ביקור חשאי בסנהדרין המוסלמית

בשלהי חודש אדר נחת מטוס עמוס נוסעים בשדה התעופה בקהיר. בין המוסלמים הרבים שירדו מהמטוס היו שלושה יהודים ישראלים. לבושם החיצוני שיווה להם מראה מוסלמי לכל דבר. השלושה, מצוידים בדרכונים אמריקניים, לא היו סוכני מוסד במשימה חשאית ואיש לא הכריח אותם לבקר במצרים.

הרב יעקב נגן - תושב עתניאל ור"מ בישיבת ההסדר, רבקה אברמסון - עיתונאית חרדית מבני ברק ואם ל-11 ילדים, ופרופ' יוסף רינגל מארה"ב, נענו להזמנת ידידם המשותף, השייח' ד"ר עומר סאלם, אשר שוהה במצרים מולדתו ובארה"ב לסירוגין, וקפצו לביקור.

אם השם עומר סאלם מוכר לכם, כנראה קראתם לפני כמה חודשים את הריאיון שהעניק השייח' ל'עולם קטן' במסגרת ביקור שערך בישראל. סאלם, מרצה מבוקש באוניברסיטה האמריקנית היוקרתית ייל ובעל דוקטורט בהנחיית פרופסורים מאוניברסיטת אל-אזהר המצרית, אוחז בדעות מאוד לא מקובלות בארץ מולדתו.

סאלם מאמין כי ליהודים יש זכות מלאה לחיות בישראל, וכי קריאה מדויקת בקוראן מוליכה למסקנה חד-משמעית שעל פיה אין לנסות לאסלם יהודים, שכן עליהם להתקרב לבורא דרך קיום התורה והמצוות.

עמדותיו של עומר סאלם אינן מובנות מאליהן במצרים, ודאי שלא בין כותלי אוניברסיטת אל-אזהר. מוחמד סייד טנטאווי למשל, מי שהיה בעבר המנהיג הרוחני של אוניברסיטת אל-אזהאר, כתב דוקטורט על מעמד היהודים בעיני האסלאם וכינה אותם "חזירים וקופים הנשלטים בידי תאוותיהם".

בהמשך אמר כי "לא כל היהודים רעים - הטובים מתאסלמים בעוד הרעים שבהם לא". לדברי הרב נגן, הבעיה הגדולה היא שעד היום טנטאווי הוא נותן הטון המרכזי באל-אזהר. "אף שדרכו של עומר סאלם היא בבחינת הצדיקים שאינם קובלים על החושך אלא מוסיפים אור", מסביר הרב נגן, "תפיסותיו עומדות בניגוד לאלו של טנטאווי".

מה גורם לרב יהודי מעתניאל לעסוק בתפיסות הרווחות באוניברסיטה במצרים? התשובה לכך טמונה בהבנת החשיבות של האוניברסיטה הספציפית הזו. "מדובר באחת האוניברסיטאות העתיקות בעולם", אומר הרב נגן. "היא קיימת יותר מאלף שנים (משנת 972, מ"מ) ונחשבת 'הסנהדרין של העולם המוסלמי-סוני'. מדובר במוקד התיאולוגיה המוסלמית. בעבר, לפני שהיו יוצאים למלחמה היו מבקשים אישור מראשי האוניברסיטה. כי מאל-אזהר יצא קוראן ודבר האסלאם מקהיר", מחדד הרב בחיוך את חשיבות המקום.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם", 

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן

הכיפה הלבנה הענקית שחבשתי גרמה לי להיראות חבר באחים המוסלמים", מחייך הרב נגן. באחד הלילות הגיעו הרב נגן וחבריו לבית הכנסת 'שער השמים' וצילמו את המקום. עוברי אורח הזעיקו למקום שוטרים בשל החשד שהרב נגן הוא איש האחים המוסלמים המתכנן פיגוע בבית הכנסת
הרצון לחזק את ידידו השייח' סאלם הניע את הרב נגן לעלות על טיסה לקהיר ולהגיע לסנהדרין המוסלמית ולשוחח עם פרופסורים מובילים, מתוך תקווה להשפיע על גישתם השלילית כלפי יהדות ויהודים. לדברי הרב, "יש בלב האסלאם ויכוח ביחס לשאלה מהו עם ישראל ומהי התורה.

