יצחק הרצוג
יצחק הרצוגצילום: יונתן סינדל, פלאש 90

1. בימים האחרונים, אגב הדיווחים על המשא ומתן הנמשך בין יו"ר העבודה יצחק הרצוג לראש הממשלה בנימין נתניהו, נשמע מדי פעם הביטוי "ממשלת אחדות".

נדמה שאין בפוליטיקה ביטוי שהוצא מהקשרו והוזל ערכו יותר מאשר הביטוי הזה. המשא ומתן המתנהל כרגע, גם אם יוביל לאיזה שהוא הסכם בסוף, ודאי שלא יוביל ל"ממשלת אחדות".

רגע של עברית: ממשלת אחדות היתה כאן כאשר בשנת תשד"מ נבחרה הכנסת ה-11, לליכוד היו 41 מנדטים ולמערך היו 44 מנדטים ושתי המפלגות ישבו יחד סביב שולחן הממשלה בממשלת הרוטציה הידועה, עם כמה מפלגות לווין קטנות סביבן. גם בבחירות שלאחר מכן, כשהליכוד קיבל 40 מנדטים והמערך 39 ושתי המפלגות הללו חברו לממשלה אחת בראשות שמיר, זו עדיין בהחלט יכולה היתה להיקרא "ממשלת אחדות".

לעומת זאת, ממשלה בראשות הליכוד אליה מצטרפים 10-15 ח"כים ממה שהיה פעם מפלגת שלטון בישראל זו לא ממשלת אחדות. זו מקסימום ממשלה קצת יותר רחבה.

2. הדילמה שעומדת כרגע בפני יצחק הרצוג היא דילמה מעליבה במיוחד. האפשרות הראשונה שעומדת בפניו היא להיענות לחצי חיזור של נתניהו, להיות שנתיים בערך שר החוץ עד סוף הקדנציה הנוכחית, ולסיים בכך את הקריירה הפוליטית בסוג של שיא אישי, אבל בלי מפלגה ובלי עתיד פוליטי, כי ברור שכניסתו לממשלה תביא בפועל לפיצול המפלגה.

האפשרות השנייה היא לרדת מהמשא ומתן המביך, להישאר באופוזיציה, ולהיות ב-15 השנים הבאות חבר כנסת באופוזיציה ואחד מ-15 הטוענים לכתר ראשות העבודה והאופוזיציה.

כשמסתכלים על זה ככה מבינים קצת יותר למה הרצוג לא פוסל על הסף את הרעיון של הצטרפות לממשלה. לא בטוח שבעוד שנתיים הוא לא יצטער על הבחירות שאותן הוא עושה עכשיו.