ד). וכן אם חזרו וטחנו את המצה, מותר ללוש את קמח המצה במים, ואין חוששים שיחמיץ, שאחר שנאפה היטב שוב אינו יכול להחמיץ (שו"ע תסג, ג). מסיבה זו ניתן לאפות בפסח עוגות מחמשת מיני דגן או לבשל סוגי קציצות שמעורב בהן קמח מצה (כגון קניידלאך וגפילטע-פיש).
חומרת החסידים
אולם יש שנהגו להחמיר שלא להשרות את המצות במים, שמא מעט מן הקמח שבבצק לא נילוש כראוי ונשאר בתוך המצה בלא שנאפה, וכשישרו את המצה במים אותו קמח יחמיץ. וכן חששו שמא נדבק מעט קמח על המצה אחר האפייה, וכשישרו את המצה במים יחמיץ. לגבי קמח מצה ישנו טעם נוסף לחומרה, שמא עמי הארץ יחליפו בין קמח מצה לקמח רגיל ויבואו לידי איסור חמץ בפסח. וכן נהגו החסידים, תלמידי הבעל שם טוב, להחמיר על עצמם שלא לאכול מצה שרויה.
ההלכה בנוגע למצה שרויה
אבל להלכה דעת הפוסקים, רובם ככולם, שאין צריך להחמיר בזה, מפני שמן הסתם הלישה נעשתה היטב ולא נותר קמח שלא נילוש ונאפה היטב. וכן נוהגים ספרדים ואשכנזים שאינם חסידים. וכתב בעל המשנה ברורה (תנח, ד), שאף שמצד הדין אין לחוש לזה ומותר לאכול מצה שרויה, מכל מקום אין לזלזל בנוהגים להחמיר בזה.
דין משפחות חסידיות
גם מבין יוצאי משפחות חסידיות יש שמקילים כיום, מפני שמנהג האיסור נוסד בעת שהיו רגילים לאפות מצות עבות יותר בלישת יד על ידי המוני ישראל, והיה מקום לחשוש שמא נותר בהן חלקיק שלא נילוש היטב ולא נאפה כראוי. אבל כיום שהלישה נעשית על ידי מכונה או ביד תוך דקדוק מרבי, והמצות דקות יותר, ומקפידים מאוד על הפרדה בין מקום הקמח למקום שבו מוציאים את המצות מהתנור, כל החששות בטלו.
לכן גם מי שבמשפחת הוריו נמנעו מלאכול מצה שרויה, רשאי כיום לאכול שרויה, ובתנאי שלא תהיה בזה פגיעה בכבוד אביו. אם הוא ידע שזו חומרה ונהג בה מספר שנים, טוב שיעשה התרה בפני שלושה על שלא אמר על חומרתו "בלי נדר". ואם חשב שזה חיוב ועתה נודע לו שאין בזה חיוב, רשאי להפסיק בלי התרה (פנה"ל פסח ח, 2).
חלב מבהמה שאכלה חמץ
בחלב שהופק לפני פסח ברור שאין תערובת חמץ, שכן החמץ שהפרה אכלה התעכל ושינה לגמרי את צורתו עד שאינו נחשב יותר חמץ כלל, ולכן מותר בפסח לאכול חלב או בשר מבהמה שאכלה חמץ לפני פסח.
אבל אם הבהמה אכלה בפסח עצמו חמץ, יש אומרים שהואיל והחמץ אסור אז בהנאה, אסור לאכול את החלב שהופק מכוח אכילתו, ויש מתירים, הואיל ואין מהחמץ הנאה ישירה (כפי הכלל: "זה וזה גורם מותר").
למעשה, אם הפרה של יהודי, מכיוון שהאכיל אותה חמץ באיסור, יש להחמיר שלא לאכול את חלבה. ואם היא של גוי, מותר לאכול מחלבה. וכן הדין לגבי ביצים ובשר (פנה"ל פסח ח, ה‑ו).