''זו מחלוקת תיאורטית כי החוקרים בקהיר מעולם לא פגשו יהודים. עצם העובדה שיהודי בא לאל-אזהר ומדבר עם המוסלמים יהדות - מה יכול להיות חשוב יותר?"

רק כשהגיע לקהיר גילה הרב נגן עד כמה זוכה עומר סאלם להערכה ולכבוד באל-אזהר. חרף תמיכתו ביהדות ובישראל הוא מקבל במות מכובדות להבעת דעותיו, ונחשב בר-פלוגתא לגיטימי במסדרונות האוניברסיטה וברשתות התקשורת הממלכתיות. כעת נותר רק לנסות לשכנע כמה שיותר אנשים להצטרף לסאלם ולנטוש את עמדות השנאה לישראל.

המשנה שמופיעה בקוראן

כל מי שמכיר את הרב נגן (48, נשוי+7), ולו במעט,  לא הופתע לשמוע על ביקורו בקהיר. זה שנים הוא עסוק במפגשים בין-דתיים מתוך אמונה עמוקה שהללו נחוצים כחלק מתהליך הגאולה. באתר האינטרנט שלו כותב הרב כי שיקום היחסים בין ישראל והעמים חיוני להגשמת חזון אחרית הימים.

כך למשל, "החזון על המקדש השלישי הוא שיהיה זה 'בית תפילה לכל העמים', מצב שאליו נגיע רק עם ריפוים של יחסים אלו. הכמיהה לאחווה בתוך כלל האנושות מאזנת את הבשורות של לאומיות מחד גיסא, ורוחניות מאידך גיסא".

פעילותו הבין-דתית באה לידי ביטוי במפגש עם דתות המזרח במסע שערך בשנת תשס"ו לדרמסלה שבהודו. את תובנותיו משם פרסם בספרו 'להתעורר ליום חדש - תורות וסיפורים מהחיים' (הוצאת מגיד). גם עם העולם המוסלמי ערך הרב סדרת מפגשים. "שנים שאני נמצא בשיח עם האסלאם בישראל, עם שייח'ים מחברון ועוד", הוא מספר.

"בפגישות משותפות אנחנו לומדים יחד נושא מסוים וכל אחד מתייחס לנושא מהדת שלו. שנים שאני בתקשורת עם סַלַפים וסוּפים (זרמים באסלאם, מ"מ)".

בפרויקט מיוחד של ענקית החיפוש גוגל מובאת תמונה אחת בשנה מכל מדינה. בשנת תשע"ד נבחרה תמונתו של הרב נגן מחובק עם השייח' אברהים אבו אל-הווא תחת הכותרת "חיבוק ירושלים". גם אחרי רצח בני משפחת דוואבשה הגיע הרב נגן לנחם, אם כי לדבריו לא נתנו לו להיכנס למקום.

על מנת להכין את עצמו למפגש עם בכירי האסלאם בקהיר, קרא הרב את הקוראן כמה פעמים, כמו גם מספר רב של חדית'ים (כתבי הלכה מוסלמיים). להפתעתו נתקל הרב בקטע המופיע בקוראן (סורה 5, פסוק ?) "לפיכך כתבו (ה', מ"מ) בספר לבני ישראל כי כל המאבד נפש אחת (...) כאילו איבד עולם מלא, וכל המקיימה כאילו קיים עולם מלא". בעוד קטעים רבים לקוחים מהתנ"ך ומהברית החדשה, נדיר למצוא קטע שנראה לקוח מילה במילה מתוך דברי חז"ל.

