הרב אהרן ליכטנשטיין
הרב אהרן ליכטנשטייןפלאש 90

היום הוא יום פטירתו של מורינו ורבינו הרב אהרון ליכטנשטיין. 

יש רבים מתלמידיו שגדולים ממני וראויים ומתאימים ממני להספידו. ויש רבים מהם שהיו קרובים יותר אליו והוא קרוב ומעריך יותר אליהם. ובכל זאת אעיז ואכתוב מספר מילים על האיש הגדול הזה שהשפיע על כל כך הרבה תלמידים והשפיע עלי מאד.

השבת למדתי עם בני איתמר את המשנה באבות האומרת יהי מורא רבך כמורא שמיים חנה אשתי נוהגת לבקר אותי ולומר כי עלי צריך לומר "יהי מורא שמים כמורא רבך כי מהקב"ה אתה פוחד הרבה פחות מפחדך  מהרב אהרון".

לא פגשתי מעולם איש מסור ומוסרי ממנו. מעולם לא הפסיד יום עבודה לא החמיץ שיעור לא חיפף לא מרח ולא חפש דרך קלה. תמיד בחן את עצמו ודרש מעצמו. פעם נתן לנו דרשה ובה סיפר כי הוא מתבונן בהשתאות בשחקן הכדורסל מבוסטון לארי בירד שכל יום מבלה שעות רבות בזריקת הכדור לסל .בירד הגיע שעתיים לפני האימון והולך שעתיים לאחריו.

הוא אמר לנו כי הוא מסתכל על מי שמשחק כדורסל כל חייו ובכל זאת כל יום מתאמן שעות רבות לבדו ואומר כי אם כך במשחק הכדורסל על אחת כמה וכמה בלימוד התורה.  (לא יודע אם אי פעם היה בישראל גדול דור שיכול לתת דוגמאות מכל רובד ומקום שבתורה אבל גם מעולם הספרות התרבות והכדורסל). 

בטו באב של שנת 2006 לחמנו במלחמת לבנון השניה. יצאתי רק פעם אחת במהלך 32 ימי המלחמה לביתי והיה זה ללוויה של בן דודי גלעד זוסמן שנפל בקרב. בסיום הלוויה  לפני חזרתי ללבנון עברתי בביתו של הרב. שי בנו של הרב היה לוחם מצטיין בחטיבת אלכסנדרוני ושרתנו באותה פלוגה במילואים ובמלחמה. עברתי לקחת חבילה להביא לשי. 

כשנכנסתי לביתם הייתה זו שעת לילה מאוחרת. פניו של הרב היו אפורות. טו באב זה עמוק בתוך חופשת הקיץ של הישיבות. הרב אמר לי תדע לך שבגלל המלחמה השנה אין חופשה. קבלתי על עצמי להתחזק בלימוד התורה ובתפילה בכל זמן שאתם נלחמים בלבנון.

הבטתי בו בפליאה גם בשנים רגילות לא בילה הרב את ימי החופשה ברביצה בים ובבטלה. מקסימום הוא מלמד פחות שיעורים ועוסק בכתיבה. אבל הרב התכוון במלא הרצינות. הוא ראה את עצמו כחלק מתוך המלחמה. אנו נלחמים בקרב והרב בקרב ,הוא עסוק בתפילה ובלימוד. דומני (ברחוק השנים איני זוכר במדויק כל מילה שנאמרה) כי הוא אמר גם שהוא ממעט בשינה ובמאכל ומשקיע את כולו בתורה ובתפילה.

הרבנית טובה והרב נתנו לי חבילה עבור שי ובנוסף הרב כתב מכתב ובקש שנלך לצלם אותו במשרדי הישיבה כדי שאוכל לתת אותו לכל אחד מהלוחמים. המכתב שהיה מלא מילות עידוד וחיזוק היה מיועד הן ללוחמים והמפקדים בוגרי הישיבה והן לחבריהם. כתב ידו של הרב רעד בכתיבתו וניכר היה כי הוא חוצב מלבו כל מילה. 

הרב, אבי תורת ההסדר שכל ימיו היו לימוד תורה , באותה עת  שבנו  נלחם בפועל בלבנון האמין באמת בכל ליבו כי תורה מגנא ומצלא (מגינה ומצילה) וכך נהג. באותו זמן לצערי יצאו ישיבות חרדיות רבות לחופשת בין הזמנים שלהם. 

ליל סיום המלחמה היה ליל חתונתו של חברנו עמרם קליימן, הגענו לחתונה עם מדים מהמלחמה. הרב עבר בין הלוחמים חבק כל אחד מאתנו ונשק לנו. הוא היה נראה מואר כפי שהיה נראה במוצאי יום הכיפורים לאחר התפילה. מאוחר יותר סיפר לי בנו שי שכאשר חזר לבית בסיום החתונה עם שי שהיה עמנו בחתונה לבשו כולם בגדי לבן וערכו סעודת הודיה חגיגית. 

היה ברב שילוב נדיר של ציונות ותורה. וחייו לא היו פשרה בין שני העולמות. הרב חי את שני העולמות בקיצוניות . הוא היה איש תורני קיצוני שכל ימיו קודש ללימוד התורה ואיש ציוני קיצוני שוויתר על תפקיד בכיר באוניברסיטה בחו"ל על מנת לעלות לישראל לגבעה נידחת ביהודה ולייסד שם עם הרב עמיטל מוסד לימודי ענק.

בניו ותלמידיו של הרב שירתו בצבא ביחידות קרביות לא כפשרה ולא כהכרח אלא לכתחילה. הרב היה אדם לאומי מאד אך רחוק מאד מאד מהלאומניות הנוכחית והיה הומניסט גדול. תקיף ועדין נפש. 
עכשיו כשהלך מי לנו במקומו.

הכותב, אביעד פרידמן, הוא יו"ר דירקטוריון החברה למתנ"סים הארצית (בהתנדבות), חברה ממשלתית המנהלת כ-700 מרכזים קהילתיים בעל רחבי הארץ, ואיש עסקים.