רק לערבים. הר הבית
רק לערבים. הר הביתPhoto by Garrett Mills/FLASH90

מעשה שהיה כך היה:

יום אחד, לפני יותר מעשור, התקשרתי למועצה הדתית בעיר פתח תקווה. ביקשתי לשוחח עם הממונה על המקוואות, כדי לברר דבר מה. כשענה לי, הצגתי עצמי בתור ר"מ בישיבה בעיר המעוניין לברר מהו המקווה המהודר ביותר לטבילה, כדי להיטהר בו לקראת עלייתי עם תלמידי הישיבה להר הבית.

לרגע השתררה שתיקה בצד השני, ופתאום נשמעה צעקה צווחנית: "הר הבית?! כרת!".

וניתק.

נדהמתי, אך מיד התעשַתי, ובאופן הטבעי ביותר הרמתי טלפון לרבה הראשי של העיר דאז, הגאון הגדול ר' ברוך שמעון סלומון זצ"ל, שאתו הייתי בקשרים הדוקים, בחסד ה' עליי. בהיותו בוגר ישיבת 'חברון' החרדית, ממקורביו של הרב שך ומתלמידיו של הרב אלישיב זצ"ל, הוא ללא ספק אינו חשוד בתמיכה בעלייה להר הבית, אבל הוא פשוט, איש אמת.רק בעיצומו של יום ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, שעושה כל ישראל חברים (כפשוטו וכמדרשו), נודע לי מדוע בוטל השיעור – היוזם, רב נכבד בישראל, שמע שאני, רחמנא ליצלן, מן התומכים בעלייה בטהרה להר בית חיינו

הוא נזדעזע לשמוע את אשר סיפרתי, אולי אף יותר ממני. שני דברים אמר – ראשית, יברר בהקדם מהו המקווה המהודר ביותר; ושנית, אם אמת נכון הדבר, נעשתה הנבלה זו בישראל, יפטר מידית את אותו רב. "מי שפוסל רב אחר, רק בשל העובדה שהוא תומך בעלייה להר הבית, איננו ראוי להיקרא רב!" פסק בסכינא חריפא, לתדהמתי.

אמר ועשה – למחרת בבוקר חזר אליי עם פרטים מדויקים על המקווה הטוב ביותר, ולא עבר שבוע והאיש הנ"ל אכן פוטר ממשרתו.

למה נזכרתי במעשה הזה כעת?

לפני כחודש פנו אליי בבקשה להעביר שיעור בליל יום ירושלים בעיר כלשהי בארצנו הקדושה. אף על פי שרחוקה העיר מביתי אשר בשילה, ואף על פי שמדובר היה בנסיעה לחוצה במוצאי שבת קודש, נעניתי לבקשה בשמחה. הכול תוכנן בהתאם – ביטלתי את ביקורי באותה שבת בישיבת איתמר שבה אני זוכה ללמד, כדי להיות קרוב יותר לאותה עיר; שינינו את כל התכנית המשפחתית לצורך שהייה בירושלים כדי לצמצם מרחק. ולא רק זה - שבוע אחר כך פנו אליי ממקום אחר בבקשה (ששכרה בצדה) להעביר שיעור באותו מוצש"ק, אך נאלצתי לסרב, עקב התחייבותי המוקדמת.

והנה, ביום חמישי שלפני יום ירושלים, 48 שעות לפני הזמן שבו נועד להתקיים אותו שיעור, אני מקבל מסרון ובו הודעת ביטול על השיעור, בנסיבות מצערות, כלשון ההודעה.

נתפלאתי, נצטערתי, אך קיבלתי את הדין, כמובן.

רק ביום ראשון, בעיצומו של יום ירושלים, העיר שחוברה לה יחדיו, שעושה כל ישראל חברים (כפשוטו וכמדרשו), נודע לי מדוע בוטל השיעור – היוזם, רב נכבד בישראל, שמע שאני, רחמנא ליצלן, מן התומכים בעלייה בטהרה להר בית חיינו.

כשנאמר לי שכך הדבר, נרעדתי בכל גופי. פשוטו כמשמעו. דמעות זלגו מעיניי, כאב הציף את לבי, וזעזוע עמוק גאה בקרבי.

עוד באותו ערב שלחתי לרב הנ"ל את ההודעה הבאה:

"שלום וברכה!

שוחחתי כעת עם... על נסיבות ביטול השיעור אמש.

מאחר ואני משתדל שלא לקבל לשה"ר, ודאי על ת"ח ככת"ר,

ומדין 'שמוע בין אחיכם', אשמח לשמוע מכלי ראשון.

כל טוב".

ופרשתי למיטתי, מנסה לשווא להירדם, נסער ועצוב.ואולי הגענו לשפל הזה כי שנים שתקנו, כאשר אגף מסוים בעולם התורני החרים, חירף וגידף, התעלם ופסל, את כל מה שלא נראה לו, את כל מי שחושב אחרת ממנו. ואנחנו עמדנו מנגד, חוששים לעורר מהומות, מבקשים שלום ומרבים שלום

בבוקר קיבלתי את התגובה הבאה:

"מאז היווסדו של בית המדרש ב... טרחנו להגדירו כמקום שמעמידים את הכרעות הרבנות הראשית לישראל כקובעת הבלעדית לאומה. לכן כאשר הובאו לפניי כרוזים ששמך מופיע כתומך בעלייה הנוראה בחומרתה להר הבית ובהתעלמות מפסקי הרבנות הראשית ראיתי שהדבר סותר את כל תלמודנו עם הציבור ופשוט שהיה כאן מקח טעות".

