דברי שר הביטחון למשפחות השכולות

משפחות יקרות,

שנה חלפה. עוד שנה.

שנה שבה החיים סביבכן נמשכים, אינם עוצרים לרגע, והעולם כפי שאנו מכירים אותו מוסיף להתקדם ולהתפתח. שנה שבה ההתמודדות עם החלל העצום שנפער בכן אינה הופכת קלה יותר, והמועקה, לצד געגועים עזים ותחושת החמצה - מלווים אתכן בכל צעד ושעל, מייסרים, אינם מרפים.

אתן, שחינכתן את הבנים והבנות לחיים של פריחה ושגשוג; שהענקתן להם עולם ומלואו של ערכים טובים, ומידות טובות, ועיצבתן אותם להיות מי שהיו - מצאתן עצמכן מתמודדות עם מציאות מטלטלת, כואבת, שאף אחד מאתנו אין בו יכולת או דרך להבין את משמעותה.

בכל יום שחולף אתן נאחזות בפיסות הזיכרון, משחזרות רגעים קטנים, נאבקות בכל כוחכן לא לשכוח תמונות וריחות, וחוויות השמורות לתא המשפחתי, שאיבד צלע מרכזית בו. והם מלווים אתכן מדי יום, מדי לילה, בימי חול וכשהשבת נכנסת, בחגים ובמועדים, בכל עונות השנה. יש החיים שלפני הנפילה, יש החיים אחריה, וחומה גבוהה חוצצת ביניהם.

בימים אלה מתמודדת מדינת ישראל עם גל טרור פלשתיני, אשר למרבה הצער מצרף משפחות נוספות למעגל השכול. הכאב עצום, ומי כמוכן יכול להבין את המתרחש בליבן של משפחות הנופלים הטריות.

במשך ששים ושמונה שנה, ועשרות שנים לפני קום המדינה, מבקשים דורשי רעתנו לפגוע בנו ולשבש את חיינו בדרכים שונות, ואנו יכולים להם. במשך ששים ושמונה שנה מגינים צה"ל ושאר כוחות הביטחון,

העוסקים במלאכה, על זכותנו לבית לאומי יהודי ומאפשרים למדינת ישראל לצמוח, להתפתח ולכבוש עוד ועוד פסגות במגוון תחומי החיים. המחיר שאנו משלמים בדרך, אבדן של חיים צעירים שנגדעו טרם זמנם, הוא גדול ורב.

ההתמודדות עם האבדן היא אישית מאוד, וכל אחד ואחת מביע אותה בדרכו, כלפי עצמו וכלפי משפחתו. ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הופך האבל הפרטי, האישי כל כך, ללאומי. אנו, המקדשים את החיים וחותרים לשלום, ניצבים כואבים אל מול הזיכרונות והסיפורים.

מדן ועד אילת, גברים ונשים, יהודים ושאינם יהודים, דתיים ושאינם דתיים - השכול מגיע לכל מקום ונוגע בכל פינה. אנו פוגשים בכן, משפחות יקרות, בין מצבות האבן הקרות ובטקסי הזיכרון, נפעמים מעוצמתכן, מיכולתכן לבחור בחיים על אף האסון שפקד אתכן ולהיות עמוד האש שלפני המחנה.

היינה חזקות.



שלכן,

משה (בוגי) יעלון

שר הביטחון