במשך מאות שנים הייתה תקופת הפסח והשבועות שקדמו לחג לתקופה מטרידה ומדאיגה מאוד בקרב קהילות יהודיות, בעיקר באירופה. אימת עלילות הדם שהפילו קרבנות רבים ליוותה את הימים הללו שנותרו צרובים בתודעה היהודית כימי רדיפות התעללויות ורצח המוני.
ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם חוקר ההיסטוריה של עם ישראל איתמר צור, שבעבודות המחקר שלו התמקד בהיסטוריה של עלילות הדם, ומדבריו עולה הקשר הרציף בין העלילות ההן להסתה הנשמעת גם בימינו אלה נגד העם היהודי ומדינת ישראל, בעיקר מפי מסיתים פלשתינים, אך לא רק. מסתבר שאם נדמה היה שעלילות הדם הן נחלת העבר הפרימיטיבי הרי שטעות בידינו.
צור מציין בפתח דבריו כי עלילות הדם צמחו בדרך כלל מההמון הנבער ומהמושלים שביקשו לנכס לעצמם את רכושם של היהודים, בעוד "הכנסייה הקתולית התנגדה לעניין הזה וחשבה שזה שטויות. הכמרים ידעו את ההלכה היהודית", הוא מציין ומזכיר את האיסור דאוריתא על אכילת דם.
הבחירה בתקופת חג הפסח כתקופה ראויה לעלילות אלה נובעת, מסביר צור, ממותו של ישו שגם הוא היה בפסח, ולמעשה הטענה הייתה שהיהודים מבקשים לשחזר את הריגתו של ישו ברציחתו של ילד נוצרי שאת דמו יקיזו וישתמשו בו לאפיית המצות.
כאמור, התיאוריה התיאולוגית הזו חברה גם לאינטרסים כלכליים של המנהיגות המקומית, "אם ראש העיר או הגביר צריך כסף הוא היה משיג את הכסף הזה דרך העם הבור שיקבל את השמועה על היהודים וכך הוא יוכל לקחת את כספם".
מעיר צור ומציין כי הדברים המשיכו גם על ידי הנאצים שאמנם האמינו בתורת הגזע ומבחינתם גם התנצרותם של יהודים לא הועילה להם והם נותרו ראויים למוות, אך על מנת למשוך את הקולות הדתיים שבו וחזרו על העלילה הקדומה ההיא.
עליות הדם, מוסיף צור ואומר, אינן רק נחלת חשכת ימי הביניים, אלא גם במאה האחרונה היו תופעות שכאלה. "עלילת הדם האחרונה הייתה ב-1946 בפולין ונרצחו אז הרבה ניצולי שואה. הופצה עלילת דם. ילד סיפר שכלאו אותו במשך יומיים והוא הצליח להימלט. היה אז פוגרום ביהודים. הממשלה שם התנצלה בשנים האחרונות על הפוגרום ההוא".
צור מציין כי במסגרת עלילות אלה חלק מהיהודים הוטבלו בכוח לנצרות, במיוחד הילדים שבהם, המבוגרים עונו ופעמים רבות ניתנה להם הברירה להודות ולהכיר בישו ואז "רק" ייערף ראשם או להישאר באמונתם ואז להישרף חיים.
כאמור, העלילות ההן נמשכות למעשה עד ימינו אלה, אלא שכעת נושאיהם אינם מנהיגים נוצריים אלא מנהיגים ערבים ותעמולנים פלשתיניים. צור מזכיר את ספרו של שר החוץ הסורי, ספר שאותו הגדיר כמחקר אקדמי לכל דבר ובספר זה טען כי אכן היהודים מקפידים לחטוף מדי שנה ילד נוצרי ומשתמשים בדמו לאפיית מצות. עוד מזכיר צור את עלילת דמשק שבה לאחר שחרור היהודים החשודים נטען על ידי הערבים כי עצם השחרור מוכיח את שליטת היהודים במנגנוני המשפט הגלובאליים, עובדה שהובילה לשחרור.
באחרונה השתמש גם ארגון החיזבאללה במוטיב עלילת הדם כחלק מהתעמולה נגד ישראל. היה זה כאשר הפיק סדרת טלוויזיה בה תיאר בין השאר את אמיתות הפרוטוקולים של זקני ציון ועלילות הדם, כמו גם אחריותם של היהודים לכל דבר רע שקרה בעולם בשנים האחרונות.
צור מציין כי גם כיום וגם בישראל נשמעים קולות מסוג זה והדבר מתרחש בדרשות הר הבית. לדבריו הרשויות הישראליות מעדיפות שלא להיכנס יתר על המידה למתרחש בהר הבית "כי זה נחשב לחבית חומר נפץ", ולכן אין חקירות אודות תוכנן של הדרשות הללו, אך להערכתו לו ייחקר אי מי מהדוברים המסיתים תשובתו תהיה שהדבר נאמר רק כמשל ל"רצח" שישראל מבצעת בילדים הפלשתיניים ולא הקזת דם של ממש למטרת אפיית מצות.
בהקשר זה מוסיף צור ומזכיר את הקריקטורות הרבות המופצות במדיות השונות של העולם הערבי ובהן נראים מנהיגי ישראל – נתניהו, יעלון, ברק ואחרים – כאשר דם ילדים נוטף מפיהם. גם איורים אלה מהווים חלק בלתי נפרד משרשרת עלילות הדם שלהערכתו מולן לא ברור עד כמה ישראל יכול לפעול למעשה.