שמעון קופר.
שמעון קופר.פלאש 90

בית המשפט המחוזי בלוד הרשיע היום (שלישי) את שמעון קופר ברצח אשתו השלישית ג'ני מור חיים בשנת 2009 ואשתו הראשונהאורית קופרשמידט בשנת 1994.

כזכור, התיק נגד קופר נסגר תחילה מחוסר אשמה, אך נפתח מחדש בעקבותתחקיר התוכנית "עובדה"בשנת 2010.

קופרהיה בן זוגה של ג'ני החל משנת 1999, ואז גם עבר להתגורר בביתה שבקיבוץ אייל. בשנת 2007 נישאו השניים. החל משנת 2006 החלה להתנהל מערכת יחסים רומנטית בין קופר לבין ד"ר מריה זקוטסקי, רופאה מרדימה.

עד למותה של ג'ני ניהל קופר חיים כפולים. ג'ני לא ידעה על מערכת היחסים הזוגית שבין קופרלבין מריה, ומריה לא ידעה שקופר היה נשוי לג'ני. קופר מסר לה שג'ני גרה ביחידה נפרדת בבית.

קופר הציג מצג שקרי בפני מריה, שלפיו הוא עובד במערכת הביטחון ביחידה מיוחדת העוסקת בנושא טרור וסיכולו, וכי במסגרת עבודתו עליו לבצע משימות מסוכנות בחו"ל; המשימה האחרונה שנותרה לו לפני פרישתו היא הריגתו של מחבל הנמצא בחו"ל. לדבריו, היה עליו לבצע את הדבר באופן שלא יותיר סימן בגופו של המחבל. מדובר כמובן בדברים שאין להם שחר.

קופר ביקש את עזרתה של מריה במציאת חומר רפואי שלא יותיר סימן כאמור. מריה השתכנעה בנכונות דברי קופר, והודיעה לו כי החומר המתאים לביצוע המשימה הוא תרופה בשם סקולין, שתוזרק לאותו מחבל.

כמות החומר הותאמה למשקלו של ה"מחבל", כפי שנמסר לה ע"י קופר – משקל התואם את משקלה של ג'ני. חומר זה גורם לרפיון שרירים, לרבות שרירי הנשימה, ולמוות מהיר. קופר ביקש ממריה כי תספק לו חומר זה, ומריה עשתה כן, והסבירה לוכי יש לבצע את ההזרקה לשריר.

במקביל החלו קופר ומריה לדבר על מגורים משותפים בבית שבקיבוץ אייל, כאשר קופר מסר למריה שיש לג'ני בן זוג, והיא רוצה לעזוב את הקיבוץ ולהתגורר עמו. המעבר של מריה לבית בקיבוץ נקבע ליום 31.7.09, ומריה אכן פינתה ביום זה את דירתה השכורה.

אולם קופר הודיע למריה באותו יום על דחייה בביצוע המעבר. מריה עברה להתגורר באופן זמני אצל הוריה ודרשה מקופר לקיים את הבטחתו. כמו כן, הועברה בשלב זה תכולת דירתה של מריה לחצר הבית שבקיבוץ.

בתקופה שלפני מותה של ג'ני, שקד קופר על הכנתם של מסמכים משפטיים, תוך שהוא פונה לייעוץ משפטי שוטף בשאלת מעמדו כיורש של הבית בקיבוץ אייל אם תמות ג'ני, ובאופן ספציפי אם תמות ג'ני מוות בלתי טבעי.

המסמכים האחרונים שקיבל לבקשתו בעניין זה הם חוות דעת משפטית מיוני 2009, שלפיה אם תמות ג'ני, יהיה קופר זכאי לקבל לבעלותו את הבית, וכן "הודעת חליף" בחתימת ג'ני, מיולי 2009, שלפיה ייכנס קופר בנעליה אם תלך לעולמה.

כמו כן, בתקופה שלפני מותה של ג'ני הכין קופר שני סיפורים חלופיים – שניהם מצגי שווא – שיהיה בהם כדי להסביר את מותה בטרם עת. קופר ציין בפני גורמים שונים כי הוא חושש שג'ני תתאבד, ובמקביל ניסה לשכנע את ג'ני ואת סביבתה הקרובה כי היא סובלת מהפסקות נשימה במשך הלילה, וכי הוא נאלץ "להנשים" אותה בלילות.

ביום 21.8.09 נמצאה ג'ני מוטלת במיטתה כשהיא ללא רוח חיים, וסביבה מפוזרים כדורים, חפיסות כדורים וקופסאות כדורים ריקות, בכמות רבה מאוד. הרושם הברור היה שג'ני, שהייתה כבת 47, התאבדה; ואולם לנוכח תוצאות נתיחת גופתה של ג'ני, נמצא כי אין התאמה בין מראה זירת המוות לבין הממצאים מנתיחת הגופה, שכן הבדיקה הטוקסיקולוגית העלתה כי המנוחה נטלה תרופות ברמה טיפולית בלבד.

