יו"ר ארגון ברית יוצאי מרוקו בישראל, ח"כ לשעבר ד"ר שמעון אוחיון, מבקר בראיון ליומן ערוץ 7 את ההסתפקות בלגימה ובריקוד סביב חגיגות המימונה במקום להעמיק חקר ולעסוק במהותה ובתרבותה של כל עדה בישראל.

"הטעימה והלגימה באים לבטא את הקרבה", אומר ד"ר אוחיון. "אם נישאר רק עם התלבושות וכו' נפספס את הרעיון. הרעיון הוא להתקרב ולהכיר את המורשת של כל קהילה וקהילה". לדברים אלה הוא מוסיף ומדגיש כי כוונתו אינה מתמקדת ביוצאי מרוקו בהכרח וכראש מרכז דהן המבקש לטפח את מורשת יהודי המזרח "הגענו למסקנה שצריך לפתוח את זה לכלל קהילות ישראל" וברוח זו התקיימו כבר כנסים על תרבות היידיש, על תרבות יהודי רומניה ועוד, ובקרוב יקיים המרכז כנס שיכלול משלחת מהונגריה על מורשת יהודי הונגריה.

"אם לא נכיר את הקהילות והתרבות של כל קהילה, יימשכו השסעים בחברה. צריך לקרב את הלבבות והקירוב הזה אכן קורה בלגימה ובטעימה, אבל אין להסתפק בכך אלא להציץ לעומק של כל אחד ולתת לו שייכות לתרבות המתהווה בישראל".

דבריו של אוחיון מתיישבים עם התקוממות הנשמעת לא פעם מראשי קהילת יוצאי מרוקו הקובלים על ההתמקדות במאכלים ובמוסיקה, אך עם זאת הוא נשאל שמא אותם ריקודים, מוסיקה, טעמים ותלבושות הם חלק בלתי נפרד מהתרבות ואולי דווקא כן יש להכיר אותם ולהתוודע אליהם כחלק מהתרבות העדתית. אם כן על מה ההתקוממות והרתיעה?

אוחיון משיב: "הרתיעה באה מאיבוד האינטימיות שהייתה פעם לחג הזה. אמנם הבית פתוח וכל אחד נכנס, אבל זה לא היה המוני. אני זוכר זאת מילדותי. הרעיון היה בית פתוח שבו מברכים זה את זה לקראת הקיץ והעונה החדשה. לעודד. פסח הסתיים והגאולה השלמה לא הגיעה ועדיין מאמינים ומתחזקים ומקווים לקיץ טוב ובריא, בתקופה שמחכים בה לתבואה חדשה ולכן הקישוט של הקמח והפולים, אבל נשארנו שם. רצו להדגיש את העניין הזה של חג של פתיחת הלבבות, אבל לא המוניות. חלק מאיתנו סלדו מכך שזה גם מלווה בריקודי בטן וכו'. זה כבר עבר את הגבולות והתקשורת מתלבשת על זה. שאלנו היכן האינטימיות שהייתה בחג המימונה? לאן היא נעלמת?".

"תפקידנו כמנהיגים להוביל עומק רב יותר, להיכרות עם המורשת, עם הסופרים, היוצרים, המנהיגים והחכמים שכל קהילה וקהילה תרמה לתרבות הישראלית. לא לחשוב שהכל מסתיים ומתחיל במופלטה ובריקוד כלשהו", אומר אוחיון וכשהוא נשאל אם לטעמו נכון היה להפוך את המימונה לחג של היכרות עם מנהגי כלל העדות, הוא משיב: "הלוואי. אם יכולנו לצקת תוכן מקרב שחושף כל קהילה וקהילה ומורשתה זה היה תורם לנו. חשוב לנו לטפח את הלכידות של העם הזה ולא ליצור חלילה ניכור וזרות בין קבוצות וקהילות. ראה מה קרה ליוצאי אתיופיה, ראה את הניכור והזרות. לתת מקום לכולם".

אוחיון שנשאל אם נכון אולי לבטל את החגים העדתיים כמימונה, הסהרנה, הסיגד וכיוצא באלה ולקבוע חג כללי אחד, משיב ואומר כי אין צורך לבטל אלא "לאפשר לכל אחד ואחד לבטא את עצמו. יחד עם זאת במערכות החינוך והתרבות לצקת תוכן ולא להסתפק בריקוד או במופלטה".

"אני עדיין נרעש שב-2016 כשאני אומר בתכנית רדיו למה לא מלמדים שיר אחד של רבי שלום שבזי, גדול משוררי תימן שכתב יותר מאלף שירים, ופרופ' מנחם פרי אומר שזו בדיחה. זו הטרגדיה שלנו. זה המאבק התרבותי שלנו. איך יתכן שקהילת תימן לא תבוא לידי ביטוי במערכות החינוך? שהתלמידים יכירו אותה. יש אצלנו פופוליזם שהחל בו שר החינוך הקודם שאמר שלא צריך תעודת בגרות עם שבע בחינות וכל מה שצריך זה מתמטיקה ואנגלית, אבל אם לא ניתן מקום להיסטוריה, לספרות ולשפה של עם ישראל לא נתרום ללכידות העם".

ומה לגבי הפוליטיקאים? מדוע הם הופכים את המימונה לחגם שלהם? האם זו ציניות פוליטית? "זו לא ציניות אבל לצערי יש כאן ניצול של במה. אני שמח שזה דעך בשנים האחרונות. ברוך ה' אין ניצול פוליטי. צריך להגיד להם שזה יפה שבאים להשתתף ולטעום, בוודאי שכאשר מגיע נשיא או ראש ממשלה זה יפה ומחזק, אבל לא לעצור בזה. לא להסתפק בנשיקה בחיבוק ובטעימה אלא להתקדם הלאה. יש כאן ניצול  של הבמה הזו על ידי פוליטיקאים".

"אני מקווה שבהקמת ועדת ארז ביטון לבדיקת תכניות הלימודים לשילוב כלל קהילות ישראל שיזם בנט ששם יהיה המהלך האמיתי ולא אכילת המתוקים. החשש שלי הוא שאנשים יסתפקו בצילום עם המרוקאים ויעברו הלאה בלי להיכנס לעומק הדברים". ד"ר אוחיון שב ומדגיש כי דבריו אינם נוגעים רק לקהילת יוצאי מרוקו אלא לכלל קהילות ישראל.