'לא מתביישים. רוצים מקדש בהר הבית'

אלפים השתתפו בצעדת ליל תשעה באב סביב החומות בירושלים. סגן שר הביטחון: אנחנו לא מתביישים. רוצים לבנות מקדש בהר הבית.

אלירן אהרון , י' באב תשע"ו

לא מתביישים. הרב בן דהן
לא מתביישים. הרב בן דהן
צילום: גרשון אלינסון

אלפים רבים של צועדים מכל רחבי הארץ השתתפו הלילה בצעדה המסורתית של תנועת 'נשים בירוק' סביב חומות העיר העתיקה בירושלים בליל תשעה באב.

הצעדה, שזו לה השנה ה-22, התקיימה בסימן החלת הריבונות והחלה מיד לאחר קריאה משותפת של מגילת איכה בגן העצמאות שבמרכז הבירה. הצועדים יצאו כשהם נושאי דגלי ישראל ובליווי אבטחה של משטרת ירושלים להקפת החומות.



טוען....

העצרת המסכמת של האירוע החלה בדברי פתיחה מפי ראשי 'נשים בירוק', יהודית קצובר ונדיה מטר. "ט' באב הוא יום של חורבן, צער ואבלות. שני בתי מקדש חרבו בו, נפלה ביתר, גירוש ספרד. למה זה כך? מה קרה בט' באב שגרם לו להיות בכיה לדורות?", הציבה קצובר שאלה בפתח דבריה והשיבה: "בט' באב הראשון – בני ישראל היו מחובקים ע"י הקב"ה, מוציאם ממצרים, מוליכם במדבר, מגלה עצמו בהר סיני, אוכלים מן השמים ומוקפים הגנה היקפית של עננים. והנה הכל מוכן להיכנס לארץ ישראל
מנטליות ה'אני לא יכול' גורמת למפלה. זהו שורש החורבן.
לחיות בה בשלום ובשלוה. ואז ה' אומר להם להתכונן לקרב - לכבוש את ארץ ישראל! אתם יכולים! ואז מתחילה שרשרת של נפילות - שולחים מרגלים לתור את הארץ – הם שבים וממיסים את לב העם. אין סיכוי שנצליח. יש שם ענקים. אנו נמות כולנו. העם שומע ובוכה כל הלילה- בכיה של חינם".

"איננו יכולים! זה המסר! מנטליות ה'אני לא יכול' גורמת למפלה. זהו שורש החורבן. ט' באב בא להזכיר לנו להתאבל על דברים שיכולנו לעשות ולא עשינו כי היינו חגבים בעינינו. לא בונים ביהודה ושומרון כי פוחדים שהננס אובמה לוחץ. לא מצליחים להציל את עמונה כי הבג"ץ פוחד מן העולם. לא מחילים ריבונות כי פוחדים מהדמוגרפיה. לא מקיימים את הצעדה הזאת להר הבית מקום מקדשנו כי מפחדים מהערבים ומירדן המתפרקת. אם ניתן לפחדים הסובייקטיביים להכתיב לנו את המציאות האובייקטיבית, ניפול שוב ושוב. זהו שורש החורבן. פעם ראשונה שהוצגה גישה זאת זה היה בט' באב, ומאז כל שנה אנו בוכים על שלא האמנו בעצמנו. בט' זה נחליט שאנו כן מסוגלים. יכולים ונעשה. לא ניתן לדמעות החינם לעצור אותנו.

"בנין הארץ, החלת הריבונות תלוי במעשינו. מעשינו הולכים ומתגברים, הולכים ומתפשטים. עלינו לשנות את החשיבה החגבית. את החורבן צריך להפוך לבניין, את השבר לתנופה ואת הצער לתעל לעשייה. אנו במעלה הדרך, במעלה ההר, אנו בונים את עתידנו בארץ הזו – בונים שרשרת של ישובים, של ישיבות ושל אולפנות, זיכרון חורבן הבית צריך לעודד אותנו לבנות, לנטוע, להיות ריבונים, לתעל את כוחות הנפש לבניין המסד האידאי של ישראל בניין המקדש וקומת הקודש. אם נעשה זאת בע"ה נצליח לנתב ולרומם ויתקיימו בנו דברי הנביא ירמיהו "בימים ההם תיוושע יהודה וירושלים תשרו לבטח".

