הרב אליעזר מלמד
הרב אליעזר מלמדצילום: פלאש 90

הציבור הדתי והשבת במדינה

שאלה: מדוע בשבוע האחרון שמענו את נציגי הציבור החרדי נלחמים על כבוד השבת, שנרמס בפרהסיה בעבודות הרכבת בתל אביב, ואילו נציגי הציבור הדתי שתקו? האם אין ראוי להילחם על השבת?

תשובה: ישנה חשיבות עצומה שמדינת ישראל כמדינה תשמור שבת, ואכן באופן כללי מוסדות המדינה שומרים שבת. זה לא מובן מאליו. שמעתי מיהודים שעלו מברית המועצות לשעבר, שמדינת ישראל נחשבת בעיניהם כדתית מאוד, כאשר הביטוי העיקרי לכך הוא שכל מוסדותיה הממלכתיים שובתים בשבת. נוספים לזה המקום המרכזי של החגים בסדר היום הציבורי ושמירת הכשרות שמתקיימת בכל מוסדות המדינה, ברובם המכריע של החנויות והמסעדות וכמעט בכל בתי המלון.

אמנם העובדה שרוב הציבור היהודי אינו שומר שבת כהלכה מכאיבה ומצערת מאוד, ומצווה על כל אדם לעשות את כל מה שביכולתו כדי לקרב את ישראל למצוות השבת. לשם כך יש לבאר את ערכה הקדוש, ואף שומרי השבת צריכים להשתדל יותר לקיימה באופן הטוב והמשובח ביותר, בעונג שבת בלימוד תורה, תפילות, סעודות ומנוחה, וככל שנזכה לכך יותר, כך יותר ויותר יהודים יחפצו לשמור שבת.

כפי הנראה אלו שחוללו את ה"מלחמה" על השבת, סברו שיבצרו בכך את מעמדה הממלכתי של השבת במדינה. אולם לשם כך לא היה הכרח לפתוח בהתקפות אישיות על שר התחבורה ולעורר ויכוח ציבורי בין חרדים וחילוניים על צביון השבת הממלכתי, שכן גם בהידברות מכובדת ניתן לבצר את מעמד השבת במסגרות הממלכתיות.

חוק השבת הנוכחי וקיומו

ככלל יום השבת נקבע בחוק כיום שבתון במדינת ישראל, שבו העובדים שובתים ממלאכתם. אולם יחד עם זאת נקבע בחוק (משנת תשי"א), שמשרד העבודה יעניק היתרי עבודה בשבת כדי למנוע פגיעה בביטחון המדינה, בכלכלתה או בצרכים חיוניים לציבור. כלומר גם לשם צרכים שאינם פיקוח נפש, שעל פי ההלכה אסור לבצעם בשבת. כדי לפטור את שר העבודה מאחריות אישית להיתרי העבודה ומהלחצים שגורמים פוליטיים וציבוריים עלולים להפעיל עליו, נקבע בשנת תשס"ח שהמנהלת להסדרה ואכיפה במשרד התעשייה המסחר והתעסוקה, היא שתהיה אחראית על הענקת היתרי העבודה בשבת.

הרי שבפועל היתרי העבודה אינם נקבעים על פי ההלכה, ולכן בנוסף להיתרים משום פיקוח נפש מוענקים היתרי עבודה על סמך הנוהג המקובל (סטטוס קוו), כמו למשל להפעלת התחבורה הציבורית בחיפה כפי שפעלה עוד מלפני קום המדינה. וכן מוענקים היתרי עבודה בעקבות לחצים ציבוריים שונים, כאשר בתחומים שקרובים יותר לציבור הדתי לא נותנים היתרים, ובתחומים שרחוקים יחסית מהציבור הדתי ונחוצים מאוד לציבור החילוני, ניתנים יותר היתרים. למשל רשות השידור שפועלת בשבת, בעקבות לחצים ציבוריים שבאו לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט החילוני.

סיפור העבודות בתחנת רכבת השלום

בפועל, במסגרת הרחבת תחנת רכבת השלום, היה צורך לבצע עבודה גדולה שמצריכה את עצירת התנועה בדרך איילון למשך כיממה. מבצעי העבודות פנו למשטרה, כדי שימליצו על ביצועה בשבת. נציגי המשטרה אכן כתבו שנכון לאשר עבודה זו בשבת, מפני שסגירת נתיב תחבורה ראשי שכזה תגרום לפקקי תנועה ולחסימות בכל גוש דן, "דבר המהווה סכנת חיים ממשית לכלל האזרחים". הם כתבו שיש לבצע את העבודות משעה 16:00 לפני כניסת השבת ועד 18:00 לקראת צאת השבת "על מנת למנוע סכנה לחיי אדם, ובשים לב לכך שבסוף השבוע הקרוב התנועה על הכבישים דלילה יחסית בשל ריבוי החופשות".

על סמך זה האישור ניתן, ולאנשים דתיים וחרדיים היה נדמה שההיתר גורף מדי, ויש בו משום הפרת הנוהג המקובל. עוד לפני השבת נציגי הציבור החרדי ואנשים דתיים נפגשו עם ראש הממשלה, ויחד הסכימו שראש הממשלה יכריע על פי העיקרון שעבודה שקיומה דווקא בשבת כרוך בפיקוח נפש - תתבצע, ושאר העבודות יתבצעו בימות החול. על פי זה קבע ראש הממשלה שמתוך 18 עבודות שאושרו מתחילה יתבצעו 14. לא ברור מדוע לאחר מכן נציגי הציבור החרדי החליטו להתנפל על שר התחבורה ולהאשימו בחילול שבת. בפועל את אישור העבודה נתן משרד העבודה ולא משרד התחבורה, וראש הממשלה בתיאום עם נציגי החרדים חזר ונתן לכך תוקף.