בית המשפט קבע כי קופר ביים זירת התאבדות כדי ליצור את הרושם שג'ני התאבדה בנטילת כדורים. הקביעה שקופר ביים זירת התאבדות מצביעה כשלעצמה על כך שמדובר במוות שנגרם בעבירה. כמו כן, דחה בית המשפט את טענת ההגנה שג'ני מתה מוות טבעי.

ביום שבו מתה ג'ני, התקשר קופר למריה בת זוגו ומסר לה שג'ני מתה, וכי קרוב לוודאי שהתאבדה, משום שהיו כדורים בסביבתה. מיד לאחר ה"שבעה" עברה מריה להתגורר עם קופר בביתו שבקיבוץ.

תכולת דירתה שאוחסנה בחצר הוכנסה לתוך הבית. מאחר שבנסיבות אלה, כניסת בת זוג לבית מיד לאחר מותה של אשת קופר הייתה חשודה מאוד, לא הציג קופר את מריה כבת זוגו, אלא כמי שבאה לעזור בעבודות הבית.

בית המשפט קבע, על בסיס ראיות נסיבתיות רבות, שרק מקצתן פורטו בתקציר זה, כי קופר גרם בכוונה תחילה למותה של ג'ני, וכי דרך ההמתה הייתה באמצעות הזרקת סקולין לגופה של ג'ני.

בין השאר נבחנה התנהגותו של קופר בתקופה שלפני המוות, ביום המוות עצמו, ובתקופה שלאחר המוות. התנהגות זו נמצאה, בהיבטים שונים, תמוהה ומפלילה.

מותה של אורית ז"ל

בעקבות חקירת מותה של ג'ני בשנת 2009, החלו כאמור להתעורר חשדות כנגד קופר לגבי מותה של אורית, אשתו הראשונה, בנסיבות דומות, 15 שנים קודם לכן.

קופר נשא לאישה את אורית בשנת 1983. השניים התגוררו בדירה, בבעלות משותפת, בשכונת נווה עופר בתל אביב. במהלך שנת 1992, בעודו נשוי לאורית, החל קופר לנהל מערכת יחסים זוגית עם שרונה.

קופר סיפר לשרונה שהוא גרוש עם שני בנים, ובשלב מאוחר יותר סיפר לה שהוא עדיין נשוי, אך הוא אמור להתגרש תוך זמן קצר. אורית לא ידעה על הקשר הזוגי בין קופר לשרונה. קופר תמרן בין שרונה לאורית באמצעות מערכת שקרים. לשרונה סיפר, בכזב, שהוא נמנה עם כוחות הביטחון, וכי עבודתו סודית ומחייבת היעדרויות רבות מהבית, לרבות שהות בחו"ל.

קופר לן פעמים רבות אצל שרונה בדירתה בנתניה, ומבחינתה של שרונה נבעו היעדרויותיו מהבית מפעילותו המבצעית בחו"ל. לעומת זאת, לאורית ולמשפחתה סיפר קופר, בתקופה שלפני מותה, כי היעדרויותיו הרבות מהבית נובעות מתקופות ממושכות של שירות מילואים, או מרדיפתו אחרי אנשים החייבים לו כספים.

כחודשיים לפני מותה של אורית, רכשו הוריה של שרונה, עבורה ועבור קופר, בית גדול בפרדסיה. עלות הבית הייתה 220,000 דולר, וקופר התחייב לשלם לאביה של שרונה סכום של 40,000 דולר. במצבם הכלכלי הקשה של קופר ואורית, וכשמשכנתא מכבידה רובצת על דירתם, גירושין מאורית לא היו מאפשרים לקופר לפתוח פרק חדש בחייו, ולהעביר לאביה של שרונה את הסכום המובטח.

לעומת זאת, מותה של אורית נתן מבחינת קופר "פתרון" לבעיה זו: סילוק המשכנתא על ידי הביטוח, זכייה גם במחצית מזכויותיה של אורית בדירה, והליך מימוש קל ומהיר.

ביום 18.1.94 נמצאה אורית מוטלת על ספה בסלון הדירה כשהיא ללא רוח חיים, וסביבה חפיסות רבות ריקות של כדורי הרגעה, לרבות חפיסות ריקות של כדורי אסיבל, וכן כדורים נוספים. הרושם הברור היה שאורית, שהייתה כבת 32, התאבדה. ואולם, לנוכח תוצאות נתיחת גופתה, נמצא כי אין התאמה בין מראה זירת המוות לבין הממצאים מהנתיחה, שכן בבדיקה הטוקסיקולוגית לא נמצאה תרופת האסיבל או תרופה אחרת.