לאחר דברי פתיחה אלה נשאו דברים בזה אחר זה שורת אישים. ראשון הדוברים היה דב קלמנוביץ', המשנה לראש עיריית ירושלים, שהזכיר את התיאורים הקשים של מגילת איכה ושל 'מלחמת היהודים' של יוספוס פלביוס, ומיד עבר לתיאור המציאות העכשווית, מציאות ריבונית בישראל ובירושלים. אך לזאת הוסיף קלמנוביץ' וציין כי עם כל תנופת בנייתה של ירושלים יש מי שנכנסו בו זרעי היאוש, ומולם יש לקרוא את שמה המגילה לא רק איכה אלא 'אייכה', שאלת חיפוש תפקידו של כל אדם ואדם.

"צריך לבנות עוד ועוד כדי לחזק את הריבונות", אמר קלמנוביץ' וקבע כי יישום ריבונותה של ירושלים תלוי בנו כיום. "זה לא נגמר בשחרור העיר אלא בבניה. בעזרתכם נמשיך ונזעק 'ירושלים ריבונית', אבל היא צריכה להיות יותר ריבונות והגיע הזמן שגם המנהיגים שלנו יידעו שבכוחם לעשות את ירושלים יותר ריבונית".

פרופ' אריה אלדד נשא דברים גם הוא וסיפר על מנהגו של אביו המנוח, ד"ר ישראל אלדד ז"ל, להגיע מדי שנה בתשעה באב למוזיאון ישראל, לעמוד מול פסלו של אדריאנוס, פסל שנמצא בחפירות בית שאן לפני כארבעים שנה, להסתכל בעיניו של אדריאנוס, מדכא מרד בר כוכבא, ולומר לו 'נו... מה אתה אומר? איפה אתה ואיפה אנחנו?".

אלדד הוסיף ואמר כי אמנם "לכאורה הוא צדק. האימפריה הרומית נעלמה ואנחנו כאן מדינה ריבונית שחזרה לארצה אחרי חורבנות ואסונות שההיסטוריה לא ידעה כמותם, אבל זה לא פשוט כל כך".

המשיך אלדד והבהיר את דבריו: "קללת אדריאנוס מרחפת עלינו. אחרי שהחריב את ביתר ומאות קהילות וטבח בחצי מיליון יהודים, הוא לא הסתפק בזה ורצה להשמיד את הרוח היהודית וגזר את גזירות השמד, ולא הסתפק גם בזה וביקש לשנות את סדר ההיסטוריה ולמחות את זכר ישראל. לכן הוא שינה את שם ירושלים ורצה לקרוא לה 'איליה קפיטולינה' ואת הפרובינציה יהודה שינה לפרובינציה סוריא-פלשתינא,
הקללה הזו של פלשתינה רודפת אותנו עד עצם היום הזה. אם רוצים חזור להר צריך למחות את שם פלשתינה מארץ ישראל
והקללה הזו של פלשתינה רודפת אותנו עד עצם היום הזה. אם רוצים חזור להר צריך למחות את שם פלשתינה מארץ ישראל", הכריז פרופ' אלדד ודבריו זכו לתשואות רמות.

אלדד המשיך וקבע כי "זה לא כמו מטבעות הגרוש של ימי המנדט – פלשתינה-א"י, גם וגם. זה או אנחנו או הם. אם תהיה פה פלשתינה לא תהיה כאן ארץ ישראל, והברירה בידינו. נחזור בעזרת ה' להר ונקים את שם ארץ ישראל לעולם על הארץ הזו כי היא שלנו ולא שלהם".

