בתחילת שנת הלימודים הנוכחית נכנסו בשערי בית הספר היסודי 'נועם בנות' בשכונת קריית משה בירושלים שלושה דורות.
התלמידות הללי ושרה נכנסו לכיתות ב' וה', נרגשות ומצפות. אִמן, אורית וייל, הגיעה לא רק כאמא, אלא גם כמנהלת החדשה של המקום. אביה של אורית, הרב אריה בצלאל, הגיע לראשונה למוסד החינוכי לא כמנהלו המיתולוגי, אלא כמורה מתנדב מן המניין.
הרב בצלאל ניהל את בית הספר, ביד רמה יש לומר, במשך שלושים וארבע שנים. ניכר בו שלמרות השנים ולמרות שפרש מתפקיד הניהול - הוא חי ונושם את המקום. הוא עדיין מתפעל מגינה מיוחדת ובעלת משמעות שנטע לפני שנים רבות בחצר בית הספר. כל סוגיה שעוסקת בחינוך בכלל או בבית הספר בפרט גורמת לו למעורבות רבה, אפילו להתרגשות.
בשנה שעברה הוחלט לחפש מנהל שיצליח להיכנס לנעליו הגדולות של הרב בצלאל. לדבריו, הוא היה האחרון לדעת שפנו לבתו אורית, אז מחנכת באולפנת צביה במעלה אדומים. אורית, שהופתעה מאוד מההצעה, התלבטה רבות. הדרך לתפקיד הייתה ארוכה, ונדרשו כמה ועדות מקצועיות כדי לאשר את מינוי "הבת של". הרב בצלאל מציין בחצי חיוך שפרט לכישוריה של אורית, אולי הייתה עוד סיבה לבחירה בה: "אני כל כך קשור לבית הספר, ולא הייתה לי מחשבה שבאיזשהו שלב אצטרך לעזוב. פחדתי. הרגשתי שמי שהציע את ההצעה אמר: 'זו הדרך היחידה להוציא את הרב בצלאל מבית הספר, הוא לא יתנגד לבת שלו'".
"בית שחי ונשם חינוך"
את חייה המקצועיים התחילה אורית דווקא בלימודי מחשבים. אחרי שנה וחצי החליטה לפרוש וללמוד חינוך. אורית, הבת החמישית מתוך שמונה ילדים, חושבת שלבית היה חלק בהחלטתה לעסוק בתחום: "אני לא חושבת שאפשר לנתק. גדלתי בבית שחי ונשם חינוך. ראיתי איך אבא שלי מתנהל בתור מנהל, איך הוא מתנהל בחינוך שלנו הילדים, איך אמא שלי חינכה אותנו. תנועת נוער והדרכה באריאל היו חובה".
לדברי הרב בצלאל, הוא ואשתו שהייתה מורה, לא כיוונו את ילדיהם לתחום החינוך, למרות ש"חינוך היה בראש מעיינינו". ואכן, שמונת ילדי משפחת בצלאל - שבע בנות ובן, עוסקים במקצועות מגוונים: קלינאית תקשורת, רכזת מחול ומנהלת בית הספר למחול 'שבע', אחות בשערי צדק, אשת מחשבים והבן בהייטק. חוץ מאורית יש עוד שתי נשות חינוך קלאסי: גננת וסגנית מנהלת בבית ספר במעלה אדומים.
לא חששת מתגובות של אנשים שיגידו "בגלל שהיא 'הבת של' היא זכתה במכרז"?
"ברגע שנכנסתי לזה - הרגשתי שנכנסתי למקום של שליחות, שה' איתי. לא ראיתי את המכשולים. הרגשתי שזו השגחה פרטית".
היחסים בין הרב בצלאל ואורית קרובים מאוד. הם מעריכים זה את זה, אבל גם לא חוששים לא להסכים. אפילו על מספר התלמידות שלומדות השנה בבית הספר הם חולקים זה על זה בחיוך. הרב בצלאל: "אורית הולכת בדרך נהדרת. היא לוקחת את בית הספר למקומות שאני לא ידעתי לקחת. היא הרבה יותר קפדנית מבחינה חינוכית, אני הייתי ותרן גדול".