יש בלב האסלאם ויכוח ביחס לשאלה מהו עם ישראל ומהי התורה. זו מחלוקת תיאורטית כי החוקרים בקהיר מעולם לא פגשו יהודים. עצם העובדה שיהודי בא לאל-אזהר ומדבר עם המוסלמים יהדות - מה יכול להיות חשוב יותר?
עוד לא שמעתם הכל. בהמשך אותה סורה נשאלת השאלה מדוע ה' הוריד ליהודים את התורה ולא את הקוראן? התשובה שנותן הקוראן מזכירה מאוד את תשובת המשנה לפיה הא-ל ברא כל אחד מאתנו שונה מחברו: "ואילו חפץ א-לוהים היה עושה את כולכם אומה אחת, ואולם חפץ הוא לבחון כיצד תנהגו בכל אשר נתן לכם" (סורה 5, פסוק 48).

מסקנת הקוראן לדברי הרב נגן היא "שכל אחד צריך ללכת בעקבות הספר שהוא קיבל", וכדברי הקוראן: "הוי בעלי הספר, לא יהיה ממש באמונתכם עד אשר לא תקיימו את התורה (...) ואת כל אשר הורד אליכם מעם ריבונכם" (סורה 5, פסוק 68).

"עומר סאלם עושה המון שימוש בפסוקים האלה. זה פשט הדברים", מדגיש הרב.

חוקר היהדות שמעולם לא פגש רב יהודי

עם הגיעם לאל-אזהר נפגשו הרב נגן ועמיתיו עם חוקרים בכירים באוניברסיטה, ביניהם ד"ר עלי א-סאמאן שהיה יועץ בכיר של נשיא מצרים לשעבר אנואר סאדאת, ואחרים שביקשו שלא לצלמם ולא לחשוף את שמותיהם מחשש שיראו בהם אקדמאים פרו-ישראלים. לאחר מכן הובלו למשרדו המרווח של דיקאן בית הספר ללימודי דת, פרופ' בכר זאקי עוואד.

הלה המתין בסקרנות לקבל את פני המשלחת היהודית מישראל. "מדובר בפרופסור שמעולם לא פגש רב יהודי ותחום המחקר שלו הוא השוואות בין הקוראן ליהדות". במשרד, עמוס פרופסורים וסטודנטים סקרנים, גילה הרב נגן אדם ששידר פתיחות ונעימות, אך כשהחלו לדבר על יהדות התברר שעוואד רואה ביהודים אנטיפתיים.

למה?

"הפרופסור לא הבין למה היהודים לא מנסים לגייר את כל העולם. הוא הגיע למסקנה שפשוט לא אכפת להם מאחרים. אמרתי לו שבכך טמונה הפתיחות של עם ישראל - שאיננו מאמינים שכל אחד צריך להיות יהודי, אלא אפשר לקיים את מצוות בני נח שהאסלאם עצמו יכול לקבל, ובכך להגיע לקב"ה ולעולם הבא".

הפעם הראשונה שפגש ברב יהודי הייתה עבור הפרופסור הזדמנות פז להטיח בו אינספור שאלות על התנ"ך. "הוא שאל אותי איך זה שכתוב בתורה שלנו 'לא יומתו אבות על בנים' ומצד שני כתוב שצאצאי חם מקוללים בגללו? הוא הקשה עוד ועוד קושיות", מתפעל הרב נגן מעצמת ההתעניינות שהביע הפרופסור המוסלמי. "אמרתי לו: בוא נהיה שותפים ונלמד את תלמידינו מהי המהות של הדתות שלנו".

בעיניך האסלאם היא דרך לגיטימית של עבודת ה'?

"הרב אביגדור נבנצל אמר שמי שפוגע במסגד עובר על איסור דאורייתא של 'לא תעשון כן', כי המוסלמים מתפללים לקב"ה. לא הכול בסדר, יש אמונה ויש כפירה, אבל כשיש אמונה צריך לראות אותה גם כשהיא קיימת אצל אחרים. אם אדם מוסלמי חי על פי עקרונות האנושות, מתפלל, צם ומאמין, צריך להכיר בזה".

