נתן יונתן ז"ל. השתמש בשירתו בכתביו של שמואל הנגיד
נתן יונתן ז"ל. השתמש בשירתו בכתביו של שמואל הנגידצילום: משה שי, פלאש 90

בספרה על דמותו של שמואל הנגיד איבן נגרלה מגוללת ד"ר דליה חושן את סיפורו של מי שהיה לשר האוצר, למצביא שעמד בראש צבא גרנדה במשך 19 שנים ולמשנה למלך גרנדה לפני כאלף שנה, איש תרבות, משורר ופילוסוף, חוקר מקרא, פרשן ומנהיג, מאותם שנדמה כי עליהם טוענים כעת שסיפורם הושכח מהמורשת התרבותית של ישראל הצעירה.

בראיון ליומן ערוץ 7 מספרת ד"ר דליה חושן על העבודה שליוותה את כתיבת הספר, על השלכות תרבות המזרח הקדומה על תרבות זמנינו ועל שאלות שעלו תוך כדי מחקר ונגעו לימים ההם ולזמן הזה.

בראשית הדברים נשאלה אם העבודה על ספרה כללה יותר דמיון או יותר מחקר אל מול נתונים ומסמכים הקיימים לעין כול, והיא משיבה ומספרת כי הרקע המחקרי שלה היה מקור ראשוני המאפשר התחקות אחר הדמות. כמי שעברה המחקרי עוסק בחז"ל מסתבר שהכלים המחקריים שסייעו לה גם בחקר דמותו של שמואל הנגיד היו דומים.

"כמו במחקרים שלי על חז"ל הייתה זו עבודה מחקרית מאוד מפורטת וקשה. הגעתי לגניזה, לספרי ההיסטוריה בשפות שונות, ולמקור בלתי נדלה שהוא השירה שהוא השאיר".

בהקשר זה של שירת שמואל הנגיד ושירת המזרח בכלל מציינת ד"ר חושן כי בניגוד למה שנדמה התרבות הישראלית העכשווית לא רק שאינה מתעלמת מהמקורות הקדומים אלא שהיא גם נסמכת ונתמכת עליהם ובחלק ניכר מהמקרים מקבלת השראה מהמקורות הללו, כך ביצירותיהם של שלונסקי, אלתרמן ונתן יונתן (שאגב, לקח את השורות 'מת אב ומת אלול ומת חומם גם נאסף תשרי ומת עימם' היישר משירתו של שמואל הנגיד, ש"כ).

על דמותו של שמואל הנגיד היא מעירה כי נדמה שמאז דוד המלך לא היה לנו כמוהו. "הוא רץ על הג'בלאות ולא רק לחם מאחור, הוא תכנן מלחמות וכו'", היא מזכירה ומציינת כי גם שמואל הנגיד עצמו ראה בעצמו מעין דוד לדורו.

"הגעתי לדמות הזו ממש במקרה, כשביקשו ממני ללמד את שירת ימי הביניים, קראתי עליו ושאלתי איך לא כתבו עליו ולא עשו עליו סרט...", מספרת חושן הממשיכה להציב שאלות סביב היעלמות דמותו של שמואל הנגיד בתרבות היהודית של ימי הגלות, שאלות שנותרות תלויות באוויר גם כאשר עולה הסברה שמא בימי הגלות העדיפו הקהילות להתנזר מעיסוק בשירה, תרבות, מלחמות וכלכלה אלא להסתנף סביב בית המדרש ולהישמר בו.

עוד היא מזכירה בדבריה סוגיה המועלית בספרה והיא סוגיית הלבטים המעסיקים איש צבא העומד בראש צבא מוסלמי בעודו יהודי הדוק באמונתו ובקשר שלו לתורת ישראל. "הוא ראה בזה שליחות", היא מספרת.

באשר לשירתו של שמואל הנגיד היא מעירה כי שירים אלו "לא היו מפורסמים עד המאה התשע עשרה. דווקא ההשכלה ואנשי הספרות החדשה החזירה אותו. העדיפו לעסוק בעולמה של תורה. לעומת זאת תשובות שלו בהלכה נשמרו בראשונים".

"שמואל הנגיד הוא בעצם מייסד שירת החול. פיוטי אבן גבירול ואחרים נכנסו לתפילה עד שבתקופת החילון וההשכלה נטה ליבם של המשוררים אל שירת החול. הדברים לא נשתמרו ולא נכנסו לבית הכנסת. מה שהשתמר זו שירת הקודש".

