שיבוש בשעון הביולוגי גורם לפגיעה בתהליכים ביולוגיים.
שיבוש בשעון הביולוגי גורם לפגיעה בתהליכים ביולוגיים.איור: עדי דוד

כשבנותיי מגיעות לפרקן ומבקשות לתור אחר אבידתן, הן מבקשות שהוא יהיה כמה שיותר דומה לאבא.

שחה אני להן שזה לא אפשרי, לצערי. משתי סיבות: האחת – המקור כבר תפוס, ובכל מקרה החיקוי לא יגיע לעולם לערך המקור. אך השנייה והמשמעותית יותר היא שאבא היום, בגילו המופלג, איננו אותו האיש שהכרתי בצעירותי, ושהסכמתי בשמחה להיכנס איתו מתחת לחופה. החיים ביחד משפיעים מאוד על שני בני הזוג, וכל אחד מעצב את השני גם בדמותו כצלמו. כך שהמיקס הסופי שונה בתכלית ממה שהיה פעם.

כמה אנחנו משתנים... היום בעלי מתפלל בדבקות. אך בילדותו היה מגיע לבית הכנסת השכונתי קצת מאוחר. וכששב סיפר לאחיו הגדולים בתמימות "הגעתי ב'עלינו' והשגתי את כולם".

כך גם אני. זו הוכחה מני רבות לכך שאנחנו זוג משמיים. לפעמים אני מגיעה לבריכה ביישוב ממש באיחור – כשנותרו רק עשר דקות עד לסוף הזמן שמוקצב לנו. המזכירות המופתעות מביטות בי במבט נבוך: "את נכנסת עכשיו?" ואני מהנהנת בחיוב. עשר דקות של גן עדן, אז אוותר עליהן? אפשר לעתים ליהנות מנגיסות קטנות ממתיקות החיים, גם אם אין זו המנה השלמה. במהירות הבזק אני גולשת פנימה, ובזריזות אני כבר בחוץ. לחברותיי המסוחררות אני מסבירה כי שנים רבות של תורנויות כמתמחה במחלקת נשים, לימדו אותי שגם אם הוקצבו לי שעות חסד בודדות לשנת לילה, ישנה תמיד סבירות גבוהה שאצטרך להגיע במהירות הבזק לחדר לידה בעקבות צניחת חבל טבור, ירידות בדופק העובר ועוד הפתעות חביבות. וכך למדתי, בדרך הקשה, להתארגן על עצמי צ'יק צ'ק.

"הכול או לא כלום" אינו הצבע שלי. הגישה הטהרנית, הטוטליסטית, אינה תואמת חיים שלמים ומאושרים. בין השחור ללבן יש המון אפור. כך גם לא נצפה מאיש החינוך שיהיה אדם מושלם, והרי אפילו מרדכי היה רצוי בסוף רק לרוב אחיו. וכי כל רופא חי במאה אחוז לפי כללי הבריאות העכשוויים? ממש לא. ויש לי על כך דוגמה מהחיים: אמי נישאה בגיל 28, וזכתה ללדת שמונה ילדים עד גיל 42. זה היה דבר מאוד לא מקובל אצל אמריקאים דתיים אקדמאים – אבי היה פרופסור ואמי החזיקה בתואר דוקטור. הרופא היהודי שעקב אחר ההריונות שלה היה נוהג לגעור באמי בכל פעם שבצבץ היריון חדש. הוא היה איש חביב, רחב ממדים, כרסו בין שיניו (כנראה לאות הזדהות עם המטופלות שלו) – אך זה לא הפריע לו כהוא זה להטיף לנשים ההרות על החשיבות של שמירה על המשקל גם בתקופת ההיריון...

רופאים ללא מגבלות

והנה, הספרות הרפואית מספרת לנו שהתופעה הזאת ממש לא נדירה. בסקר שבו השתתפו חמשת אלפים רופאים בארץ, נמצא שלא תמיד הנאה דורש הוא הנאה מקיים. שלושים אחוזים מהקולגות שלי לא מבצעים כלל פעילות גופנית, למרות שהם דורשים את זה מהפציינטים שלהם. רק כמחצית השיבו שהם אוכלים ארוחת בוקר מדי יום, למרות שזו הארוחה החשובה ביותר. ארבעים אחוזים סובלים מעודף משקל, ועשרים אחוזים מהשמנת יתר (החמורה יותר מסתם עודף משקל).