בית המשפט קבע כי קופר ביים זירת התאבדות כדי ליצור את הרושם שאורית התאבדה בנטילת כדורים. הקביעה שקופר ביים זירת התאבדות מצביעה כשלעצמה על כך שמדובר במוות שנגרם בעבירה. בית המשפט דחה את טענת ההגנה שאורית התאבדה, או לחלופין שמתה מוות טבעי פתאומי.

ביום שבו מתה אורית, בשעת בוקר מוקדמת, התקשר קופר לשרונה ואמר לה כי אורית התאבדה, וש"נמצאו כדורים בסלון". מיד לאחר ה"שבעה", נטל קופר את שני ילדיו ועבר לגור בדירהבנתניה, שבה התגורר גם קודם לכן עם שרונה.

עוד במהלך ה"שבעה" נטלו שרונה ואביה חפצים של הילדים מהדירה בתל אביב והעבירו אותם לדירה בנתניה. קופר נעלם מבחינת הוריה של אורית, והוא גם לא מסר להם תחילה היכן הוא מתגורר. אילו ידעו ההורים ששני הילדים-נכדיהם וקופר עברו מיד לביתה של אישה המתגוררת יחד עם קופר, היה הדבר חשוד מאוד.

על כן, כשהציג קופר לאחר מכן את שרונה בפני הוריה של אורית, היא הוצגה תחילה כמטפלת של הילדים. שרונה ציינה כי קופר הסביר לה את התכנית שלו, ולפיה בשלב מסוים ייאמר שהאלמן התאהב במטפלת של ילדיו, וכך הם הפכו לבני זוג.

את הדירה בנווה עופר מכר קופר זמן קצר לאחר מותה של אורית. התשלום המשמעותי הראשון היה בסך 40,000 דולר, וסכום זה הועבר לאביה של שרונה, כחלקו של קופר עבור הבית בפרדסיה.

בית המשפט קבע, על בסיס ראיות נסיבתיות רבות, שרק מקצתן פורטו בתקציר זה, כי קופר גרם בכוונה תחילה למותה של אורית, הגם שדרך ההמתה איננה ידועה. בין השאר נבחנה התנהגותו של קופר בתקופה שלפני המוות, ביום המוות עצמו, ובתקופה שלאחר המוות. התנהגות זו נמצאה, בהיבטים רבים, תמוהה ומפלילה.

הדמיון העובדתי בין מותה של ג'ני לבין מותה של אורית

בית המשפט קבע כי כל אחת משתי העבירות הוכחה בנפרד ועומדת בפני עצמה. בנוסף, קיבל בית המשפט את עמדת המאשימה, שלפיה יש מקום לייחס משקל ראייתי לנקודות הדמיון העובדתיות הרבות בין שני מקרי המוות.

בית המשפט קבע כי נקודות הדמיון הן כה רבות, וכה יוצאות דופן, עד שיש למצוא תימוכין משמעותיים, לעצם ביצוע עבירות הרצח על ידי קופר, ממקרה אחד למשנהו, תוך קביעה שמדובר ב"עדות שיטה".

בשני המקרים מערכת היחסים עם "האישה השנייה" התקדמה והתפתחה, וקופר הכניס את עצמו להתחייבות משמעותית הנוגעת להמשך המגורים עמה. לקופר לא הייתה דרך לעמוד בהתחייבותו כל עוד הייתה אשתו בין החיים.

פרידה וגירושין היו מרעים את מצבו, גם מהבחינה הכלכלית, מה עוד שבמקרה כזה היה צפוי תהליך ארוך, ובוודאי שהדברים היו מסתבכים, אם כל אחת מהנשים (אורית וג'ני) הייתה יודעת על צרתה (שרונה ומריה). מבחינתו של קופר, מות כל אחת מהנשים היה "פתרון" יעיל, גם מהבחינה הכלכלית. בשני המקרים פעל קופר במהירות להשלמת היתרון הכלכלי שבעקבות מות נשותיו.

בשני המקרים לא הגיש קופר לאשתו עזרה ראשונה או טיפול כנדרש. בכל הנוגע לג'ני, לא קיים קופר את ההנחיות שקיבל ממד"א בדבר פעולות החייאה. באשר לאורית, לא ביצע לדבריו פעולות בסיסיות כמו בדיקת דופק או בדיקת נשימה.

בשני המקרים התקשר קופר למד"א באיחור רב מאוד מאז שמצא את אשתו ללא הכרה. כמו כן, בשני המקרים התנגד קופר תחילה לנתיחת הגופה.