האם נציין את יום השואה גם בלי הצורך לחנך? את השאלה הזו מעלה הרב יונה גודמן בפינתו בערוץ 7.
הרב תהה, "מה היה קורה אילו בשנה מסוימת כל הילדים שלנו לא היו בבית ביום השואה? האם גם אז היינו עושים, בעצמנו ולעצמנו, טקס יום השואה?".
הרב גודמן סבור כי רבים חשים חובה לוודא ש"זוכרים" את השואה, אך אינם טורחים מספיק לבחון מה רוצים לזכור ומדוע.
"אם הכוונה לזיכרון טכני – בסך הכל אנשים לא שכחו שהייתה שואה - ועל כן אין צורך להזכיר להם זאת מחדש", אומר הרב ומספר כי פעמים רבות אנשים משיבים כי אמנם הם זוכרים, אך צריך לדעת כמה שיותר על המאורעות ופרטיהם - ועל כן הם מקדישים לזה את יום השואה".
לדבריו, "המידע ההיסטורי חשוב ותמיד יש עוד מה ללמוד. אך אל לנו להישאר בו. יש מגוון נושאים רוחניים וערכיים שראוי ללבן עם ילדינו ועם עצמינו, נוכח השואה הנוראה".
הרב גודמן מציע מספר נושאי שיחה ודיון שניתן לשתף בהם את הילדים. "אם ילדינו הם בגיל מתאים, ניתן לבחון את שאלת הגבורה בשואה. היום מכונה 'יום השואה והגבורה' והוא נקבע בזיקה למועד מרד גטו ורשה, כדי לרמוז לכך שלחימתם של מורדי הגטו היא הגבורה עליה אנו גאים".
לדעתו, "אפשר לבחון עם הילדים האם אין גם גבורה רבה במי שבחר לחלוק חתיכת לחם עם שכנו, במי שבחר להתפלל או להניח תפילין ובמי שבחר לחזק את חבריו ברוח".
"אפשר לדון בשאלת יחסינו לגרמניה ולגרמנים היום. האם יש טעם ותועלת בהימנעות מרכישת מוצרים גרמניים כעת? אפשר גם להרחיב את המבט ליחסינו לגויים בכלל. מה למדנו משתיקת העולם? האם כל הגויים נגדנו? מה יחסינו היום לאדם לא יהודי שיבקש את קרבתנו?"
הצעה נוספת מיועדת לגילאים מתקדמים יותר ואז ניתן לשוחח עם הילדים על השאלה מדוע הקב"ה עשה או איפשר לשואה להתרחש - ואף לבחון עמדות רבניות שונות ביחס לשאלה חשובה זו.
הרב גודמן מסכם ואומר, "עלינו לשאול את ילדינו מה היה בטקס בבית הספר ומה למדו מזה - ומשם לפתח שיחה רוחנית על אחת הסוגיות הרוחניות שיום השואה מפגיש אותנו איתה. כמו כן כדאי, בארוחת ערב או בעת נסיעה ברכב, לדון באופן כללי עם הילדים על מסקנות ותובנות שאנו יכולים להפיק מיום רב משמעות זה. הכל כדי לוודא שיום השואה לא יישאר רק טקס, אלא נקודת מוצא לבירור רוחני ערכי משמעותי - ונדבך נוסף בבניין האמוני של ילדינו".