לאחר דבריו אלה של פרופ' אלדד הושמעה הקלטת דבריה של רינה אריאל, אמה של הלל יפה הי"ד שנרצחה במיטתה לפני שבועות אחדים בביתה שבקרית ארבע. רינה אריאל, פעילה בולטת בתנועת העלייה להר הבית, אמרה: "לצערינו אנחנו לא על ההר אלא ליד ההר. במצב מתוקן לא הינו בצער ובאבל אלא על ההר הופכים את היום הזה ליום חג. לצערינו למרות שעברו חמישים שנה מאז ששחררנו את מקום המקדש אנחנו עדיין צמים".

"אנחנו רוצים לזעוק לריבונו של עולם 'די', אבל קודם לצעוק אלינו 'די'. צריך לא רק לצעוק ולא רק לבכות, אלא לעלות אל השלב הבא שהוא השלב של הבניין. אנחנו צריכים להגיד לרבש"ע 'אלפיים שנה בכינו. די. היום מסוגלים לקום לבנות'. שואלים איך, ואנחנו אומרים שזה אפשר. כל אחד יכול לעלות להר ולהיות שותף לבניין הבית. כמו שמכל הארץ הגיעו למקום הקדוש הזה כדי להתקרב להר המוריה כך ביכולתנו גם לבנות ולא רק לבכות".

את דבריה חתמה אריאל ואמרה: "אנחנו פונים לעם ישראל: אל תסתפקו רק בבכי ובכאב. יש לנו משימה ואתגר. חייבים לבוא בעוז ובגאון ולבנות את בית ה' ולומר די לרצח, די לביזיון ודי לחורבן".

כמדי שנה גם בצעדה הנוכחית נשא דברים הרב יוסף מנדלביץ', אסיר ציון לשעבר שהוגדר בידי קצובר ומטר כ"דוגמא חיה להכנעת אימפריה גדולה, אפילו יותר מרומא".

בדבריו הזכיר וסיפר הרב מנדלביץ' כי "לפני די הרבה שנים עלינו לכאן עם החברים בחנוכה דרך שער האריות ונכנסנו להר הבית, התעטפנו בטליות, אמרנו תהילים ונעצרנו על ידי הוואקף והמשטרה. הובלתי עם אזיקים בידיים וברגליים לחקירה".

בדבריו הזכיר כי ליל תשעה באב הוא גם יום השנה לנפילתם בקרב של אלפי חיילי ישראל שלחמו ברומאים ועליהם הוא מבקש לומר קדיש ותפילת 'אל מלא רחמים'. עוד הזכיר בדבריו את מעשה הטבח שביצעו הנאצים בתשעה באב של שנת 41' במקום הולדת משפחתו בלטביה-דווינסק, ולימים התברר כי הנאצים הקפידו מדי שנה לבצע מעשה טבח מיוחדים ועצומי היקף דווקא בתשעה באב כדי לסמל שהחורבן לא הסתיים. גם לזכרם הקדיש הרב מנדלביץ' את תפילת 'אל מלא רחמים' ואמירת הקדיש.

סגן שר הביטחון, חבר הכנסת הרב אלי בן דהן, נשא גם הוא דברים בפני אלפי הצועדים והזכיר את הכתובת שהתגלתה מוטבעת על מטבעות גמלא 'לגאולת ירושלים'. הרב בן דהן רואה בעובדה שגם במרחק העצום שבין ירושלים לגולן וגם במציאות של מצור רומאי זו הייתה הכתובת שהוטבעה, הבנה ש"גמלא היא המוצב הקדמי של ירושלים".
כולנו פה כדי להכריז שחזרנו לירושלים ובע"ה נכשיר את הלבבות כדי לחזור גם להר הבית ולבנות את המקדש. אנחנו לא מתביישים לומר זאת: אנחנו, רוצים לבנות את בית המקדש בהר הבית.

