יש סיכוי לאהבה

האתגר הזוגי הראשון של ישי ומוריה (שמות בדויים) צף ועלה מיד לאחר אירוסיהם, עם השאלה הקריטית היכן יקבעו את ביתם.

"אני ירושלמי הרבה מאוד שנים", מסביר ישי, "העבודה שלי הייתה בירושלים והחברים שלי משם. תמיד ראיתי את עצמי חי בירושלים. למוריה, מצד שני, היה ברור שהיא רוצה לגור במרכז הארץ. המשפחה שלה משם וגם העבודה. התחלנו לדבר על זה וכל אחד משך לכיוון שלו. זה היה מסובך כי היה ברור שמישהו מאיתנו יהיה צריך לעשות ויתור משמעותי. ישבנו וכל אחד שיקף את הרצון שלו, ניסה להסביר למה זה חשוב לו. ערכנו השוואות של יתרונות וחסרונות, התלבטנו המון ובסוף החלטנו לתת צ'אנס דווקא למגורים במרכז".

כשהמסודר והמפוזרת מתחתנים

לאחר נישואיהם הופתע ישי (30) מההתמודדות הזוגית המורכבת: "אני בן אדם מאוד מסודר. בארון שלי הבגדים מסודרים לפי צבעים כמו חיילים. פתאום נכנסה מישהי לחיים שלי והיא ההפך הגמור ממני. מפוזרת, אין לה ערך לחומריות, הבגדים שלה על הרצפה, על הכיסא, על המיטה. היא מאבדת דברים בקלות. מבחינתי, זה ניסיון יומיומי", משתף ישי בכנות.

חצי שנה לאחר החתונה הביא לאשתו לצורכי עבודה את השעון המיוחד שברשותו. שעון שמשמש אותו בצבא כבר יותר מעשור. "זה היה שבוע לפני שיצאתי למילואים. מוריה ביקשה ממני את השעון שלי. אחרי יומיים היא הודיעה לי בחשש 'איבדתי את השעון שלך'. נשמתי עמוק. האמת, כעסתי. בבוקר קמתי ואמרתי לה שנלך לחפש יחד את השעון. נעשה השתדלות למצוא אותו. הלכנו לבית הספר שהיא מלמדת בו, חיפשנו, הפכנו את חדר המורים, ולמרבה הפלא מצאנו את השעון זרוק באיזו פינה. שמחתי שמצאנו את השעון, אבל מצד שני הצטערתי שכעסתי", הוא מודה. ישי משתף באירוע אחר שהתרחש לפני כמה שבועות: "מוריה כיבסה חולצה בהירה שלי ומסתבר שהיא לא שמה לב והכניסה אותה עם בגדים צבעוניים. החולצה יצאה עם כתמים של צבע עליה. אני יודע שזה יכול לקרות לכולם, אבל זה שיגע אותי".

אתה מרגיש שהיית מוכן לאתגר הזוגי?

"כל התיאוריות שלומדים לפני החתונה לא דומות לחיים עצמם. אין כמו לחיות בדל"ת אמות יחד עם האישה שאתה אוהב. אלו סיטואציות שלא חוויתי בעבר. החיים יחד בתוך אותה קופסה מכניסים אותך למציאות שהיא לפעמים מאתגרת, אבל אי אפשר להגיד פוס ולברוח. אין פה מציאות של לקום וללכת. זה מחייב את שני הצדדים להשתדל להיות הכי טובים ופתוחים כלפי הצד השני. אנחנו, למזלי, מדברים על הכול בצורה אמיתית ופתוחה וזה מאוד עוזר לנו בהתמודדות".

דביר ועדי (שמות בדויים) נישאו לפני כשנה וחצי בחתונה גדולה ושמחה במיוחד. החתונה, הם מספרים, "הייתה מושלמת". הם זוג צעיר, דתי-לאומי, בשנות העשרים המוקדמות לחייהם. הם הכירו דרך חברים משותפים, האהבה פרחה והם נישאו לאחר שדביר סיים את השירות הצבאי. "מאז החתונה היו לנו המון עליות ומורדות", משתפת עדי. "היו ימים של בכי, של לבד. לפעמים הייתי ממש מיואשת מהקשר. הרגשתי כישלון. הייתי הולכת למכללה ומחייכת לכל החברות, אבל בפנים מרגישה שיש סוד שצריך להסתיר מההורים ומכולם. זה אולי קשה לומר, אבל היו ימים שכבר הייתי מדמיינת איך אני מודיעה להורים שאנחנו מתגרשים. היום אנחנו מבינים שאנחנו לא לבד בסיפור הזה".

