בית הדין הרבני בתל אביב
בית הדין הרבני בתל אביבצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

אחד ממשרדי עורכי הדין בתחום דיני המשפחה, משרדו של יו"ר הפורום הארצי לדיני משפחה בלשכת עורכי הדין עו"ד (ד"ר) רונן דליהו, ערך לאחרונה סקר שמתבסס על ניתוח של 400 מקרים בהם טיפל המשרד.

בגידה חד פעמית אינה עילה מוצדקת לגירושים: התפיסה הרווחת בציבור היא שרומנים מחוץ לנישואים מהווים את הגורם השכיח ביותר לפירוק התא המשפחתי, בפועל, עולה מהסקר כי אין כך הדבר.

רק כ 11.25% מקרב המתגרשים עשו זאת מהטעם הזה. יש להדגיש כי הסקר בחן רק מקרים בהם נתגלה כי אחד מהצדדים ניהל רומן מתמשך ולא מעד באופן חד פעמי.

לדברי עו"ד ד"ר רונן דליהו הניסיון מלמד כי מעידה חד פעמית, במרבית המקרים אינה מהווה בהכרח, מבחינת בן הזוג הנבגד, עילה מספקת לפירוק התא המשפחתי.

חלק גדול מבני הזוג הנבגדים מוכנים לסלוח ולהימנע מהמחיר הכבד של פירוק התא המשפחתי, שכרוך בהתמודדות עם ההשלכות הפיננסיות ואחרות.

זאת ועוד, במקרים רבים, הבגידה מבהירה, לחלק גדול מהזוגות, את הצורך בטיפול ו/או ייעוץ זוגי, ולעיתים את הצורך "לעבוד" על הזוגיות ולנסות לשקם את מערכת היחסים, שהבגידה היוותה, רק "קצה קרחון" של המשבר המתמשך שנים.

כמעט כל זוג שלישי מתגרש על רקע קשיים כלכליים

על פי רוב, אחד מבני הזוג הוא זה שמנהל את "הקופה המשותפת" ואחראי על חשבון הבנק המשותף. יחד עם זאת, שנוצר קונפליקט בין בני הזוג ואיתם גם חשדנות ואי אמון, מועלות טענות קשות על הסתרה, העלמה של כספים ואף, על ריקון החשבון מאחורי הגב בחוסר תום לב.

כמו כן, דווקא הלחצים הכלכליים והוויכוחים סביב הוצאות הבית והילדים, אכן יכולים להרוס את הזוגיות. בני זוג שאינם מצליחים "לגמור את החודש" ולקיים כראוי את המשפחה, יוצרים אט אט קונפליקט מתמשך והאשמות הדדיות.

לעיתים הדבר גם אינו עומד בציפיות הכלכליות שכל אחד מהם הגיע איתן לחיי הנישואים או אי הגשמת המאווים הכלכליים של מי מבני הזוג יוצרת, לעיתים, תחושה שבן הזוג שאינו "מספק את הסחורה" מבחינה כלכלית הוא "כלומניק", "חסר יכולת" וכיוצ"ב. כזכור, אנו מצויים בחברה הישגית שמודדת את ההצלחה בפרמטרים כספיים כלכליים.

יותר נשים מתגרשות על רקע "אלימות כלכלית"

אמנם שיעור הגירושין על רקע אלימות כלכלית אינו גבוה יחסית, אולם בשנים האחרונות חלה מודעות גבוהה יותר של נשים כלפי אלימות כלכלית של גברים. המאפיין הבולט של האלימות הכלכלית הוא שליטה מוחלטת של הבעל בניהול כספי התא המשפחתי והיותו הגורם היחיד המקבל החלטות הקשורות לנכסי המשפחה והנוגעות לזכויות ולחובות המשותפים של בני הזוג.

אין מדובר במקרים בודדים. גורמים המטפלים באלימות בתוך המשפחה, לרבות עובדות סוציאליות יודעים לספר כי מספר הנשים שעצמאותן הכלכלית נשללה מהן ע"י הבעל, הוא רב, ומגיע לכדי עשרות אלפי נשים. כמובן שאין המדובר במקרים בהם הבעל נוטה לחסכנות או אף לקמצנות, אלא להתנהגות שחורגת באופן קיצוני מנורמות תקינות של ניהול משק הבית המשותף, בעצה אחת ובשיתוף פעולה. במקרים רבים מתברר שנשים רבות "מוכות כלכלית" הינן נשים משכילות ואף כאלה המחזיקות במשרות בכירות. אולם בד' אמות ביתן הן כנועות ונותרות מאחור.

קרין בוזלי לוי, מתכננת פיננסית ומנכ"לית משותפת ב"נטו משווקים פיננסיים" מספרת, "אני פוגשת לא מעט נשים שיום בהיר אחד ירד להם האסימון כי הן למעשה חוות אלימות כלכלית, אך מבחינתן היה מאוחר מידי: אומנם הן הביעו עניין להשיב לעצמן את השליטה ואת הזכויות בנכסיהן אך במקום שבן הזוג יגלה הבנה – זה הוביל פעמים רבות לגירושים. הבעל נקלע למצב בו הוא חש שבת הזוג שוברת את הכלים".

לוי אומרת כי מוסר ההשכל הוא פשוט וחד משמעי: לעשות הסכם ממון, בו תוגדר באופן מסודר צורת ההתנהלות הכלכלית העתידית, החשיפה למידע כלכלי במהלך הנישואין , ה"קופה המשותפת" לשני בני הזוג, היכולת למשיכת כספים באופן עצמאי ועוד.

אלימות במשפחה

לא הרבה נשים מפרקות תא משפחתי בעטיה של אלימות, ההפך הוא הנכון. המציאות המצערת מלמדת, כי דווקא חלק גדול מהנשים המוכות, שאף נמלטו מהבית ועברו למקלטים לנשים מוכות, חוזרות לבני זוגן. בסופו של דבר ורק מקצתן, נשברות ומחליטות בכל זאת "לפרק את החבילה". ועדיין הנתונים בדבר אלימות במשפחה בישראל מדאיגים.

על פי נתונים שנאספו בשנה שעברה ע"י מרכז המחקר והמידע של הכנסת: "בחודשים ינואר- אוקטובר 2015 נפתחו במשטרת ישראל בסה"כ 19,100 תיקים בגין תלונות על אלימות במשפחה, מהם 12,333 תיקים (65%) בגין תלונות נשים.

בכל שנת 2014 נפתחו בסה"כ 22,123 תיקים בגין תלונות על אלימות במשפחה, מהן 14,288 (65%) היו של נשים. מהנתונים עולה כי כ- 70% מהתלוננות הן יהודיות וכ- 30% הן בנות דתות אחרות. כמו כן, כרבע מהתלונות הוגשו על ידי עולות חדשות (22%); כ-17% מהן היו של יוצאות חבר העמים וכ- 4% מהן היו של יוצאות אתיופיה )קרוב לכפול משיעור יוצאי אתיופיה בכלל האוכלוסייה בישראל).

שיעור זה דומה לשיעור העולות בכלל הנשים המתלוננות בשנים קודמות.מקרב התיקים שנפתחו בגין תלונות נשים על אלימות במשפחה בחודשים ינואר אוקטובר - 2015 ; 6,519 תיקים נפתחו בגין עבירות נגד גוף ובכלל זה תקיפה, חבלה גופנית חמורה וכדומה (כ-54%), 2,124 תיקים נפתחו בגין עבירות כלפי רכוש (18%), 267 תיקים נפתחו בגין עבירות מין ו- 24 תיקים נפתחו בגין עבירות נגד אדם דוגמת רצח, ניסיון רצח והריגה.

כ- 60% מהתיקים שנפתחו בחודשים ינואר אוקטובר - 5201 בגין כלל התלונות אודות אלימות במשפחה) הן בגין תלונות גברים והן בגין תלונות נשים (נגנזו, בין היתר, בשל חוסר עניין לציבור, בשל חוסר ראיות או מאחר והעבריין לא נודע (11,430).

כשליש מהתיקים הועברו לפרקליטות (6,057), כ- 7% מהתיקים עדיין נמצאים בחקירה (1,362) . בחודשים ינואר אוקטובר - 2015 ביצעה המשטרה 6,378 מעצרים בגין עבירות של אלימות במשפחה, ב- 4,785 (75%) מתוכם הנפגעת היתה אישה, נערה או ילדה.

