אילוסטרציה
אילוסטרציהצילום: פלאש 90

מוחמד והמלאך גבריאל

מוחמד בן עבדאללה (632-570 לספירת הנוצרים), הוא נביא האסלאם ומייסד הדת ועל פי מאמיניו נחשב אחרון הנביאים במסורת המוסלמית. הוא נולד בעיר מכה שבערב הסעודית שהייתה מרכז מסחרי חשוב בחצי האי ערב. מכיוון שהתייתם מהוריו גדל בבית דודו. בבגרותו נישא לסוחרת עשירה בשם ח'דיג'ה שגם העסיקה אותו במסעות סחר ברחבי המזרח התיכון. למוחמד לא היו יורשים - בנו איבראהים מת בגיל 16 חודשים, בנו המאומץ מת גם הוא בגיל מוקדם ונותרו לו 4 בנות. על פי האמונה האסלאמית, כשהגיע לגיל 40 התבודד במערה ושם התגלה אליו המלאך ג'בריל (גבריאל) אשר מסר לו את פסוקי הקוראן על גבי מגילת משי. הפסוקים האחרונים שנאמרו למוחמד נקראים בקוראן 'סורת אל-עלק' (הדם הקרוש).

ההג'רה אל 'אל מדינה'

לאחר שספג התנכלויות מצד תושבי מכה עבר מוחמד אל העיר 'אל-מדינה', מעבר אשר נקרא בערבית 'הג'רה' ומסמן את תחילת התהוותה של דת האסלאם. באל-מדינה הקים מוחמד לראשונה עדת מאמינים (עד כה היו הערבים עובדי אלילים) והיא סייעה לו לכבוש את מכה. על פי המחקר, באל-מדינה חיו יהודים רבים ואלה מהם שהתאסלמו בשל השפעתו של מוחמד על העיר השפיעו על עיצוב דמותה של דת האסלאם כפי שמכירים אותה כיום, המונה כיום כ-1.5 מיליארד מאמינים ונחשבת הדת השנייה בגודלה בעולם ורק 20% ממאמיניה חיים בארצות ערב.

אל-אסראא ואל-מעראג'

זהו שמו של מסע עלייתו של הנביא מוחמד השמימה. לפי מסורת הסונים נסע הנביא מוחמד באישון לילה ממכה להר הבית בירושלים בלוויית המלאך גבריאל, רכוב על גבי מעין סוס מכונף ששמו 'אל-בוראק'. מהר הבית בירושלים עלה מוחמד לרקיע השביעי, פגש בנביאים משה ואברהם - אביהם של הנביאים יצחק וישמעאל - וקיבל מאללה את מצוות התפילה. המסע אינו נזכר בקוראן אלא רק ברמז. את מקומו של מוחמד ירש לאחר מותו חמיו אבו בכר, אביה של אשתו הצעירה של מוחמד, עאישה. אבו בכר נחשב הח'ליף (יורש) הראשון.

השיעים

בן דודו וחתנו של מוחמד, עלי בן אבי טאלב, בעלה של בתו פאטמה, לא ראה בעין יפה את מינויו של אבו בכר והאשים אותו בגנבת המנהיגות. תומכי עלי התפלגו מן האסלאם והקימו את האסלאם השיעי. לטענתם מוחמד עצמו מינה את עלי בטקס מיוחד ליד המעיין 'ח'ם'. בתאריך מועד זה מקיימים השיעים יום חג. ממשיכו של עלי, חוסיין בנו, נרצח בידי הסונים. לזכר הירצחו מציינים השיעים את חג העשורא ובו את טקס התעזיה שבו הם מכים את עצמם עד זוב דם לזכר ייסוריו. כיום השיעים הם רק 15% מהאסלאם. המדינה הגדולה והחזקה כיום בעולם השיעי היא איראן. גם ארגון הטרור חיזבאללה הוא ארגון שיעי ומכאן יובן הקשר בין השניים והתמיכה האיראנית בארגון. זאת לעומת ארגון הטרור חמאס, המשתייך לזרם הסוני אשר אינו זוכה לתמיכת איראן אלא לתמיכת קטר הסונית.