נתקלת בשנאה על רקע היותך ישראלי?

"היו שאמרו לי: אין לנו בעיה עם יהודים, אבל אנחנו שונאים את ישראל. רבקה אברמסון אמרה אמירה חרדית מאוד, שהיהודים מרגישים פחד. היא נאמה בפני המון מוסלמים ואמרה: 'אנחנו יצחק האח הקטן שלכם! אתם ישמעאל האח הגדול, תיקחו אחריות!' היא ממש צעקה וכולם מחאו כפיים. הם היו המומים.

''אני לא רציתי להיכנס לדיונים מי יותר אשם ומי סובל יותר. כשדיברו אתי על הרוגים בעזה אמרתי: תבינו שיש שני צדדים לסיפור. סיפרתי על שכנה שלי דפנה מאיר שנרצחה. בואו נדבר על חזון, ביקשתי".

כשהרב נגן מדבר על דפנה הוא מנמיך את קולו. ניכר שהרצח של שכנתו עוד טרי אצלו והכאב הגדול ניכר בכל מילה.

הפרופסור לא הבין למה היהודים לא מנסים לגייר את כל העולם. הוא הגיע למסקנה שפשוט לא אכפת להם מאחרים. אמרתי לו שבכך טמונה הפתיחות של עם ישראל - שאיננו מאמינים שכל אחד צריך להיות יהודי, אלא אפשר לקיים את מצוות בני נח שהאסלאם עצמו יכול לקבל, ובכך להגיע לקב"ה ולעולם הבא

תהילים בחקירה

כשהכריע הרב יעקב לטוס לקהיר, הוא לא היה מודע לגמרי לסכנה שבדבר. "היו אמנם אזהרות נסיעה", הוא אומר, "אך כששמעתי שמדינות נוספות שמזהירות מפני מסע למצרים מזהירות גם מפני מסע לישראל, נרגעתי". מהר מאוד יתברר לחברי המשלחת שהסיכון גדול יותר ממה שחשבו. כיום, לאחר מעשה, מודה הרב נגן שלא היה טס שוב למצרים: "אני מתכנן שהמפגש הבא יהיה במקום ניטרלי כמו קפריסין או יוון. בינתיים אני מחפש מי שיממן את זה".

התחפושת המוסלמית שלבשו חברי המשלחת הייתה כנראה טובה מדי. "הכיפה הלבנה הענקית שחבשתי גרמה לי להיראות חבר באחים המוסלמים", מחייך הרב נגן. באחד הלילות הגיעו הרב נגן וחבריו לבית הכנסת 'שער השמים' וצילמו את המקום.

עוברי אורח הזעיקו למקום שוטרים בשל החשד שהרב נגן הוא איש האחים המוסלמים המתכנן פיגוע בבית הכנסת. "כשהגיעה המשטרה ידעתי שאסור לי לומר שאני מישראל", משחזר הרב נגן. "חקרו אותי במקום, צילמו אותי ולבסוף שוחררתי".

תלאותיו של הרב נגן עם המשטרה לא תמו. הפעם השנייה שבה נעצר הייתה בפָיום, העיר שממנה בא רב סעדיה גאון. הפעם הזו הייתה מבהילה הרבה יותר, ועם קצת פחות נסים משוכנע הרב נגן שהוא וחבריו היו כיום עצורים במצרים באשמת ריגול.

"עומר רצה שנפגוש פרופסור עיוור בן 80 בשם ואג'י-עבד אל-קאדר-שאמי שמאוד נחשב ומלמד באוניברסיטת דאר אל-פיום שהיא שלוחה של אל-אזהר. היציאה מקהיר למקומות אחרים במצרים נחשבת מסוכנת והיינו צריכים ליווי של שישה חיילים נושאי רובים ושכפ"צים".

אחד הבכירים באוניברסיטת פיום, שבשל הרגישות הביטחונית איננו מציינים את שמו, ידוע בשנאתו ליהודים, ואם מישהו מתכנן לבקר שם מומלץ להימנע מפגישה אתו. "מבחינתו כל יהודי הוא רוצח במהותו", ממחיש הרב.