כעשרה אחוזים ממשתתפי הסקר מעשנים (אמנם ירידה גדולה יחסית לשנים הקודמות). חצי ישנים פחות משש שעות בלילה. ארבעים אחוז מהמשיבים דיווחו כי הם נתונים בלחץ נפשי במידה רבה עד רבה מאוד. רופאי בתי החולים פחות בריאים בהשוואה לרופאי הקהילה; וכך לגבי מתמחים לעומת מומחים – הם מעשנים יותר, מתעמלים פחות, וסובלים מלחץ נפשי ניכר.

מסקנת הסקר היא שיש מקום להקים חדרי כושר במחלקות בבתי החולים ולדאוג שבכינוסים הרבים יוגשו פירות וירקות במקום קרואסונים ובורקסים. ההמלצה החשובה מכול הייתה שגם הרופאים יאמצו לעצמם רופא אישי-משפחתי שעליו יוכלו להישען בעת הצורך, במקום רפואת הפרוזדורים המפורסמת והמסוכנת.

שעון מקולקל

אין ספק שחלק מהנתונים העגומים שהוצגו לעיל קשורים בשיבוש בשעון הביולוגי שבו נתון הרופא. השעון הזה ממלא תפקיד מרכזי בבקרה על מקצבי השינה, האכילה וחילוף החומרים, במחזוריות של 24 שעות. הוא גם משפיע על מנגנון ניצול חומרי המזון ברמת התא.

שיבוש בשעון הביולוגי גורם לפגיעה בתהליכים ביולוגיים. במחקרים שבוצעו במכון ויצמן נצפה כי אם עכברים אוכלים רק בלילה, רמות השומנים בכבד שלהם נמוכות ב‑50 אחוזים. דהיינו, חילוף החומרים להפקת אנרגיה של הגוף תלוי לא רק במה שאוכלים, אלא גם בשעת האכילה. ואילו בעכברים עם מוטציה גנטית הפוגעת בשעון הביולוגי קיים הבדל לגבי פירוק השומנים והסוכרים ברמת התא. וכך גם באדם. אנשים שעובדים במשמרות כגון רופאים, דיילות, חיילים, ושאר אנשי ביטחון, נמצאים בסיכון מוגבר ללקות בהשמנה, בסוכרת ובתסמונת המטבולית, עקב שיבוש בשעון הביולוגי.

אם נדע לתכנן נכון את הזמנים הנכונים לפעילות הגוף, אולי נוכל להתנהל בצורה נכונה ובריאה יותר. וכך גם בעניינים שברוח. אנחנו פוסעים פסיעה קטנה, בזמן ובמקום הנכונים, וריבונו של עולם מצרף את שלו. את השיעור הזה למדנו מגדול רבני הציונות הדתית, הרב נריה זצ"ל.

סתיו, שלכת אדמדמה-זהובה, השביל רצוף עלים. הרב נריה מתכופף, מרים חופן עלים, מניח אותם בפח הקרוב וממשיך הביתה. שאל תלמידו בפליאה: "הרב, למה הרב מרים כל יום חופן עלים? למי זה עוזר, הרי השביל נשאר מכוסה בעלים!" חייך הרב נריה את חיוכו הטוב ואמר: "כך הקמתי את ישיבות בני עקיבא... הנוער הדתי לפני חמישים שנה היה במצב נורא. כמעט לא נשארו נערים חובשי כיפות לאחר שהגיעו לגיל ההתבגרות. ואז הקמתי את ישיבת בני עקיבא בכפר הרא"ה עם תשעה תלמידים, חופן אחד של נערים מתוך האלפים שהלכו לנו לאיבוד. והחופן הזה הלך וגדל והצמיח את כל דור הכיפות הסרוגות. אם הייתי חושב כמוך, מה התועלת בהצלחת חופן כשכל השביל מלא בשלכת – שנינו לא היינו כאן". חבל על דאבדין.

לתגובות:  [email protected]