אימפריה אסלאמית נולדת – הכיבוש משחית

לאחר מותו של אבו בכר מונה עומר בן אל-ח'טאב לממשיכו של מוחמד על פי הסונים. עומר נחשב המצביא הגדול של האסלאם - הוא יצא למסע כיבוש ובו כבש שטחים עצומים באסיה ובאפריקה. צבאותיו של עומר הכניעו את צבאות פרס והאימפריה הביזנטית וכבשו את פרס, מסופוטמיה, סוריה, ארץ ישראל, מצרים, צפון אפריקה וספרד. ירושלים נכבשה בידי צבאותיו של עומר בשנת 638 מידי הביזנטים. בעקבות כיבושים אלו ובשל יחסו המפלה של האסלאם כלפי דתות אחרות החל תהליך ארוך והדרגתי של התאסלמות העמים בשטחים הכבושים במזרח התיכון. עומר נרצח (בשנת 644) והחליף אותו בנו עות'מאן בן עפאן אשר נרצח גם הוא בידי אסלאמיים מחוגים שונים שרצחו גם את בנו ממשיכו.

חדית' – האגדות של מוחמד

המילה חדית' בערבית פירושה 'אִמרה'. החדית' הוא קובץ של אמרות, מעשים וסיפורים אודות הנביא מוחמד. החדית'ים הם חלק חשוב ובלתי נפרד מהאסלאם. הם משלימים את הקוראן בהענקת הדרכות מעשיות למאמינים ומסרים המסייעים לפסיקת ההלכה ולקביעת נורמות התנהגות. כמו העיקרון היהודי של 'שימוש תלמידי חכמים', כלומר למידה מאורחותיהם של גדולי הדת ולא רק מן המקורות.

איך אומרים מנהיג בערבית?

אייתוללה - התואר הדתי העליון באסלאם השיעי. בכל רגע נתון קיימים כ-20 אייתוללות עליונים; אימאם - בקרב הסונים זהו ראש מסגד, בקרב השיעים האימאם הוא ראש העדה המוסלמית כולה; מולא - כינוי לתלמיד חכם; עאלם - פוסק; מרג'ע - נחשב מקור סמכות דתית הלכתית, השני בחשיבתו לאחר האימאם; קאדי - שופט מוסלמי בבתי הדין השרעיים; מופתי - נותן עצה, חכם ומנהיג מוסלמי אשר באים להיוועץ עמו, אולם פסיקתו אינה מחייבת; שייח' - 'זקן', תואר הניתן למנהיג השבט, זהו התפקיד היחיד שבו כיהנו בעבר גם נשים.

גדולי ישראל על המוסלמים

"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל" כתב הרמב"ם בשו"ת הרמב"ם סימן תמ"ח, "וכבר נכרתה מפיהם ומלבם, והם מייחדים לאל יתברך ייחוד כראוי, ייחוד שאין בו דופי. ולא מפני שהם משקרים עלינו ומכזבים ואומרים שאנו אומרים שיש לאל יתעלה בן, נכזב כך אנחנו עליהם ונאמר שהם עובדי עבודה זרה... ואף שמתחילה הייתה בבית תפילתם עבודה זרה, עכשיו כולם לבם לשמים. אך מחשבות בורא עולם אין כוח באדם להשיגן, כי לא דרכינו דרכיו ולא מחשבותינו מחשבותיו, וכל הדברים האלה של אותו האיש (ישו) ושל זה הישמעאלי (מוחמד) שעמד אחריו, אינן אלא ליישר דרך למלך המשיח, ולתקן את העולם כולו לעבוד את השם ביחד..."

רבי יהודה הלוי אמר עליהם: "אלה האומות, הנוצרים והמוחמדים, הם הצעה והקדמה למשיח המחוכה".

הרב עובדיה יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (ג יו"ד טו) סובר: "לעניין כניסה למסגד של הערבים, שנראה שהדבר תלוי במחלוקת הראשונים אם הישמעאלים עובדי עבודה זרה הם, או לא… וכן פסק הרמב"ם (פרק י"א ממאכלות אסורות הלכה ז'): "כל גוי שאינו עובד עבודה זרה, כגון אלו הישמעאלים, יינם אסור בשתייה ומותר בהנאה, וכן הורו כל הגאונים", אבל אותם העובדים עבודה זרה סתם יינם אסור בהנאה. נמצא שהגאונים הראשונים שאמרו שהישמעאלים עובדי עבודה זרה הם, כוונתם על הישמעאלים בדורות ראשונים שעדיין היו אדוקים בעבודה זרה....אבל בהמשך הדורות הגיעו למסקנה נכונה בייחוד ה', שאין עוד מלבדו".

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם",

מגזין הנוער של עולם קטן. לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן