זאב ז'בוטינסקי ז"ל בישראל של תשע"ו ממשיך לרתק את אנשי הימין ואת אנשי השמאל.

אין איש שנשאר אדיש אליו. מהו סוד המהפך שעבר? מדוע גילינו אותו מחדש? ואיך בכלל דמותו חדרה אל רשימת האבות המייסדים והמיתוסים הישראליים?

'הצודקים והנרדפים', ספרה החדש של ד"ר אופירה גראוויס קובלסקי, מרצה בסגל האקדמי הבכיר של המכללה האקדמית צפת, ועמיתת מחקר ב- The Hadassah–Brandeis Institute אוניברסיטת ברנדייס שיצא לאור בימים אלה לאור, מציג את ז'בוטינסקי באור שונה מהדימוי המקובל וכמי שהבין שאין די בקיום כוח צבאי אלא יש צורך נוסף בהסכמים בין לאומיים על מנת להקים מדינה יהודית.

המחקר המוצג בספר חושף את התהליך הפנימי, הסמוי, של יצירת הדימויים המיתוסים והנרטיבים של התנועה הרביזיוניסטית וממשיכתה הפוליטית חרות.

מפלגת חרות שהיתה בראשית דרכה מנודה פוליטית ותרבותית, נעשתה במרוצת הזמן ובגלגוליה השונים למפלגה הדומיננטית בפוליטיקה של ימינו. המחקרים שהתפרסמו עד כה על התנועה הזו ועל הזרם הרוויזיוניסטי שממנו צמחה עסקו בעיקר במאבקיה ההיסטוריים ובמנהיגיה.

"הצודקים והנרדפים" מכוון את הזרקור אל ההון התרבותי – אוצר המיתוסים, הסמלים והסיפרים שלה. כיצד השתמשו בכל אלה חברי המפלגה ותומכיה וכיצד הם באו לידי ביטוי במאבק הכוחות הפוליטי הפנים מפלגתי ובזירה הלאומית.

כך לדוגמה - עוסק הספר בסמלה של תנועת החרות הידוע בשם 'מפת שתי גדות לירדן'- החידוש במחקר בספר- בניגוד לדימוי של סמל זה, כמסמל רעיון שלמות הארץ משתי גדות הירדן, הסמל נוצר במקור כחלק מהמאבק על הדרך להקמת מדינה יהודית בשלהי שנות השלושים.

ז'בוטינסקי שעשה שימוש במפת המנדט ביקש להבהיר את עמדתו, כי הדרך להקמת מדינה עוברת לעולם דרך מו"מ והסכמים בין לאומיים ואין די בקיום כוח צבאי. המתנגדים לעמדתו שטענו שהמדינה תקום רק בכוח הזרוע, השתמשו במפה כדי להבהיר כי הם מתנגדים לרעיון המו"מ וציירו על גבי המפה יד האוחזת ברובה עם הכיתוב - רק כך. השימוש המאוחר שנעשה בסמל נועד לטשטש את העובדה שהיה ויכוח עם המנהיג המיתולוגי של התנועה.

לדבריה של ד"ר גראוויס קובלסקי ולדברי חוקרים בכירים בתחום, המחקר והספר מוסיפים נדבך נוסף וחשוב בחקר הימין הפוליטי והתרבות הפוליטית ותרבות הזיכרון במדינת ישראל. הספר מכיל תצלומים רבים, כרזות קריקטורות ופרסומי תעמולה, המשמשים את החוקרת כנשואי המחקר, ומאפשרים לקוראים לקבל פרספקטיבה על תנועת החירות ופעילותה. חלק מהחומרים הארכיוניים עליהם מבוסס המחקר נמצאו על ידי החוקרת בתיקי מעקב של המשטרה.

ד"ר אופירה גראוויס קובלסקי, מרצה בסגל האקדמי הבכיר של המכללה האקדמית צפת. מחקריה עוסקים במפלגות וארגוני הימין, בירושלים ובגליל, בתחום מיתוסים וזיכרון. ד"ר גראוויס קובלסקי היא בתו של איש הלח"י מרדכי גראוויס ז"ל.