מוטיבי קניבליזם בתרבות מלחמות האסלאם

שירו של מחמוד דרוויש על רצונו לאכול את בשר הכובש לא לבד. ההיסטוריה האסלאמית רצופה מוטיבים המזכירים קניבליזם. אריה יצחקי בראיון.

שמעון כהן , י"ח בתמוז תשע"ו

מחבלים פלסטינים
מחבלים פלסטינים
צילום: רויטרס



טוען....

בעקבות הפולמוס הציבורי אודות התכנית בגלי צה"ל על שירתו ויצירתו של המשורר הפלשתיני מחמוד דרוויש, קובע ביומן ערוץ 7 ההיסטוריון הצבאי אריה יצחקי כי שירתו של דרוויש מבטאת יסודות קניבאליסטיים הטבועים עמוק במורשת המלחמה הערבית מוסלמית.

אחד משיריו המפורסמים של דרוויש כולל את השורה "אם אהיה לרעב בשרו של הכובש יהיה לי למאכל. היזהר מהרעב שלי, מהזעם שלי", ובעוד יש מי שניסו לטעון כי מדובר במטאפורה בלבד קובע יצחקי כי טענה שכזו אינה אלא צביעות שבה לוקים כל אותם שטענו כלפי שר הביטחון כי הוא מנהל משטר תואם פראוודה, משטר קומניסטי סובייטי כאשר הוא תובע שיחת הבהרה עם מפקד גלי צה"ל לאחר התכנית שעסקה ביצירתו של המשורר.

"איש הרוח דרוויש הוא קניבל, הוא מטיף לקניבאליזם", קובע יצחקי המבהיר כי לא מדובר רק בשיר הזה אלא בשירה נוטפת שנאה תהומית כפי שעולה גם מהשיר בו הוא קורא ליהודים להסתלק מהארץ עם קבריהם ומתיהם.

מוסיף יצחקי ומספר על משוררת פלשתינית נוספת, תושבת שכם, המוערצת מאוד בחברה הפלשתינית, פדאווה טוקאן שמה, ובאחד משיריה היא כותבת כי היא מייחלת ושואפת לאכול כבד של חייל ישראלי. "אלו דברים מאוד אמיתיים ששורשיהם בתרבות האסלאמית", אומר יצחקי הדוחה כל ניסיון לתאר את הדברים כמטאפורה ספרותית גרידא.

לדבריו ביתור גופות חללי האויב ואכילת בשרם היו חלק מהתרבות המלחמתית המוסלמית עוד בתקופת מוחמד. הוא מספר כיצד לאחר אחד הקרבות, קרב אוחוד, הגיעה הינד, אשתו של סופיאן, ממקורבי מוחמד, ביתרה את גופות חיילי האויב ואכלה עם חבריה וחברותיה כבדים ולבבות מגופות אלה.

"אפשר להגיד מטאפורה או שזה שייך לתרבות קדומה, אבל אגלה מה שלא ניתן היה לגלות: כתבתי עבודת מחקר במסגרת עבודתי במערכת הביטחון, בשנת 69', תחת הכותרת 'הספר השחור' על המעשים שנעשו נגד חיילי ואזרחי ישראל על ידי לוחמים ערבים. מדובר בתקופה שבין דצמבר 47' למאי 48'. הגעתי למסקנה שנפלו בידי הערבים 600 יהודים, גברים נשים וילדים. אחד בלבד הוחזר לידינו בינואר 48' בחיפה. כל השאר נרצחו באכזריות ויש בידי תיאורים קשים ביותר. כמאה מהם עדיין לא הובאו לקבר ישראל כי לא נותרו שרידים שלהם ויחידת 'איתן' מחפשת אותם".

"תרבות האיסלאם זו תרבות שמקדשת את המוות בעוד אנחנו עושים הכל שנוכל כדי לשמור על צלם האדם. אצלנו אדם שמת על קידוש ה' הוא אדם שמת כדי שלא לעבור עברה. אצלם השאהיד הוא מי שמקבל דרגת קדושה על ידי הרג כופרים. הם מקדשים את המוות וגורמים לאחרים למות בצורה נוראה".

ממשיך יצחקי וקובע כי הדברים אינם נחלת העבר הרחוק והספרות המוסלמית. בהקשר זה הוא מזכיר את הלינץ' ברמאללה באוקטובר 2000 ואת מה שביצע ההמון הערבי בשני החיילים שנקלעו בטעות למרכז העיר. גם כאן אנו חוסכים את התיאורים הקשים, אך יצחקי מציין כי בעוד יש מי שירצה לתאר רק את אותו מחבל שנופף בידיו המגואלות בדם דרך החלון כקניבל הרי שהדברים מסתעפים הרבה מעבר לכך. יצחקי מספר על מסיבה שנערכה בגן פלשתיני של הרש"פ ובו ילדה כבת חמש הניפה את ידיה הצבועות אדום באותה תנועה של המחבל הרוצח ואמרה 'כך נעשה לכם הכובשים היהודים'. בכך רואה יצחקי עדות להמשך החינוך על ברכי הקניבאליזם.

והדברים אינם נותרים בגבולות המאבק מול ישראל. לדברי יצחקי מדובר בתופעה החוזרת על עצמה בכל מאבקי האיסלאם במזרח התיכון. "ראיתי במו עיני סרט שפורסם לפני כשלוש שנים מהקרבות בחומס שבסוריה, ושם הופיע אבו סאקר עם לוחמיו ליד גוויות והוא צועק שהוא נשבע בשם אללה שנאכל את הלב של חיילי אסאד הכלב והם עושים את זה. זה מתועד. אז שלא ייתממו. הם מעריצים את הקניבאליות ואכילת בשר האויב".

מוסיף יצחקי ומספר על עיתונאי אמריקאי ממוצא ארמני בשם גו'ן קרלסון שהגיע לארץ ישראל וסביבותיה בשנת 1948 כדי לסקר את הקרבות השונים ובהם גם מלחמת העצמאות. לימים הוא כתב את הספר 'מקהיר ועד דמשק', "הוא הצטרף לאחים המוסלמים בקהיר, עבר איתם את הגבול ברפיח לכיוון כפר דרום באר שבע והלאה לגוש עציון, הרובע היהודי, נפגש עם קאוקג'י ועוד. הוא הבחין בתופעה פסיכולוגית שהדהימה אותו. לכל לוחמי הג'יהאד היו בכיסים ובארנקים תמונות שהם הסתכלו עליהם מדי פעם וזה גרם להם סיפוק אדיר.

הוא ביקש לראות מה יש בתמונות, הראו לו והוא נדהם. הוא ראה תמונות של גופות חללים יהודים שחוללו וההסתכלות עליהם גרמה להם סיפוק. הוא ביקש מהם כמה תמונות כאלה. לימים כשהכנתי את 'הספר השחור' נפגשתי אתו בארה"ב והוא מסר לי כמה מהתמונות האלה שאותן צירפתי לעבודה שלי ומשרד החוץ פסל את הדברים ואת פרסום הספר לציבור כדי למנוע טראומה למשפחות החיילים. היו שם תמונות חללי שיירת נבי דניאל, הל"ה וחללים נוספים. זוועה איומה ונוראה. אמרו לי לגנוז, אבל לאור כל ההשמצות שלהם כלפינו הגיע הזמן לפרסם את האמת. הם מאדירים את הקניבליזם בחללי האויב שהם לוחמים בו. הגיע הזמן לנתץ את הסטיגמה הזו שזה רק שירה ומטאפורה".