את שנאת האקדמאי הבכיר חווה הרב מקרוב. הבכיר שנתקל במקרה בחבורה המוזרה שהסתובבה במסדרונות האוניברסיטה גילה שמדובר ביהודים. כשהבין זאת פנה אל הרב נגן: "הוא שאל אותי האם בכיתי כשילדים פלסטינים נרצחו. עניתי לו שכן, אני בוכה, ואחרי הרצח בדומא אף ארגנתי עצרת תפילה למען הפצועים. אחרי זה שאלתי אותו: האם אתה בוכה בשביל ילדים יהודים שנרצחו? ואז התחיל ויכוח. הבכיר אמר שהכינוי 'עם הספר' (מופיע בקוראן ביחס ליהודים, מ"מ) כבר מבוטל".

חיוכו של הרב נגן לא ממש השפיע על הבכיר האקדמאי, וכעסו הלך וגבר. לפתע, בפרץ זעם, הזמין הלה את המשטרה ודרש לעצור את היהודים באשמת ריגול. "הפעם המעצר לא נבע מטעות", מסביר הרב את חומרת המצב שבו היו נתונים. בשיחה עמו מודה הרב נגן שהם פחדו. לכן "עשינו מה שיהודים עושים כאשר אין מעשה לעשות ומפחדים - אמרנו תהילים".

הסכנה הגדולה הייתה שהמשטרה תגלה שהיהודים שלפניהם הנם בעלי אזרחות ישראלית. כעבור רגעי מתיחות ארוכים שנדמו כנצח - עם לא מעט נסים ובזכות התערבות של הדרג הבכיר באל-אזהר שבקהיר, שוחררו הרב נגן וחבריו. גם במקרה זה מעדיף הרב נגן לא לפרט יותר מדי על מאמצי השחרור שנעשו מאחורי הקלעים כדי לא לסבך דמויות מצריות. "נשאיר את זה כמו בסיפורי רבי נחמן", הוא מבקש, "שלא מגלים איך יצאו בסוף, אלא שיצאו".

את ביקורם בפיום המשיכו כרגיל ופנו להיפגש עם פרופ' שאמי העיוור. "מששמע שאנו יהודים סיפר לנו סיפור: 'יום אחד דפק מישהו בשער הארמון והציג עצמו כאחיו של הח'ליף. הח'ליף שלא זיהה את האורח שאלו 'אתה אחי מאם?' 'לא', הגיב האורח. 'אולי אתה אחי מאב?' ניסה שוב הח'ליף. שוב השיב האורח בשלילה. לאחר מחשבה נוספת אמר הח'ליף 'אתה ודאי אחי באסלאם'. 'אינני מוסלמי', השיב האורח. 'אז כיצד אתה אחי?' הקשה הח'ליף בקוצר רוח. 'אני אחיך משום שכולנו בני אדם וחוה', אמר לבסוף האורח. השיב הח'ליף: 'אתה צודק. אנהג בך כאחי ואלמד אחרים לנהוג כך אלו באלו'". באמצעות הסיפור ביטא הפרופסור העיוור את הכבוד שהוא רוחש לאורחיו היהודים, והטעם המר של המפגש עם הבכיר האנטישמי הומר בטעם מתוק של הערכה הדדית.

בא למפגש כיהודי

לאורך השיחה עמו מקפיד הרב נגן להדגיש כי אין במפגשים שהוא מקדם עם האסלאם ויתור על האמונה והייחודיות היהודית, אלא להפך. "בספר שלי 'להתעורר ליום חדש' אני עוסק בשאלת ישראל והאנושות. לציונות יש חזון של אחרית הימים. אדם דתי מאמין בזה ורוצה להיות שותף. החזון הוא שעם ישראל יחיה באחווה עם האנושות. יש בתרבות החילונית רצון להשתייך לעולם הגדול, ואילו אני מבקש להפוך את הקערה על פיה.

