אני זוכר
אני זוכרצילום: יונייטד קינג

להגדיר את הסרט, "אני זוכר" שיעלה על האקרנים בסוף השבוע (במוצאי יום הזיכרון לשואה ולגבורה), כסרט שואה, יהיה עיוות של המציאות.

זה אינו סרט שואה, אך הוא סרט שלאורך כל דקות הקרנתו, מילים כמו אוושויץ, רצח יהודים, יהודי מלוכלך ונאצי חוזרות על עצמן בתכיפות רבה.

נוסיף לכך עובדה מצוינת נוספת. כשהשחקן הראשי כריסטופר פלאמר, (זאב בסרט), הינו בן 87, לא יכול להיות כאן פספוס. האיש מתאים לתקופה, מרשים ואמין בצורה יוצאת מן הכלל.

עצם עובדת היותו של הסרט, נקי לחלוטין, איכותי ,מרתק ומותח מוסיפה נופך לדרמה המצוינת.

הסרט "אני זוכר" עוקב אחרי זאב ומקס, (מרטין בראון) שני קשישים יהודים החיים בתוך בית אבות בארצות הברית היוצאים למסע נקם בקצין הנאצי, ששלח את בני משפחותיהם למשרפות.

למרות שזאב (כריסטופר פלאמר) סובל משלבים ראשונים של אלצהיימר ומקס חולה מדי כדי לצאת ממתחם בית האבות, משימת הנקם יוצאת לפועל. כאשר זאב מוצא עצמו עומד פנים מול פנים למול הקצין הנאצי, נחשפת אמת חדשה שמערערת את עולמו.

נופי הסרט (בין קליבלנד לנבאדה), אמינות שחקניו, הסיפור המעולה שמפתיע בכל רגע מחדש, והרגש היהודי  כאשר צלילי האזעקות העולות ויורדות לקול נביחת הכלב האימתני, עולה בכל פעם מחדש.

חזק, איכותי וחשוב.