בכ- 56% מהמעצרים בהם הנפגעת היא אישה, הנפגעות הן נשים יהודיות ובכ- 44% מהמעצרים האמורים הנפגעות הן נשים בנות דתות אחרות, שיעור הכפול משיעור בני הדתות האחרות באוכלוסייה. בכל שנת 2014 בוצעו בסה"כ 7,026 מעצרים בגין עבירות של אלימות במשפחה וב- 5,236 מעצרים מתוכם(75%) הנפגעת היתה אישה, נערה או ילדה.

בגלל החמות

אנו מוצאים שמעורבות המשפחה המורחבת של הבעל ו/או של האישה, בזוגיות של הצדדים, והתערבות בניהול אורח חייהם היא בהחלט סיבה לגירושין. יחד עם זאת יש לסייג ולומר כי מדובר בתופעה שרווחת בעיקר בהקשרים תרבותיים מסוימים ובקרב עדות מסוימות. כך למשל כאשר החמות, באופן שיטתי העירה לכלה על התנהלותה עם הנכדים, אופן חינוכם על רקע זה נוצר עימות חריף שמביא לסכסוכים מרים גם בין בני הזוג עצמם.

פסיכולוגים ומטפלים זוגיים סבורים כי הקושי של אחד מבני הזוג, לסיים את הליכי הפרידה הרגשית ממשפחת המוצא יוצר בעייתיות לא פשוטה. הדבר בא לידי ביטוי ביחסי תלות הדדית בינו לבין הוריו, חוסר עצמאות בקבלת החלטות, חשש מנטילת סיכונים וקבלת החלטות ללא ההורים.

משבר אישי

מדובר בסיטואציה בה אחד מבני הזוג 'מגלה את עצמו' או שמרגיש שמיצה את הקשר הזוגי לאחר מספר שנות נישואין. משברים כאלה, בדרך כלל, מגיעים ב"גילאים עגולים" כמו 40,50, מרגישים שלא ממצים את החיים, שהחיים האלה הם לא מה שציפו. בד"כ הדבר נובע בהמשך למשימות חיים משמעותית שהסתיימו, מיצוי קריירה ו/או צבירה כלכלית.

סיבות נוספות

ראוי לציין, כי קיימות סיבות נוספות לגירושין שלא קיבלו ביטוי בסקר, אך נתקלים בהן מעת לעת, כגון: מחלוקת סביב גידול הילדים, התינוק החדש שטלטל את המערכת הזוגית של הזוג הצעיר או משברים נוספים שפוקדים את בני הזוג כמו, חלילה, אובדן ו/או מחלות במשפחה, בנית בית משותף שגורר התעסקות משמעותית ויוצר קונפליקטים מתמשכים.

במרבית המקרים, דווקא האישה נאלצת להיות 'אקטיבית' וליזום את ההליך כי הבעל נמצא "במצב נוח" ונשים יותר נזקקות להליך המשפטי. עו"ד ד"ר רונן דליהו מסביר זאת מהסיבות הבאות:

לרוב, לגבר אין סיבה אמיתית לפרק את התא משפחתי בהיבט האישי. הוא יכול לחיות בפירוד מאשתו ועדיין לקיים חיים אישיים עם אישה אחרת. כמו כן, נשים צעירות ש"השעון הביולוגי" שלהן מתקתק וירצו להביא ילדים לעולם, ימהרו להתגרש. בנוסף מבחינה פרקטית, נשים מוצאות עצמן מגוננות יותר על הילדים (לכן זקוקות לסעדים בעניין המשמורת ופונות לבית המשפט)

מבחינה כלכלית – במציאות הנוכחית, לצערנו, עדין מרבית הגברים הם אלה שמחזיקים בכספים ובזכויות הכלכליות, ולא זקוקים לאישה לשם קבלת החלטות.

מבחינה הלכתית – הגברים לא זקוקים לגט, כי הם יכולים לקיים זוגיות נוספת מחוץ לתא המשפחתי.

בהקשר זה ראוי להזכיר את דו"ח הלמ"ס שפורסם לאחרונה, ממנו עולה כי רק 77% מהגרושים בישראל העידו כי הם מרוצים מחייהם, לעומת 91% מהאנשים הנשואים, גברים ונשים כאחד.

רק 44% בלבד (פחות מחצי) מהגרושים מרוצים ממצבם הכלכלי לעומת 63% מהנשואים. לא פלא שהם גם פחות אופטימיים עם 33% לעומת 40% בקרב הזוגות הנשואים. נשים גרושות מסתמנות כפחות אופטימיות (31%) מנשים נשואות (43%).