כשעדי אומרת "הסיפור הזה" היא מתכוונת להתמודדות המורכבת והמאתגרת של זוגות צעירים רבים בפרק הזמן הראשון בחייהם המשותפים. "התקופה של היציאה, האירוסין וגם החתונה היו מדהימות. אולי דווקא בגלל זה, הנחיתה לקרקע המציאות הייתה לנו קשה וכואבת. פתאום מצאנו את עצמנו מתווכחים על כל מיני שטויות. 'לאן נוסעים לשבת' או 'למה קנית עוד זוג נעליים'. זה הגיע למצב שהיו ימים שלמים שלא דיברנו. זה היה בשבילי כמו ניפוץ החלום", היא נאנחת.

"גם העניין הכספי מאוד הלחיץ אותנו", אומר דביר. "עדי היא סטודנטית ואני עדיין למדתי בישיבה וניהלנו בית לבד, בלי עזרה של ההורים. היינו תפרנים, חיינו על השקל וזה גרר המון ויכוחים".

"אני חושבת שעיקר הבעיה הייתה שאחרי מריבה דביר רצה להתנתק ולשתוק ואני להפך, רציתי ללבן את הדברים ולדבר איתו. דביר הוא טיפוס מופנם והיה לי קשה להתמודד עם זה שהוא לא מבטא מה הוא מרגיש. אני זוכרת שנשארתי יום אחד לבד בבית וצפיתי בסרט של החתונה שלנו, ופתאום עלו לי דמעות בעיניים. ראיתי זוג מושלם, שכל כך אוהב אחד את השני, והפך למבולבל ומרוחק. זה הרגיש לי החמצה נוראית. רציתי לעשות הכול כדי לשמור עלינו ולא ידעתי איך".

לא עירבתם אף אחד בקושי הזוגי שלכם?

"היה לנו ברור שאת ההורים שלי ובטח את ההורים שלו בשום פנים ואופן לא נערב", עונה עדי נחרצות. "הם מחוץ לתחום מבחינתנו. אנחנו חושבים שלערב הורים זה הדבר הכי גרוע לעשות. אני לא רוצה לצער אותם ולא רוצה שיתערבו לנו בחיים. זה דבר שהוא שלנו ורק שלנו. האמת שהייתה פעם אחת שכבר הרגשתי לגמרי חנוקה, ומתוך מצוקה שיתפתי חברה נשואה שלי. היא הקשיבה לי בסבלנות ואמפתיה ואז אמרה לי 'אל תקשיבי לאלו שיציגו לך את הנישואים עם לבבות מרחפים באוויר. השנה הראשונה היא לא פשוטה בכלל. תתפללי לשרוד אותה'. חזרתי הביתה המומה. מה זאת אומרת 'לשרוד'? אני רוצה לחיות עם בעלי באהבה ולא חס וחלילה לשרוד. התשובה שלה טלטלה אותי".

אמנם את ההורים החליטו לא לשתף, אבל הם מצאו כתובת אחרת להתייעץ עמה. "פנינו לאשתו של הרב שלי מהישיבה", מספר דביר. "הגענו אליה נסערים אחרי תקופה מבאסת. היא הרגיעה אותנו, הסבירה לנו שיש עוד זוגות כמונו שלומדים לחיות ביחד, שאנחנו לגמרי נורמליים. היא נתנה לנו עצות מעשיות איך להתנהל בחילוקי דעות ואיך להתנהג אחד לשני. ברוך ה', אנחנו מרגישים שאנחנו בדרך הנכונה".

מהתאהבות להתפכחות

ל' (השם המלא שמור במערכת), אמא לבת שנישאה לפני קרוב לשלוש שנים, מעניקה מבט הורי לנושא, ומספרת: "הבת שלי ובעלה הם באמת זוג נפלא. הם מתארחים אצלנו מדי פעם בשבתות, ואני באינטואיציה של אמא שמתי לב כמה פעמים שיש אווירה מתוחה בין בני הזוג. סיפרתי לבעלי. רצינו לעזור להם אבל לא רצינו לדחוף את האף", מסבירה ל' את הקונפליקט ההורי. "גם לנו בשנים הראשונות לנישואים היה לא קל. לקח לנו זמן להתבשל עם הזוגיות שלנו. במבט לאחור אנחנו מבינים שלא הייתה מזיקה לנו קצת הכוונה והדרכה. למרות שעם השנים הצלחנו יחד לבנות משפחה וזוגיות לתפארת. בהזדמנות אמרתי לבת שלי שזה בסדר ונורמלי לחלוטין לא להיות כל הזמן בשיא עם הבעל. מותר לפעמים להתווכח או לא להסכים על הכול. יש כאן שני בני אדם, עם אופי שונה, שגדלו ברקע שונה ויוצרים יחד משהו חדש. זה תהליך מורכב, משהו פנימי שנבנה, וצריך לזכור שדברים כאלה לוקחים זמן".