"לוחמי גמלא ידעו שאין טעם וערך למלחמה שלהם בלי ירושלים. כשהם מגינים על צפון הארץ הם מגינים על ירושלים שהיא המרכז, הלב, היא הכול", אמר הרב בן דהן ועבר מיד לאקטואליה בת ימינו: "את זה לא רק אנחנו יודעים, אלא גם אויבינו. לא לחינם אבו מאזן אומר שמעולם לא היה בית מקדש בירושלים, לא לחינם הוא דואג לכך שכל ממצא המעיד על הקשר בין עם ישראל להר הבית ייעלם. הוא מבין שהר הבית הוא הלב הפועם של העם היהודי. הר הבית ובית המקדש זה לבו של עם ישראל, וללא הלב אין גוף".

עוד הוסיף סגן השר ואמר: "כולנו פה כדי להכריז שחזרנו לירושלים ובע"ה נכשיר את הלבבות כדי לחזור גם להר הבית ולבנות את המקדש. אנחנו לא מתביישים לומר זאת: אנחנו, רוצים לבנות את בית המקדש בהר הבית. לוחמי ישראל ותושביה יודעים להכריז שכאן הלב והעיקר, וביחד נזכה לראות בבניין ירושלים והמקדש במהרה בימינו".

אחרון הדוברים בעצרת הסיכום של צעדת ליל תשעה באב היה חבר הכנסת יהודה גליק, מבכירי הפועלים למען העלייה להר הבית, שבדברים נרגשים קרא: "אלפיים שנה קיימנו את 'בכה תבכה בלילה'. לא עוד! אנחנו מפסיקים לבכות ומתחילים לעשות! [אבות התנועה הציונית לימדו אותנו שהגלות היא לא רק עונש אלא גם החטא. ציון היא ציון הר קודשי, הציונות קראה לעצמה כך כי היא רצתה לשוב לציון, להר הבית ואתם חלק מהשיבה לציון להר הבית", פנה אל משתתפי העצרת.

"אנחנו במקום אחר! כל הקורא את מגילת איכה לא יכול לחשוב שאנחנו שם. אנחנו לא במצור ולא בבדידות. העיר חוזרת להיות 'רבתי עם' כי עם ישראל בונה את ציון ושב לציון וימשיך לשוב לציון. תהליך השיבה לציון ולהר הבית הוא בלתי הפיך. גם מחר בבוקר אלפי יהודים יעלו להר הבית", אמר גליק וציין כי בשנה בה החל את העלייה להר הבית עלו רק כמאה עולים בשנה ואילו בשנה האחרונה עלו עשרים אלף.

"לפני חמישים שנה, כאשר הקב"ה נתן לנו בעזרת צה"ל את נחלת אבותינו, הגולן, יהודה ושומרון וירושלים ואמרנו שהר הבית בידינו והוא באמת בידינו. הר הבית הוא הקדוש ולא הסטווס-קוו קדוש", אמר חבר הכנסת גליק וזעק: "איכה זו זעקה. איך יכולה להיות מציאות אבסורדית שבה לא ניתן להתפלל במקום הזה? איך יכול להיות שהמרכז העולמי ל'לא יישא גוי אל גוי חרב' נמצא בידי אנשים שמקדשים את החרב? איך יתכן שאנחנו נותנים עוד ועוד כוח לוואקף? עלינו להבהיר שהדיבור על סיכוי למדינה פלשתינאית פס מהעולם. נמשיך להחיל ריבונות על יהודה ושומרון, ומי שירצה לחיות בשלום בבקשה, ומי שלא ירצה נפעל נגדו ביד קשה".

"אנחנו 'עם בנה נבנה ביום' ולא 'עם בכה תבכה בלילה'", חתם גליק את דבריו.

העצרת נחתמה בקריאה משולשת של הסיסמא 'הגיע זמן ריבונות' ואלפי הצועדים המשיכו את מסלול הצעדה אל רחבת הכותל לאמירת קינות לאורך הלילה כולו.

צילומים: גרשון אלינסון



טוען....