תשדיר המשודר בימים אלה בערוץ 2 טוען כי אישה אחת מכל ארבע נשים בישראל זקוקה למקלט.
כלומר, מדובר על מספר אסטרונומי של כ-700 או 800 אלף נשים הזקוקות למסתור מפני בעל אלים ומתעלל.
לדברי יו"ר תנועת המשפחה, גיל רונן, אין מדובר בהגזמה "רגילה" של גוף אינטרסנטי אלא במספר שהוא לכאורה גדול פי אלף מהמספרים האמיתיים, כפי שהעמותה המפרסמת עצמה דיווחה עליהם במקום אחר.
בעמוד אינטרנט המוקדש לקמפיין באתר הפירסום "דבר המפרסם", מוסבר כי 700 נשים מדי שנה זקוקות למקלטים, בכדי להציל את חייהן. שבע-מאות, ולא 700 אלף.
כפי שהסבירה עו"ס רונית סמדר-דרור, מומחית בתחום האלימות במשפחה, בראיון לערוץ 7, הנתונים האמיתיים לגבי אלימות במשפחה אינם דומים כלל לאלה שהציבור מוזן בהם והם משמשים בכדי להצדיק את יצירתה של אווירת מלחמה בין המינים.
בפועל, הסיכוי שאישה תרים יד על בעלה זהה ואף גדול מזה שבעלה ירים עליה יד, וההבדל העיקרי בין המינים בתחום זה נובע מהעובדה שלגברים יש יותר כוח, והם עלולים לגרום פגיעה יותר קשה כשהם מפעילים אותו. "הסיכוי שגבר יהודי שהוא ישראלי ותיק ירצח את אשתו במהלך שנה נתונה הוא פחות מאחד למיליון", ציין רונן.
תעמולה המשמשת להשגת כוח פוליטי
לדברי רונן, גם כלי תקשורת כמו ערוץ 10 מתגייסים להפצת תעמולה שלילית נגד גברים, בתוכניות תחקירים מוטות המשרתות את האג'נדה של פגיעה בגברים.
כל זאת, הדגיש, לא בא להכחיש את קיומה של תופעת הנשים המוכות אלא להצביע על האופן בו נתוני אמת מנופחים בכדי לייצר היסטריה ומצב של מלחמה מדומה בין גברים לנשים. לדבריו, הסתת הנשים נגד הגברים היא חלק מטקטיקת השמאל הקיצוני הסמוי לפירוק המבנה המשפחתי של החברה, והיא משמשת אותו להשגת כוח פוליטי עצום באמצעות ארגוני נשים ופוליטיקאיות מגדריסטיות.
בתוכניתו של גבי גזית הגנה יו"ר עמותת "לא לאלימות", רות רזניק, על התשדיר, וטענה כי הנתונים מתבססים על סקר של ארגון הבריאות העולמי.