אורית: "אבא, אתה עושה לי בעיות".
הרב בצלאל: "אני חושב שזה אמיתי, וזה מתאים לדור הזה. הדור הזה צריך המון חיבוק ואהבה, ומצד שני צריכים קווים ברורים, שאם חלילה הוא לא יידע לשמור עליהם אנחנו נאבד את הדרך. זו משימה לא פשוטה. אני חושב שאורית הולכת בדרך הנכונה, היא משתפת בצורה מאוד יפה גם את ההורים והצוות, מה שאני לא עשיתי. אצלי היו החלטות - בום, בום, בום".
יותר נוח להיכנס לתפקיד שאבא שלך היה בו?
אורית: "יש בזה משהו נוח, כי יש משהו מאוד פתוח בקשר שלנו. אני יכולה להגיד על דברים שלא נראים לי: 'איך עשית את זה?'. וגם יש מישהו שנותן עמוד שדרה. אם אני מתלבטת - אני מקבלת גיבוי".
הרב בצלאל: "יש הרבה דברים שאני מנסה לכוון אותה איך לא לעלות בהם על מוקשים. החוכמה שלה היא לשמוע. כל מנהל אחר שהיה נכנס, אני לא מאמין שהיה מתקשר אליי להתייעץ, הוא היה מרגיש שזו חולשה. היא דווקא מרגישה בזה גבורה".
אורית אמנם לא לימדה בבית הספר, אבל היא מכירה אותו ואת צוות המורות מקרוב. לפני כשלושים שנה נכנסה בשעריו כתלמידת כיתה א', וכמו ששת אחיותיה, למדה בבית הספר שאבא ניהל. לדבריה, טוב לה לחזור כמנהלת למקום שבו למדה: "יש לי פינה חמה למקום הזה. כיף לי בבוקר לבוא, לעמוד בשער, לראות את הבנות".
ניהול של אישה הוא אחר?
הרב בצלאל: "אני חושב שבית ספר נועם בנות היה זקוק לאישה שתיכנס לניהול, כי יש הרבה דברים ששייכים לנשים. אני לא יכולתי לשמוע אותן שרות, לרקוד איתן, לחבק אותן. גם מבחינת המורות - אתה די תקוע הרבה פעמים. פעמים רבות אני אומר לבנות: 'איזה מזל שאתן בנות ולא בנים, זה כזה חסר לי לתפוס לך את האוזן ולעשות לך סיבוב'".
אורית מחייכת: "אבל הוא היה עושה את זה לי, כשהיה מורה שלי".
ששת ילדיה של אורית בני שבעה חודשים עד ארבע עשרה, וקצת קשה להגיד איזה כיוון יבחרו כשיהיו גדולים. לשאלתי אם תכוון אותם לתחום החינוך, עונה מיד הרב בצלאל: "אני רוצה שאחד יהיה ראש ישיבה". אורית מחייכת ועונה שתכוון את ילדיה לעסוק במה שעושה להם טוב.
מאז שפרש, מגשים הרב בצלאל חלום ולומד בישיבת מרכז הרב. פעמיים בשבוע הוא מגיע לבית הספר כמורה מתנדב, ומלמד תשע שעות בכיתות. הרב מספר שהוא מקפיד לא להיכנס לחדר המנהלת, למזכירות ולחדר המורים, "שיידעו שהיא המנהלת".
לסיום מספרת אורית על מטרותיה כמנהלת: "אני מרגישה שהיום יש לנו אתגר גדול להקפיד על קלה כבחמורה, עם כל מה שקורה מסביב. פעם זה היה יותר קל. היום צריכים להיות קשובים למה שקורה בחוץ, ועם ההקשבה הזאת ועם הנכונות לשמוע ולקבל - להקפיד ולשמור על הדרך הישרה של בית הספר נועם. נכון אבא?". והיא מוסיפה: "אני מתפללת לה' שתהיה לי סייעתא דשמיא, כמו שהייתה לאבא שלי".