''אני בא כיהודי המחובר לתורה, ומתוך המקום הזה אני נפגש עם כלל האנושות. אני בא כנותן וגם לומד מכל אדם. אנחנו בשותפות עם הדת של העולם הגדול. אני חלק מזה. מבחינת אדם נטול זהות ונטול דת, א-לוהים איננו חלק מהשיח. אבל אני בא דווקא כיהודי ולכן היכולת שלי לשוחח גדולה הרבה יותר. לא תמיד יש הסכמה אבל יש שיח, יש דינמיקה".

אילו דברים למדת מהאסלאם?

"מהאסלאם הרגשתי שאני לומד באמצעות סיפורים קטנים ופשוטים שנותנים השראה. התחזקתי בדברים שהאמנתי בהם. למשל: פעם נתתי טרמפ לבחורה מטייבה. לשאלתי אם היא דתייה ענתה בשלילה. בהמשך היא סיפרה לי 'אני צמה כל הרמדאן וגם מתפללת כל יום חמש פעמים'. שאלתי מתי היא קמה לתפילת הבוקר ואמרה שבשעה 05:20. היא סטודנטית באוניברסיטה העברית וכל יום בחמש לפנות בוקר היא מתעוררת כדי להתפלל. זה נתן לי המון השראה".

תורה עולמית תשפיע גם פנימה

"כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על מפגש", מסכם הרב נגן את הדרך שהוא מציע. "נסעתי לאל-אזהר כדי להיפגש, כדי שיראו רב יהודי. המפתח הוא מפגש מתוך הזהות הדתית-אתנית".

מי שתיאר לעצמו את הרב נגן כטיפוס רוחני שמנותק מהמציאות יתפלא אולי לשמוע שהרב עומד בראש כולל ההלכה בעתניאל. לדבריו, יהדות שיש בה רוחניות בלבד עלולה להיות הרסנית. "צריך ליצור איזון בין מחויבות ובין חוויה, לכן ביקשתי לעמוד בראש כולל ההלכה. אני אמנם מלמד את הזוהר הקדוש אבל גם את הפרטים הכי קטנים בהלכה. באופן מהותי חייבים לאזן בין השניים. אם יש לך רק דבר אחד אתה תגיע לעיוותים, אתה תלך לאיבוד. הבשורה היא לאזן בין היראה ובין החוויה".

את שיעוריו פותח הרב בקביעות בפסוק "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו" ומסיים ב"סוף דבר... את הא-לוהים יְרָא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם". אם תשאלו אותו כיצד יהודי צריך לחיות הוא יענה בהחלטיות "מובן שאני חושב שכל יהודי חייב בתורה ובמצוות. משאלת לבי היא שכל יהודי ישמור את התורה לכל דקדוקיה"; עם זאת, במציאות הקיימת, שבה רוב היהודים אינם מקפידים על קיום תורה ומצוות, הוא רואה ערך בכך שנקודת החיבור עם החילונים תבוא ממקום של תורה.

מחד גיסא הוא מביע הערכה למחזירים בתשובה, "שמפיצים את תורת ישראל, ומראים שיש דרך ה' בעולם", אך מאידך גיסא השיח עם החילונים צריך לדעתו להתמקד לא רק בשדה ההחזרה בתשובה אלא גם בפתיחת השאלה "מהו המקום של התורה בעם ישראל".

לדבריו, "צריך שנקודת החיבור לא תהיה בנאלית ושטחית אלא תבוא ממקום של עומק. צריך להראות לעולם ולחברה הישראלית בכלל שהנשמה, שהרוח הגדולה, באה מתוך התורה".

מתוך הרצון לחבר את החברה הישראלית לעומק של התורה, הוציא הרב נגן בשבועות האחרונים את ספרו 'נשמת המשנה'. "בספר האחרון שלי אני מצטט את ביאליק שלפיו המשנה צריכה להיות הספר של החברה הישראלית. יש הגות עמוקה ומשמעותית שבאה היישר מהמשנה, וזה מיועד לכל החברה".