איך היא הגיבה?

"העיניים שלה נפתחו. אמנם היא לא ענתה לי, אבל ראיתי שהדברים דיברו אליה, הרגיעו אותה. אני חושבת שהיה חשוב לה לשמוע את זה. מאז אותה שיחה בודדת, לא העליתי את הנושא".

אילן והילה יפרח, מטפלים זוגיים ומייסדי 'המרכז לזוגיות יהודית - פנים בפנים', מעבירים יחד סדנאות לזוגות נשואים. מהמפגשים עם הזוגות הצעירים מתארת הילה יפרח מציאות לא פשוטה: "יש תמונה שחוזרת הרבה פעמים אצל זוגות נשואים, שמגיעים אלינו לקליניקה אחרי שלוש וארבע שנות נישואים והם שחוקים ומותשים. הם התחילו את חיי הנישואים עם אור בעיניים, עם התרגשות, ומגיעים אלינו עם עייפות גדולה והרבה כאב. הם מתוסכלים ומודים שזה לא מה שהם חלמו עליו. הם חלמו על משהו אחר, אבל בפועל הם עובדים מהבוקר עד הלילה, לומדים ועסוקים עד מעל הראש. הם מביעים כמיהה למשהו יותר מדויק".

אילן יפרח מוסיף כי הם נוכחו לגלות שהזוגות הצעירים מתקשים במעבר בין שלב הזוגיות הרומנטית לשלב הזוגיות המודעת. "בשלב של הזוגיות הרומנטית החיבור בין בני הזוג פשוט, יש התאהבות גדולה והדברים זורמים מעצמם. אבל יש את שלב ההתפכחות. פתאום אני מגלה שהזוגיות היא לא בגדר מובן מאליו. השאלה היא מה אני עושה מכאן: האם אני מתאבל על השלב הרומנטי שחלף, או מבין שזו למעשה עליית קומה בקשר. האם אני משתדל לראות איך מכאן להצליח לממש את האהבה דווקא מתוך בחירה ומודעות. יש קושי לזוגות לקבל את זה שצריך לעורר את האהבה, ליזום מפגשים, שיש מה לעבוד על הזוגיות. הרבה צעירים טוענים: 'אם זה לא ספונטני - זה לא שווה, זה מלאכותי', ואני מסביר להם שהאהבה נמצאת, עלינו מוטלת האחריות לראות איך מעוררים ומעצימים אותה.

"האהבה היא לא שחור-לבן, היא לא מה שחשבנו כשהיינו ילדים 'אוהב-לא אוהב'. המרחב הזוגי משתנה כל הזמן ואנחנו צריכים להיות מודעים לכך ולעורר ולחזק אותו. זו תובנה מאוד פשוטה ומאוד משמעותית. יש שלב שצריך להשתחרר מהספונטניות ולעבור למודעות". יפרח מוסיף כי רמת החיים העולה מעצימה את הקושי הזוגי: "היום זוגות צעירים חיים במרוץ. שניהם סטודנטים, מפתחים קריירה, מממנים משכנתא ועל הדרך מגדלים ילדים. יש מעין ציפייה שהם ישקיעו בהכול, ומה עם הזוגיות? היא כבר תבוא מעצמה. זה לא עובד ככה. לא פעם אני פוגש זוגות מרוטים שחיים בקצב מטורף, ואז הם נזכרים שבמשך שנים הם לא הקדישו זמן לעצמם ולביחד שלהם".

הילה מציינת כי הקושי הזוגי מוביל לתחושות קשות אצל בני הזוג: "לזוגות שקשה להם יש הרבה פעמים תחושה של בדידות מאוד גדולה. 'זה בטח קורה רק לנו'. אני זוכרת שהשתתפה אצלנו בסדנה בחורה שהייתה נשואה ארבעה חודשים. ביקשתי ממנה שתבחר קלף שמדבר אליה, והיא בחרה בקלף שמצוירים עליו שני פינגווינים ומסביבם קרחוני שלג. כששאלתי אותה למה בחרה דווקא בקלף הזה, היא ענתה 'זה אנחנו. אנחנו נמצאים כל כך לבד, מסביב קור מקפיא ואף אחד לא נמצא שם מסביבנו'. היא שיתפה שבתוך הבית קורים דברים כל כך מורכבים ואין להם את הכלים להתמודד עם זה. אף אחד לא נמצא שם בשבילם. הרגשת הבדידות הזאת היא מכנה משותף לחלק מהזוגות הצעירים".

אז מה עליהם לעשות? עם מי כדאי להתייעץ ולדבר?

"כל שיתוף עם גורם שלישי צריך להיעשות קודם כול בהתייעצות ובאישור של בן הזוג, כי בסוף מדובר בשניים. במקרים שאחד מבני הזוג משתף הורה, חבר או אפילו איש מקצוע בלי הסכמת בן הזוג השני - זה יכול להוביל לפגיעה ולהיות בעייתי. לכן אני אומרת לזוגות: תחליטו יחד מה ועם מי להתייעץ, אל תלכו מאחורי הגב".

קושי נוסף שעמו מתמודדים זוגות צעירים רבים הוא האשליה הסימביוטית: "לפני החתונה קיימת האשליה שנתחתן ונהפוך לאחד. ואז אחרי החתונה יש את הגירוש מגן העדן הסימביוטי, כי פתאום בן הזוג מרגיש ומזהה שמי שעומד מולו הוא בן אדם נפרד, שונה. זה סוג של שבר. צריך להפנים שהעוצמה של האחד נובעת דווקא מזה שהם שניים, אחרים ובעלי אישיויות נפרדות. בגיל הצעיר זו ממש מהפכה, הם לגמרי נמצאים באשליה הסימביוטית. חשוב להכיר באחרות של מי שעומד מולי".

דווקא בשל כך ממליצה הילה יפרח לזוגות צעירים להשקיע בלימוד השלבים השונים בהתפתחות הזוגית: "אם אנחנו מבינים שקיימים שלבים מוגדרים בהתפתחות הזוגית, אז אפשר לזהות אותם בחיים שלנו ולנרמל את המערכת. בדיוק כמו תינוק שאנחנו מבינים שיש שלבים בהתפתחות שלו, ועכשיו הוא בוכה כי יוצאות לו שיניים. יש ערך שבני הזוג יכירו בשלבים השונים, זה יקל עליהם את ההתמודדות ויעצים אותם. אנחנו מאמינים שכאשר מקבלים כלים - המרחב הזוגי הופך הרבה יותר נינוח. כמובן שכשיש סיטואציות שהן שבירה של המערכת הזוגית, צריך להיעזר באיש מקצוע", היא מבהירה.

לא לחשוש מוויכוחים

אלישע אזר, עובד סוציאלי, מטפל זוגי ומשפחתי מהיישוב עלי, מדגיש כי בתקופת הנישואין הראשונה מתמודדים זוגות צעירים עם שלל אתגרים, כל אחד באופן ובעוצמה שונים אלו מאלו: "אי אפשר לאפיין משהו מסוים שכלל הזוגות הצעירים חווים באותו האופן. אני נתקל בהרבה בני זוג שהמעבר מחיי הרווקות לחיים המשותפים הוא טבעי ונינוח להם והם מחליקים לתוך הזוגיות, ולעומתם יש כאלו שהמעבר הזה הוא לא פשוט להם בכלל".

בעבודתו הטיפולית מזהה אזר בקרב זוגות צעירים קושי רב סביב התקשורת הזוגית: "יש את הרובד הטכני של תקשורת זוגית לניהול משותף של הבית ושל החיים שלהם יחד. שני בני אדם שצריכים מעכשיו לנהל את החיים שלהם במשותף. זה מצריך שיח, דיבור ותיאום ציפיות אפילו על הדברים הכי קטנים של החיים. ישנו רובד נוסף בקושי התקשורתי בין בני זוג והוא הרובד האישי, הנפשי, הצורך בשיח משמעותי. זה צורך שונה בין גבר לאישה. יש כאלו שהתקשורת הזאת באה להם בקלות ובטבעיות, ויש כאלו שהשותפות האינטנסיבית הזאת וההבנה שבן או בת הזוג הפכו להיות לשותפים - לא קלה להם. צריך לדעת לדבר עם בן או בת הזוג, למצוא לזה זמן, לבטא, להביע ולשתף. אין ספק שיש כאלו שזה אתגר שממשיך ומלווה אותם לאורך כל שנות הנישואים".

"אתגר נוסף", מציין אזר, "קשור לאינטימיות הזוגית. פתאום, להיות יחד לבד במרחב כל כך מצומצם - אני נתקל בקושי של צעירים לעכל את זה. הרבה זוגות פונים לעזרה סביב הדבר הזה. בני זוג שמתחנכים לצניעות, הסתרה ובושה במובן החיובי שלה, מתקשים לעבור לסיטואציה שהיא לכאורה בדיוק ההפך. הם מתקשים לייחס לזה משמעויות חיוביות ומקשרות. זה מעבר שחלק מהזוגות מתקשים לעשות".

בני זוג שנתקלים בקושי מסוג כזה מעדיפים להשאיר אותו לעצמם?

"כשמתעוררת בעיה היא גורמת הרבה פעמים למשקעים, למתח ולריחוק ואז הבעיה רק הולכת ומועצמת. בני הזוג נמצאים לבד עם ההתמודדות הזאת. יש כאלו ששפר עליהם גורלם ויש להם עם מי להתייעץ, אבל לפעמים בצר להם הם פונים לרשתות החברתיות ולכל מיני פורומים שלא תמיד משפרים את המצב. לזוג שנתקל בקושי ולא מצליח לפתור בעצמו, אני ממליץ לא לשמור בבטן ולפנות לעזרה. בשנים האחרונות יש בחברה הדתית התעוררות גדולה בתחום ומודעות לנושא".

יחד עם זאת, אזר מדגיש כי "לא על כל מריבה צריך לרוץ לטיפול. בחיי הנישואין יש קשיי תקשורת, יש לפעמים חילוקי דעות וויכוחים - זה טבעי. צריך לדעת להתמודד עם החיים. לא צריך לחשוש מוויכוחים מדי פעם, צריך ללמוד איך מאותה נקודה צומחים וגדלים".

האם זוגות צעירים במגזר הדתי זוכים להכשרה ראויה לקראת החיים המשותפים?

"מובן שיש כאלה שזוכים להכשרה מוצלחת יותר ויש כאלה שפחות. ברור שהדבר קשור מאוד גם לתכונות אופי שמתפתחות במהלך החיים, חלקן משלבים מאוד מוקדמים בילדות, ולכן יש שההתמודדות עם החיים האמיתיים טבעית ופשוטה יותר בשבילם ויש כאלה שזקוקים יותר לעזרה והכשרה. פרט לשאלות שמערכת החינוך צריכה לשאול את עצמה, יש כאן שתי שאלות משמעותיות שאנחנו צריכים לשאול: האם החבר'ה הצעירים מבינים שיש איזשהו תהליך שצריך לעבור ושהוא דורש השקעה, ועד כמה הכשרה כזו זמינה למי שמחפש אותה. אין ספק כי בשנים האחרונות יש מודעות גוברת לצורך בתהליכים אלה, אבל אנחנו עדיין רחוקים מלהציע מענה רציני לכל מי שזקוקים לכך".

rivki@besheva.co.il

=============================================================

=============================================================

כמענה לאתגר הזוגי המורכב שעמו מתמודדים בני זוג בתחילת דרכם המשותפת, נוסדה 'מיזוג' - תוכנית לזוגות טריים שרוצים ללמוד כיצד לבנות תא זוגי ומשפחתי אוהב. התוכנית עוצבה ופועלת בשיתוף עמותות, ארגונים וגופים שונים, ביניהם משרד החינוך, הרואים עין בעין את חשיבות המיזם.

מור שפייזר, מנהלת מחלקת הכנסים בקבוצת 'בשבע' וממייסדי המיזם מיזוג מסבירה את הרציונל העומד מאחורי הקמתו: "שבת 'מיזוג' נולדה מתוך חוויה אישית. בתור מי שנשואה כשנה, קצת אחרי החתונה פתאום הבנתי. חשבתי שאני מגיעה מוכנה, אבל בעצם הגעתי אל חיי הנישואין כשאני כמעט לא יודעת כלום. בשבת זו מתכנסים מטפלים, רבנים ואנשי מקצוע כדי לומר: זה בסדר, זה קורה לכולם, ואנחנו כאן כדי ללמוד איך בונים זוגיות טובה. השנה הראשונה היא לא גזירת גורל, אבל כדי לצלוח אותה ואת הבאות אחריה, וכדי לוודא שמוציאים את הטוב ביותר מהזוגיות, ובהמשך מהתא המשפחתי - צריך ואפשר ללמוד איך".

שבת 'מיזוג - נשואים טריים לומדים איך' תתקיים בע"ה בשבת פרשת קורח, כ"ד-כ"ו בסיוון במלון חוויה פלאזה בנצרת עילית. ההרשמה בפייסבוק או בטלפון 6768*.