הרצאתו של אריה יצחקי
הרצאתו של אריה יצחקיצילום: דתיה יצחקי

במוזיאון אצ"ל [בית גידי] שבתל אביב הושקה תערוכה על גבורת המושבה משמר הירדן, בערב לזכרו של יצחק מלצר ז"ל, מנהלו בעבר של המוזיאון.

את האולם המלא מפה לפה גדשו משפחות המושבה והלוחמים ממשמר הירדן לצד בני משפחת מלצר וחברים רבים מהישוב קדומים. בטקס השתתף גם צביקה עדן מנהל יח' המוזיאונים של משרד הבטחון. את הערב הנחתה אירנה בוט- שצ'רב שסיפרה על יצחק מנהל המוזיאון שהיה בעל ידע היסטורי מופלג, יזם וקידם את המוזיאון, הנגיש אותו לנוער ודאג לכל העובדים שהפכו למעין משפחה.

הרעיון לתערוכה התגבש לאחר מותו של מלצר ז"ל כשעל השולחן במשרדו היה מונח ספרו של אריה יצחקי – "גבורת משמר הירדן 1948" ובספר סימניות, פתקים והדגשות על עמודים שונים שאותם ייעד לתערוכה הבאה.

במהלך שלוש שנים התגבשה התערוכה והיא כוללת תמונות רבות מהווי מושבת העלייה הראשונה משמר הירדן, גרעיני תנועת בית"ר שהתיישבו בה בשנות ה-40 ולוחמי האצ"ל שבאו לחזק את המתיישבים ואף הלכו עמם בשבי הסורי.

הדובר המרכזי של הערב היה יצחקי המכהן גם כיו"ר העמותה להנצחת המושבה משמר הירדן. סיפורו הקולח על גיבורי המושבה בהתיישבות ובקרב המחיש לנוכחים את ערכי ההיאחזות בארץ ישראל, למרות כל הקשיים של המתיישבים, "אנשי הבזלת" כהגדרתו, ואת סיפור התגבורת של "ההגנה " שלא הגיעה בגלל הדרתם הפוליטית של אנשי המושבה שנחשבו לימניים.

לאחר קרבות ארוכים ומרים בחודש יוני 1948 של כחמישים לוחמים ולוחמות עם נשק דל מול 3000 סורים חמושים היטב בטנקים, מטוסים, תותחים ומרגמות המושבה נפלה בידי הסורים ואנשיה הלכו בשבי.

שמוליק סגל, מאחרוני הלוחמים בקרבות מלחמת העצמאות במשמר שאיבד את אביו בקרב, סיפר כי לוחמי משמר לחמו עד הכדור האחרון וציין כי הוא עדיין חולם על חידוש המושבה ומודה לקהל שחולק כבוד ללוחמים שנפלו, והיו הרבה כאלה...

בקהל נכחה גם שמחה מיוחס מלוחמות אצ"ל שסיפרה על חקירות השבויים בבסיס הסורי בקונייטרה בנוכחות הרמטכ"ל הסורי, חוסייני זעים, והגנרל אדיב שישכלי. שמחה, דוברת הצרפתית, תרגמה את שאלותיהם של הגנרלים השבויים והשאלה שחזרה פעם אחר פעם היתה: לאן נעלמו 500 חיילי צה"ל שהיו במשמר הירדן? שהרי לא יתכן ש-50 לוחמים בלבד לחמו במשך חמישה ימים מול כל הצבא הסורי, היכן היא המנהרה הסודית בה הם נמלטו??

את הערב המרגש חתם בנו של יצחק מלצר ז"ל שסיפר כי ייחודו של אביו היה בערך האמת שהנחה אותו לכל אורך דרכו רבת הפעלים ובמקום הוקרן סרט שהוכן בידי המשפחה.