לא נגעתי.

חז"ל לימדונו שבשעה שבאים על אדם ייסורים, עליו לפשפש במעשיו. אז פשפשתי – על שם מה באו עלי ייסורים אלה? למה הכאיבני כל כך אבי שבשמים?

לא יודע דעת עליון אני, אבל לא יכולתי שלא לראות קשר בין החטא ועונשו. עד לשנה זו הייתי משתדל לעלות להר פעם בחודשיים-שלושה, כל אימת שהגיעה אליי בקשה להדריך קבוצה בהר, לרוב של תלמידי ישיבה כזו או אחרת, מתוך בתי המדרש הרבים אשר עוברים על העברה הנוראה בחומרתה של עלייה להר הבית. אך השנה, עקב העומס, האישי והמשפחתי, נאלצתי לצמצם זאת, וכבר זמן רב לא הדרכתי לצערי שום קבוצה.

והנה שלח לי הקב"ה אות משמים, להתעורר, לשוב ולעסוק בקודש, לחזור ולעלות תמידים כסדרם, לא להתעצל, לא לפחד מאיש, רק מה' יתברך, להיות ירא ממי ששיכן שמו בבית הקדוש הזה ובהר הזה. אז הנה, אני מודיע – חוזרים לעבודה, כולם מוזמנים להצטרף אליי לעלייה השבוע ביום רביעי הקרוב, ט"ז בסיוון. נפגשים בשבע וחצי בכניסה להר, לאחר טבילה כדין והכנה רוחנית והלכתית.

אני מנצל במה זו לקרוא לכל תומכי העלייה באשר הם – קדימה, הפיצו את הבשורה, עודדו את העולים וחזקו אותם, בואו להר, אל תיתנו לאף אחד להחליש אתכם, דבקו באמת שלכם ושל רבותיכם, עד הסוף.

אבל כמובן, לא רק אני אשם במצב.

איך הגענו לשפל כזה, איך הגענו למצב שבו רב נכבד בישראל מבטל הרצאה של רב אחר, אמנם קטן שבקטנים כמו עבדכם הדל, אבל בכל זאת; וכל זאת מפני שהוא הצטרף, כאחרון האחרונים, למאה רבנים, בהם מגדולי ישראל (כגון הרב דב ליאור, הרב נחום רבינוביץ', הרב צפניה דרורי, ועוד - רשימת רבנים מקיפה נמצאת ברשת תחת החיפוש 'קריאת רבנים בעד עלייה להר הבית') אשר חתמו על קריאה לעלות להר הבית, על פי פסק הרב הראשי לשעבר, הגר"ש גורן זצ"ל? איך נפסל רב העולה להר הבית בעקבות קריאת מורנו ורבנו, ראש הישיבה שלי, זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן שליט"א, אשר כתב: "אנו מחזקים את ידי רבנן ותלמידיהון העולים להר הבית בטהרה ובמורא מקדש. חזקו ויאמץ לבבכם כל המייחלים אל ה'!" (כרוז מכסלו תשע"ה)? איך דבר כזה מתרחש? לאיפה הגענו? מה קרה לנו? איפה איבדנו את עצמנו לדעת?

ואולי הגענו לשפל הזה כי שנים שתקנו, כאשר אגף מסוים בעולם התורני החרים, חירף וגידף, התעלם ופסל, את כל מה שלא נראה לו, את כל מי שחושב אחרת ממנו. ואנחנו עמדנו מנגד, חוששים לעורר מהומות, מבקשים שלום ומרבים שלום.

אולי טעינו, אולי היה צריך כבר אז לאסוף את כל מי שעוד מאמין בשורשי תורה שבעל פה אשר ניתנה לנו מסיני, מ"ט פנים טהור ומ"ט פנים טמא, ושמאמין בדברי חז"ל שלימדונו ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים" (עירובין יג:), וש"אלו תלמידי חכמים שיושבין אסופות אסופות ועוסקין בתורה, הללו מטמאין והללו מטהרין, הללו אוסרין והללו מתירין, הללו פוסלין והללו מכשירין. שמא יאמר אדם: היאך אני למד תורה מעתה? תלמוד לומר: כולם ניתנו מרעה אחד – א-ל אחד נתנן, פרנס אחד אמרן, מפי אדון כל המעשים ברוך הוא... אף אתה עשה אוזניך כאפרכסת, וקנה לך לב מבין לשמוע את דברי מטמאים ואת דברי מטהרים, את דברי אוסרין ואת דברי מתירין, את דברי פוסלין ואת דברי מכשירין" (חגיגה דף ג:), וכפירש"י שם: "מאחר שכולן לִבן לשמים - עשה אוזנך שומעת ולמוד, ודע דברי כולן...".

אולי היה צריך כבר אז לקרוא להחרים את המחרימים? להוקיע את ההתנהלות הפסולה הזו, אשר מנוגדת לנשמת אפה של משנת רבותינו שבארץ ישראל, המנעימים זה לזה בהלכה?

אולי. מי יודע.

ואת והב בסופה. הלוואי.

נתחזק כולנו באהבת ישראל, בראיית הטוב שבאחר, ונזכה לראות בטוב ירושלים בקרוב.

הצטרפו עכשיו למנויי "מקום בעולם", מגזין הנוער של עולם קטן.

לדפדוף בגליון לדוגמא לחצו כאן