קשה שלא להבחין בכך שאחת ההמלצות על גב הספר של הרב היא של אישה חילונית, חברת הכנסת לשעבר רות קלדרון. "כשרות קלדרון נכנסה לכנסת ואמרה שהתלמוד הוא נכס ששייך לכל עם ישראל אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות שותף לרוח הזו", משתף הרב ברצונו לפנות לקלדרון שתמליץ על ספרו.

הספר, שיצא לאור ביום הטיסה של הרב לקהיר ותוכנו ליווה אותו לאורך המסע, הוא "למיטב ידיעתי ספר ההגות הראשון על המשנה". הרב נגן מייעד את הספר לציבור הרחב ומכוון "לחבר את הקוראים לתורה, לקב"ה ולעם ישראל". זו גם הסיבה שהוא התעקש שהספר יצא בהוצאת "דביר" החילונית.

לא נפגשנו אבל חיינו היו קשורים

מי שיפתח את דפיו הראשונים של הספר 'נשמת המשנה' יראה כי בנוסף להקדשת הספר להוריו וגם לשכנתו דפנה מאיר הי"ד, הספר מוקדש גם לעילוי נשמת החייל דביר עמנואלוף הי"ד מגבעת זאב, החלל הראשון ב'עופרת יצוקה'.

הכרת את דביר?

"לא פגשתי אותו מעולם אבל התברר שהחיים שלו היו קשורים לשלי. הייתה לפני כעשור מהדורה קצרה וראשונית של הספר. אחרי שאביו של דביר נפטר, דביר למד עם אמו בכל פעם שחזר מהצבא פרק מהספר לעילוי נשמתו. הוא התעקש להיות קרבי, שירת בגולני ונפל בקרב בעופרת יצוקה. אחרי המלחמה האם דליה סיפרה איך למדה עם בנה דביר מהספר.

לפני שהיא סיפרה לי מה היה הפרק האחרון שלמדו יחד כבר ידעתי מה היא עומדת לומר", מתאר הרב וקולו גובר בהתרגשות. "היה זה הפרק של מצוות הבן על האב שנמצא בדו-שיח עם הפסוק 'והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם'. האם החליטה להנציח את זכרו של בנה דרך הספר. כל 'שבת מברכין' במשך ארבע שנים וחצי למדו בקהילה בגבעת זאב פרק מהספר וקישרו אותו לדמותו של דביר".

כשהרב נשאל האם אחרי הדיאלוג עם דתות המזרח ועם האסלאם הוא מתכנן גם שיח עם הנצרות, נראה שהוא חש שלא בנוח. "עם האסלאם אין לי בעיות", הוא פותח לאחר השתהות קצרה, "כי יש אמונה בא-ל אחד בלי דופי. בנצרות לעומת זאת ישנו המקום של ישו שהוא מקום בעייתי. צריך שיח עם כל אחד, אבל בנצרות זה שיח אחר.

''אני מנסה לראות את הטוב בכל אחד אבל יש לנו ויכוח מהותי עם הנצרות בנוגע לישו. להבנתי, מבחינה דתית קל לנו יותר עם האסלאם. אם היהדות והאסלאם יכבדו זו את זו וידברו על כך שאנחנו עובדים את אותו א-לוהים ושאנחנו בני אברהם, אז יהיה שלום".

שישה ימים ארך המסע לקהיר. כעת, כחודש לאחר שובו, הוא מביע תקווה שהמסע יהיה "פתח להמשך דיאלוג בין רבנים ודמויות מובילות באסלאם. אולי נצליח לשנות את הרעל שטנטאווי ואחרים הביאו ולהעלות את התפיסה של עומר סאלם שהיא פשט הקוראן".

***

את ספרו האחרון של הרב נגן, נשמת המשנה - קריאה ספרותית וחיפוש משמעות (הוצאת דביר, פברואר 2016, 474 עמודים), אפשר להשיג בחנויות הספרים.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם", 

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן