הרב יונה גודמן
הרב יונה גודמןצילום: עצמי

איש החינוך הרב יונה גודמן, מבקר את האידיאליזיציה שנעשית לעתים בעיתונות הציונות הדתית לזוגיות מעורבת של חילוני ושומרת מצוות או להיפך. זאת נוכח הניסיון להציג זוגיות שכזו כאידאל של ויתור הדדי ואהבה גדולה.

את דבריו אומר הרב גודמן, מנהל חינוכי של רשת ישיבות ואולפנות בני עקיבא, בעקבות הכתבה האוהדת שפורסמה באחרונה סביב זוג שכזה שכיכב באחת מתכניות ריאליטי הבישול בטלוויזיה. בראיון שהתקיים עם הזוג הבהיר הבעל כי הוא אינו דתי כלל ואינו מגדיר את עצמו גם לא כמסורתי.

הרב גודמן מדגיש שאין לו אלא איחולים לזוג עצמו אותם הוא לא מכיר, אך ברמה העקרוניות הוא טוען כי זוגיות שכזו היא זוגיות המבוססת על בסיס רעוע ובעייתי, זוגיות שמלכתחילה נכון היה שלא להיכנס אליה.

בראשית דבריו מבהיר הרב גודמן כי ביקורתו מופנית כלפי התקשורת המגזרית המבקשת בדרך כלל לסקור תופעות או לשקף סולם ערכים מזווית ציונית-דתית, ולפתע במקרים אלו היא אינה מסתפקת בסיקור התופעה כחלק מתפקידה אלא מאדירה את התופעה של זוגיות מעורבת. דבר זה עולה אפילו מהכותרת שניתנה למאמר שסקר זוג כזה - 'מתוקים', שרומזת שלא רק התוצרת הקולינארית של בני הזוג מתוקה אלא שגם הם עצמם וזוגיותם המעורבת הם מתוקים.

"השאלה מאוד פשוטה, האם אני תופס את חיי הזוגיות כמשהו שבו צריך להסתדר, כי העיקר הרגש או כבסיס משותף למימוש סולם ערכים ברור, במקרה דנן של תורה וציונות . התיאור בו כל אחד מוותר, הוא על טלוויזיה בשבת, למעט כשיש משחק כדורגל חשוב ואז היא מוותרת והטלוויזיה דלוקה בסלון היא מציאות קשה.

"בעיני היא לא מוותרת במובן שבסלון יש טלוויזיה, אלא מוותרת על חזון המשפחה היהודית, שאינה רק מורכבת מבני זוג יהודיים אלא שואפת להקים תא משפחתי לאור סולם ערכים משותף. האם אהבה היא רק קשר רגשי ועיניים יפות או שזה שני אנשים שבאים לחיות על פי אידיאולוגיה מסוימת. לזוג שכבר נמצא במצב זה אין לי אלא לאחל הצלחה. אני בטוח שבאופן אישי הם אנשים מצוינים, אך מצד האמת, זוגיות כזו אני נכונה.

"הבעיה אינה כיצד יתנהגו בחינוך הילדים, בחינוך ילדים רק מתגלה הבעיה השורשית שקיימת מההתחלה: היכולת למצוא שותף לאומר חיינו. מי שמאמין באופן אמיתי בארץ ישראל לעם ישראל על פי תורת ישראל ורוצה גם לחיות את זה, אז המקום שבו הוא זוכה לחיות את זה הוא התא המשפחתי, עם שותף שמבקש אף הוא לחיות כך".

"בכנסת עושים פשרות. כדי לחיות יחד כעם עושים מראש פשרות; בתוך המדינה חיים באהבה גדולה דתיים וחילוניים, אבל התא המשפחתי הוא עוגן אינטימי בו רוצים לחיות לאור תורה מסוימת. הבית צריך להיות עם אמירה וכיוון רוחני משותף. גם אז, תמיד יש הבדלים ומחלוקות, אך הם לא על עצם מהות הדרך. בעיניי יש כאן תופעה פוסט מודרנית שאומרת שאין משמעות לאידיאולוגיה ולתורה, אין צורך בזהות משפחתית במישור הדתי, אלא רק לרגש וללב ", אומר הרב גודמן.

בהמשך הדברים נשאל הרב גודמן אם יתכן שמלכתחילה גם אותם בני זוג לא היו ממליצים על מבנה משפחתי שכזה, אלא שלאחר שהוקמה המשפחה מתוקף ההתאהבות שהובילה לכך נבנית מסביב לזוגיות זו אידאליזיציה של אחווה ו'שבת אחים גם יחד'.

הרב גודמן מבהיר שאינו עוסק בפסיכולוגיה וחקר הנפש כדי להשיב לשאלה זו ויתכן שיש בכך משהו. דעתו שלו היא שאם כבר הזוג נישא הרי שהוא מאחל לו הצלחה וכל טוב, אך מלכתחילה לא ראוי ולא נכון להיכנס לזוגיות שכזו.

"אומר משהו שהוא בדורנו כבר לא מובן, לצערי. אני חושב שלא צריך להתאהב עם מי שאינו שותף לאידיאולוגיה הבסיסית. ברור שיש הבדלים גם בין שני דתיים וגם בין שני חילוניים. תמיד יש הבדלים ופערים ובחיים צריך לעסוק בהתמודדויות שונות, אבל יש דברים שהם אפשריים בזירה הלאומית או בזירה העירונית שם חיים יחד דתיים וחילוניים.

"בזירה הקהילתית הקטנה זה מתחיל להיות מסובך ולכן יש המבקשים לגור בקהילה קטנה של דתיים וחילוניים ואחרים שחושבים שזה לא נכון. אך בתא המשפחתי זה בעיני בלתי אפשרי אם רוצים שהמשפחה לא תהיה סידור טכני והרבה רגש אלא גם סולם ערכים וחיים על פי שאיפות אידיאלויות, במקרה שלנו, של תורת ישראל. מותר לומר לאדם להחליט מתי הוא מתכוון להרשות לעצמו להתאהב.

"וכשמדובר בפער כה מהותי בדברים בסיסיים, אך הצעיר או הצעירה מראש לא לפתח מערכת קשרים עמוקה שתוביל לשותפות בין שניים שצועדים לכיוונים אחרים. אני אומר שלא להתאהב, אבל אם מישהו נשוי נאחל לו את כל הברכה".

בדבריו מקפיד הרב גודמן שלא להתמקד בסוגיית חינוך הילדים בזוגיות שכזו, אלא לעצם הקמת התא המשפחתי המעורב. זאת מאחר ולטעמו "הקושי של חינוך הילדים בזוגות מעורבים הוא רק שיקוף של הקושי ולא נקודת המוצא של הקושי. הקושי הוא גם אם חלילה אין ילדים אף פעם מסיבה כלשהי".

"אני בטוח שבני הזוג הם מקסימים ומדהימים, ערכיים ותורמים. אני בטוח שיש הרבה מה ללמוד מכל אחד מהם, אבל המחשבה ששני אנשים ביחד יקימו דבר כה משמעותי כמו משפחה חסרת אמירה תורנית משותפת, חסרת אמירה ציונית דתית במקרה שלנו, היא פספוס העיקר, ולא רק בעיה טכנית של טלוויזיה בסלון בשבת, שגם זה חמור", מחדד הרב גודמן.

ומה באשר לטיעון ולפיו איש לא יוכל לקבוע מהו ומיהו שומר מצוות? משיב הרב גודמן ומבהיר: "אני חלילה לא מדבר על אדם מסוים. מי אני לשפוט אדם? אני מדבר על תופעות, וכלפי תופעות מותר להביע עמדה. לא אני אקבע האם בן זוג פלוני הוא דתי כמו שאלמוני מחפש. שהם יחליטו. אם הזוג אומר ששנינו מדברים על אותו מארג ערכים, על אותה תפיסת תורה, אז מצוין. הם שצריכים לקבוע. לא אני הוא המודד את הדברים.

"אבל כשבני הזוג עצמם אומרים שהם הפוכים לגמרי – אני נאמנה לתורת ישראל והוא מצהיר שהוא רחוק מזה כרחוק מזרח ממערב, אז אני לא מבין איך את תופסת את המשפחה שאמורה להיות מקום שגם אנחנו גדלים בו, ולא רק הילדים. אני לא חושב שמותר לנו להשלים עם התופעה ולשתוק. מותר לנו להשמיע אמירה, בקול ברור.

"כמובן, לא היסטרית ולא תוקפנית, אך מול הבלבול הגדול הקיים היום מותר להשמיע קול צלול ולומר שכנקודת מוצא חינוכית וערכית אתה צריך להתחתן עם שותף למשא ולמסע חייך. לא לוותר על החלום של החיים".

"הנקודה היא להתאהב בשותף לחזון חייכם, ואני מקווה שהתורה היא משהו עמוק. בתחביב צדדי ניתן שיהיו הבדלים. אני אוהב טיולים ובן הזוג פחות, ואולי אני אלך לחוג משוטטים ובן הזוג לו. זה לא מהותי לעצם החיים. אך על מהות החיים אסור לוותר", חותם הרב גודמן את דבריו.