דמעה ותפילה
דמעה ותפילהצילום: פלאש 90/מיכל פאטל

ארבעה גושים שחורים נעים לקראתי בשמחה בשביל המוליך אל הבית, במבט מעמיק יותר אני מזהה עניים כחולות ירוקות וחומות מרצדות בעליזות מתוך השחור משחור.

יש מצב שאלו הבנים שלי?

מקלחת יסודית עוזרת לווידוא הסופי, זה אכן פרי בטני. והם רק קוששו עצים למדורת ל"ג בעומר שמתוכננת להיות גדולה במיוחד השנה.

"אימא, סיפור!" הם מבקשים. סיפור זה התפקיד הרשמי של הפרטנר, רק הערב מה לעשות האיש מפטרל אי שם ועל אף עייפותי הרבה ושעות העבודה הרבות שמחכות לי הלילה על המחשב אני מתיישבת באנחה. ארבעה ראשים חפופים וריחניים מצטופפים סביבי קרוב ואני בודקת איזה ספר הם דחפו לי לידיים: רשב"י. נראה לי קצת כבד לשעה כזו אבל הילד החרוץ שלי שקיבל את הספר על הצטיינותו בכיתה לא מוותר וכך אני פותחת את הספר  ופוגשת את שרה.

היא יושבת בפינת הבית ודמעות גדולות ממלאות את עיניה. ערב ראש השנה.. אצלה כבר הכול מוכן וערוך. מעבר לחלון היא רואה את חברותיה מתרוצצות אחר ילדיהן הקטנים. והיא -  כבר עשר שנים לא זכתה. שרה יודעת שאחרי 10 שנים מותר ליוחאי בעלה לגרשה ולשאת אישה אחרת שתביא לו בנים והיא מגייסת את כל הכוחות שעוד נשארו לה ובדמעות מתחננת לה' שיביא לה פרי בטן, שתוכל לשמח את האיש שהיא אוהבת בדבר שטבעי כל כך לכולן ולה לא. היא רוצה ילד.

ליל ראש השנה – יוחאי נרדם וחולם חלום. בחלומו הוא נמצא ביער עבות. חלק מהעצים ירוקים ומניבי פירות וחלקם כמושים ועירומים. והנה מגיע מלאך אלוקים וכד גדול בידו והוא עובר בין העצים ומשקה. כל עץ שהוא משקה  מיד פורח ומלבלב ואילו עץ שהמלאך מדלג עליו נשאר עירום.

יוחאי נשען על עץ כמוש ומלאך אלוקים מתקרב אליו. להפתעתו של יוחאי המלאך מניח את הכד בצד ומוציא מכיסו צלחת קטנה . בתוכה מעט מים זכים וטהורים מיד כשהשקה המלאך את העץ של יוחאי מהצלוחית פרח העץ, לבלב והוציא פירות.

התעורר יוחאי מתוך שמחה גדולה והעיר את זוגתו, שרה, קומי חלמתי חלום טוב. השנה בעזרת ה' ניפקד. שרה הנרגשת הקשיבה לחלומו וביחד פירשו את החלום לטובה.

רק דבר אחד לא הבינו מדוע המלאך לא השקה אותם מהמים שבכדו? מה היה זה הצלוחית הקטנה שהוציא מהכיס?

חיכו שניהם לצאת החג ויחד הלכו לרבי עקיבא שיפרש להם את החלום

אמר להם רבי עקיבא: אכן פירשתם יפה את החלום והשנה שרה תיפקדי בבן.

דעו לכם שעפ"י דרך הטבע לא היה לשרה שום סיכוי ללדת אולם התפילות שלה בקעו רקעי שמים.

הצלוחית הקטנה שהמלאך הוציא מכיסו אלו הן דמעות התפילה אשר חוללו את הנס.

באותה שנה הרתה שרה וילדה את התנא האלוקי הגדול רבי שמעון בר יוחאי.

משהו מתהפך לי בבטן כשאני קוראת את הסיפור הזה... אני חושבת על  הדמעות הרבות ששרה הזילה לכרית כל חודש מחדש, הדמעות של ליל הסדר שעבר ואף אחד לא שאל אותה מה נשתנה (כי כלום לא השתנה) הדמעות שזלגו אחרי חיוך חם ומפרגן לאחותה הקטנה שצצה לה בטן הריונית ויפה.. את כל הדמעות האלו, דמעות של צער ותפילה ה' אסף אחת לאחת בתוך צלוחית קטנה ועשה מהן נס.

אני מסיימת את הסיפור עם דמעות של התרגשות בעיניים. האוצרות שלי מכורבלים סביבי מנומנמים, ואני מודה לה' ששלח לי אותם בקלות ובבריאות ובאותה נשימה חושבת על כך שצלוחיות יקרות של דמעות יש גם למאותגרות בענייני בריאות, זוגיות, פרנסה ועוד. כל אחת וניסיונה היא.

כשאני באה למחות דמעה, יד קטנה עוצרת אותי.

"אימא" הוא אומר בקול שקט "אל תנגבי אותה, היא צריכה להגיע לצלוחית שלך שלמה"

ואני אומרת לכן – אף דמעה לא הולכת לאיבוד.

----------------------

רבקי פרידמן אמא לארבעה בנים וצלמת ילדים ומשפחה