עצה טובה לחתונות
בעקבות הטור על שמחת החתונה שפורסם לפני שלושה שבועות, קיבלתי תגובה ובה עוד עצה טובה:
"בטור על החתונה הרב עסק בריקודי הצעירות בחתונה, שכאשר הם פרועים מדי הם לא מאפשרים למבוגרות להשתלב אף הן בריקודים. גם היום, בלי להיות מבוגרת מדי (30), אני רואה את הבעיה הזאת בחתונות שבהן אני קרובה לכלה ורוצה לרקוד איתה ולשמוח בשמחתה, אך נזרקת שוב ושוב ממעגל הרוקדות.
"גם ככלה דאגתי שמא כך יקרה בחתונתי, ולכן הטלתי על שבע החברות הקרובות אליי יותר אחריות. ביקשתי מהן להשגיח שכל מי שרוצה לרקוד תוכל להיכנס למעגל. מכיוון שזה היה תפקידן, הן שמרו עליו ברצינות גמורה. וכך, לאורך כל החתונה (כפי שאפשר לראות בתמונות) היו ריקודים שמחים, ומצעירה ועד מבוגרת ביותר יכלו להשתתף במעגלים. זו עצה טובה לכלה שרוצה לאפשר לכל הנשים המשתתפות בחתונה לרקוד, בלי לדאוג על כך במשך החתונה".
השקטת התזמורת במשך הסעודה
באותו טור כתבתי עצה חשובה, להשקיט את התזמורת בעת הסעודה, שכן יש ערך רב למפגש הנעים שבין המשתתפים. שכן אמרו חכמים: "אגרא דבי הלולי - מילי" (ברכות ו, ב). תרגום: שכר בית המשתה של חתונה - הדיבורים, דהיינו המולת השמחה של הדיבורים הטובים והיפים שנאמרים בין הנאספים. ואילו כאשר התזמורת מנגנת אי אפשר לנהל שיחה בנחת.
לקראת החתונה שעברה עלינו לטובה, ביקשתי שיסכמו מראש עם התזמורת שלא ינגנו בעת הסעודה, וכך עשו. כשהגעתי לאולם בא אליי מנהל התזמורת, אדם נעים הלכות, ירא שמיים ויודע ספר, ואמר שכמובן יעשה כפי שביקשנו, אולם נדמה לו שעדיף להשמיע מוזיקת רקע. סירבתי. אבל הוא הפציר בנועם והציע שישמיעו מוזיקת רקע חלשה, ושאמנה מישהו מטעמי שישים לב, ואם המוזיקה תפריע יפסיקו אותה. הסכמתי לפשרה: במנה הראשונה לא ישמיעו שום מוזיקה, במנה העיקרית ישמיעו מוזיקת רקע ואחד מטעמנו ישגיח שלא תפריע. הבעיה היא שבמנה העיקרית כולנו היינו טרודים ושמחים, ואף שבתת ההכרה הרגשנו רעש מפריע, לא עלה בדעתנו שזו מנגינת הרקע שגורמת לכולם לצעוק או לדבר לאוזנו של החבר.
בפועל, במשך המנה הראשונה ניתן היה לכל חברי השולחן לשוחח זה עם זה, ואילו במנה העיקרית היה צריך להתאמץ ולהרים את הקול. אמנם לא כמו בחתונות שבהן ממש מנגנים או שמוזיקת הרקע נשמעת בעוצמה בינונית, אבל עדיין היה לא נעים כמו שרצינו. שאלנו מוזמנים, ואף הם דיווחו שהיה הרבה יותר נעים במנה הראשונה, בלא לאתר את מקור הבעיה. כפי הנראה, מכיוון שממילא יש רעש רב באולם, כדי שמנגינת הרקע תישמע חייבים להשמיעה בקול די רם, וכך כבר אי אפשר לשוחח בנחת.
הלקח שלי לחתונות הבאות הוא שלא להיכנע למנהלי תזמורות מסבירי פנים, אלא לעמוד בתוקף על כך שלא תהיה שום מוזיקה בסעודה.
לתגובות: [email protected]