עוד על ייחודה של התרבות ההיא מציינת חושן כשהיא מעירה כי על התרבות היהודית של תקופת שמואל הנגיד עבר תהליך מעורבות תרבותית כפי שאירעה באירופה של המאה השמונה עשרה, כאשר יהודים עברו תהליך של השכלה, אך ההשכלה האירופית תורגמה גם לחילון ונטישת הדת בעוד התרבות הערבית שבה עסקו יהודי המזרח 800-700 שנים קודם לכן נכתבה ונדרשה בעברית מתוך שפה גבוהה ומתוך היכרות עם אורחות החיים של החברה האריסטוקראטית שמסביב ו"עם זאת הוא נאמן לתורת ישראל והוא תלמודיסט, רב ופוסק.

העסיקה אותי השאלה איך נוצר היהודי הנאור והנאמן לתורה", היא מספרת ומציינת כי עד כה אין לה מענה מוחלט וסופי לשאלה זו.

בדבריה קושרת חושן בין דמותו המורכבת מחול וקודש, משירת חולין, יין ואהבה ושירת כיסופים תורנית הגותית לצד פרשנות מעמיקה למקרא ולתלמוד, לבין דמותו ותפיסותיו של הרב קוק. "הם למדו לקחת את הטוב שבלימודי החול".

בספרה מעמתת חושן את שמואל הנגיד עם טיעונים על שירת עגבים לכאורה, טענות המושמות בפי בנו יוסף, והמענה להם נטוע בכתבי הקודש הקדומים יותר שכרכו והמשילו את יחסי כנסת ישראל והקב"ה לאהבת איש ואישה. כמו כן היא מעמתת בין גישתו המקדשת את החול ואינה רואה בחולין ניכור לדת לבין גישת בית המדרש, וטענות אלה מושמות בפי רעייתו, רחל, בתו של הדיין התלמודי סט איש בית המדרש.

על עצם הכתיבה אודות דמות רחוקה כל כך בציר הזמן מספרת ד"ר חושן כי שולבו כאן ממצאים היסטוריים מחקריים ובידיון. "עשיתי מחקר גדול מאוד של התקופה, השירים והספרות בשפות שונות וכו', כל אלה נכנסים בשלב המחקר. בשלב הבידיון – לא ראיתי סרטים אבל הסתכלתי הרבה מאוד על ספרי אמנות וביקרתי באנדלוסיה. ביקרתי בבית כנסת שיש בו מקווה משנת אלף שלוש מאות והדבר מאוד השפיע עליי". על כל אלה מתווסף הדמיון כסופרת להשלמת הפערים והחללים הקיימים.

"כחוקרת במהותי השתדלתי להיות נאמנה למה שידוע במחקר ההיסטורי. לא כתבתי דבר מנוגד למחקר ולא השתמשתי בלשון שלא ניתן לשער ששמואל הנגיד ובני דורו ישתמשו בה. במקומות שההיסטוריונים חלוקים ביניהם לקחתי קו מסוים.

"לדוגמא, בכתיבה על הרומן עם בת הדיין והנישואים המאוחרים – התבססתי על מה שכתב רבי יצחק איבן גיאת, יתכן שהוא כתב על משהו אלגורי על החוכמה והנסתר, אבל בחרתי בכיוון מסוים. כך גם כל נושא ההשכלה לנשים אינו רחוק מהמציאות. מחקרים מלמדים שנשים היו אכן משכילות באותה תקופה".

"היו מקומות שהיו חללים שאין מידע כלשהו ושם מילאתי מעצמי, אבל בדרגת סבירות גבוהה ובשכלול של נתונים שאספתי על הדמות", אומרת חושן ומציינת כי כאשר עסקה בסוגיית האנטישמיות שמוטחת בשמואל הנגיד היא אינה מתבססת על דברים שנאמרו אכן אחד לאחד עליו באופן אישי, אלא משתמשת בדברים שהושמעו על אחרים באותה תקופה ממש.

ועדיין נותרה השאלה התלויה באוויר – איך עדיין לא נעשה סרט על דמותו של מצביא ענק, משנה למלך, שר אוצר ומנהיג היהודים שדמותו הלכה ונשכחה במרוצת השנים.