'להפנים, לא את כולם ניתן לשלב'

כנס בירושלים בחן את יכולת שילובם של ילדים מאתגרים במערכת הרגילה. פרופ' כץ: דרוש אומץ לומר לעתים שיש ילדים שלא יוכלו להשתלב.

שמעון כהן , ט"ו בתמוז תשע"ו

פרופ' יעקב כץ
פרופ' יעקב כץ
גרשון אלינסון



טוען....

במכללה ירושלים הסתיים אתמול (רביעי) כנס חינוכי סביב דרכי שילוב והכלה של ילדים מאתגרים.

ביומן ערוץ 7 שוחחנו עם פרופ' יעקב כץ, נשיא המכללה, על היכולת וההכרח לשלב תלמידים מאתגרים במערכת החינוך המוגדרת כנורמאטיבית.

בראשית הדברים ציין פרופ' כץ כי הדברים שהועלו בכנס סביב דרכי שילובם של הילדים המאתגרים "מעסיקים את מערכת החינוך, המורים והמנהלים ולא תמיד יש "תשובות בית ספר" לבעיות שקיימות".

כשביקש לפרט את הבעייתיות מולה מתמודדת מערכת החינוך אומר פרופ' כץ: "יש חוק חינוך ממלכתי וחוק חינוך מיוחד שמפרטים עד לפרטים האחרונים כיצד לשלב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות, אבל כשעושים מחקר, ואני עוסק בכך, אני רואה שמורים שאמורים לשלב ילדים עם צרכים מיוחדים מרגישים לפעמים חסרי אונים מול האתגר הגדול שבפניהם – כיצד לקחת תלמיד או שניים ולקדם אותם באותה רמה של אהבה ויעילות כמו ויחד עם שאר הילדים".

"זה קשה למורים", מוסיף כץ, "לא לכולם יש את ההכשרה. לכן טוב לדבר על הנושא, להביא מומחים שמודעים לקשיים ולבעיות ולתת גיבוי למורים להאמין ביכולותיהם לקדם את הילדים כאשר הבעיות ברורות ואמיתיות". לזאת מצרף כץ את הערתו אודות לחצים שמפעילים הורים המבקשים להגדיר את ילדיהם כנורמטיביים ומפעילים מנופי לחץ על המערכת. "לפעמים אנחנו נכנעים להורים שעושים שדולה לפתרון בעיה בלי שיש לנו באמת פתרונות".

לדבריו הנחת היסוד שאותה יש לקבל ללא ערעור ומבוססת על מחקרים היא ש"ברור לנו מבחינה חברתית שחשוב מאוד ואפילו חובה לשלב את הילדים המאתגרים בכיתות רגילות. זו הנחת היסוד, אבל אם לא נותנים למורים את האפשרויות אז מה בעצם עשינו?".

לטעמו המענה הנדרש עבור המורים הוא חיבורן של השדולות "שמתכוונות לטובה ואני לא מבקר אותן", למשימת הכשרת המורים ומתן בידיהם גיבוי וכלים למשימה זו. "אבל השדולות אינן מבינות את הקושי של המורה הספציפית שחשה בכיתה מסוימת. הם לא תופסים את מורכבות הדברים ותפקידנו כמכללה להכשרת מורים הוא לתמוך במורים ולאפשר להם להתמודד עם מסוגלות עם יכולת ואהבה ולאפשר להם ללמוד בכיתה. מה הועלנו אם המורה לא מצליח ללמד והילד מפריע והכיתה הופכת לאנדרלמוסיה? כשאנחנו מחוקקים חוק לשילוב ילדים מישהו צריך לתת את הדעת לכלים הנדרשים לשם כך".

בהמשך הדברים נשאל פרופ' כץ "שאלה כופרנית" על עצם הקביעה לפיה יש לשלב את כולם במערכת הנורמטיבית – אולי דווקא שילוב זה אינו מאפשר טיפול ראוי ומספיק בילדים המאתגרים מצד אחד ומאידך גם פוגע בהתקדמותם למצוינות של הילדים האחרים בכיתה, וכך יוצאים נפסדים גם התלמידים הללו, גם התלמידים המאתגרים וגם המורים.

לדבריו שאלה זו היא "שאלה קשה משמעותית וחשובה בכל הנושא של שילוב ילדים והתשובה אינה חד משמעית וקלילה".

עם זאת לטעמו המענה הוא הידיעה שניתן לשלב ילדים עד גבול מסוים, ולא ניתן לשלב את כל הילדים. אנחנו מדברים על חינוך מיוחד ובתי ספר בבתי חולים, על ילדים שהמוגבלות הפיזית והנפשית שלהם קשה, שלא לדבר על מוגבלות קוגנטיבית". לדבריו של כץ על המערכת להבין את המורכבות ולקבל החלטות אמיצות מתחייבות על מנת לקבוע את מי ניתן לשלב ומי אינו כזה. עם זאת הוא מעריך כי רוב הילדים המאתגרים ניתנים לשילוב.

"אנחנו חייבים להיות בטוחים שמה שאנחנו עושים זה לטובת התלמידים הללו והאחרים בכיתה. אין הצדקה להעדפת טובת הפרט כשהוא עלול להפריע לכלל בכיתה. מה שאנחנו אומרים הוא 'בואו ניתן למורים את הכלים ואת המומחיות לשלב את הילדים שניתן לשלב אותם, אבל גם לדעת שיש כאלה שלא ניתן לשלב אותם'".

בדבריו מציג כץ דוגמא מהמתרחש בקנדה, שם "החוק מאוד ליבראלי – אפשר להביא ילד על מיטת חוליו לכיתה אם ההורים דורשים את זה. האם זה לטובת הילד והילדים האחרים?", הוא שואל ואומר: "השילוב אצלנו אמור להיטיב עם התלמידים הנורמטיביים ועם המאתגרים בכיתה כדי שיהיו בעתיד נורמטיביים".

על מנת לקבוע את הדברים, מוסיף כף, "צריך לשם כך אומץ, כי עומדים מול הורים שקשה להם להודות בכך שהילד שלהם לא יוכל להשתלב. אנשי המקצוע והמחוקק צריכים להתמודד עם זה".