כך גם אמר לי שר התחבורה ישראל כץ, שלא היה מעורב במתן אישורי העבודה, הואיל והדבר מצוי בסמכות משרד העבודה. ומכל מקום על פי מה שבירר, גם לאחר מתן האישור, מקפידים שלא לגרום לשום יהודי שאינו חפץ בכך לעבוד בשבת. בנוסף לכך, מנהלת הרכבת כבר גייסה כ‑160 עובדים שאינם יהודים, כדי שיבצעו את עבודות הפיתוח והתחזוקה הכרוכות בחילול שבת.

אגב, נראה שזה הפתרון הנכון למקרים נדירים של צורך גדול מאוד, שעובדים שאינם יהודים יבצעו את העבודות. הרי יותר מ‑20 אחוזים מהאזרחים בישראל אינם יהודים, ומדוע שלא להיעזר בהם במקרים דחופים שכאלה? ואם יש צורך שיהודים ישתתפו שם בפיקוח ובהדרכה, ניתן להתיר להם זאת, בתנאי שלא יבצעו בידיהם שום עבודה (עי' פנה"ל שבת ט, יא-יב; כז, טז).

מאבק גלוי לעומת הסכמות שקטות ורחבות

לעתים, כאשר הפגיעה בקודשי ישראל נעשית מתוך זדון, יש צורך לקיים מאבק גלוי ולדרוש שהאשם ישלם מחיר אישי, גם כאשר המאבק מגביר את המתח שבין דתיים וחרדים לחילוניים. ראשית מפני שהצדק מחייב זאת, ושנית מפני שזו הדרך היעילה למנוע את הישנות הפגיעה. אולם כאשר אין כוונת זדון, גם כאשר נדמה שנעשתה טעות ברשלנות, עדיף להגיע לסיכומים שמקובלים על רוב הציבור, ובכללם גם מי שאינם מקפידים לשמור שבת. זאת מפני שהסכמה רחבה על ערך השבת וקיומה הציבורי מועילה מאוד לביצור מעמדה במדינת ישראל. על אחת כמה וכמה שכך ראוי לעשות בממשלה זו, שרוב שריה דתיים או מסורתיים, וביניהם גם שר התחבורה. זו הסיבה שנציגי הציבור הדתי אינם מעוררים מלחמות סביב ענייני השבת ומעדיפים להגיע להסכמות.

הנה דוגמה: בהסכמה רחבה, זכו ח"כ עליזה לביא וח"כ מיקי זוהר להעביר בקריאה ראשונה ושנייה חוק חשוב מאוד, לפיו גם מי שאינו דתי רשאי לסרב לעבוד בשבת, בלא שיסתכן בפיטורין או באי קבלה לעבודה.

על צביון הצבא נחוץ מאבק גלוי

לעומת המקרה של העבודות בתחנת רכבת השלום, נחוץ לקיים מאבק גלוי על האופי היהודי של צה"ל, ועל כך שחיילים דתיים יוכלו גם במסגרת הצבא לקיים את ההלכה כפי המקובל במסגרת האזרחית. אף שמרבית קציני צה"ל מכבדים את מסורת ישראל, המטכ"ל עצמו משליט בצבא ערכים חילוניים, ובתוך כך כופה על חיילים להשתתף בשיחות שמבזות את קודשי ישראל, כופה על חיילים דתיים לשמוע זמרות וכיוצא בזה. וזאת במקביל לכרסום בעמדה המוסרית בזכותו של עם ישראל להגן על ביטחונו ועל ארצו, כדבריו האיומים והנוראים של סגן הרמטכ"ל, שזכו לגיבוי מהרמטכ"ל, שאף הוא נשמע לעתים כנציג האו"ם שבא לפשר בין היהודים לערבים. מדיניות זו באה לידי ביטוי גם ביחס לחיילים שהורגים מחבלים שבאו לרוצחם.

כעיקרון, את בעיות הפרט של החייל הדתי קל יחסית לפתור, שכן החופש הדתי הוא אחד העקרונות המקובלים על כלל החברה. רוב הציבור החילוני יכול להבין בקלות שאין הצדקה לכפות על חייל דתי שמקפיד על הלכות צניעות לשמוע זמרות או להשתתף בפעילות מעורבת בניגוד לנוהגי הצניעות בלא הכרח ביטחוני, ושאין לכפות עליו לגלח את זקנו.

על כל העניינים הללו נכון לגבות מחיר אישי מהרמטכ"ל, מסגנו ומשותפיו לעמדה.

נציגי הציבור החרדי וצה"ל

לצערנו, בכל הקשור לצה"ל נציגי הציבור החרדי אינם משקיעים מאמץ. הלוואי שהיו מפנים מעט ממרצם וכישרונם (הם מהמוכשרים שבחברי הכנסת) למען הצביון היהודי של צה"ל. זה היה הרבה יותר מועיל מהסערה שחוללו סביב העבודות בתחנת הרכבת בשבת אחת, שלא הייתה בהן חריגה משמעותית מהמקובל. סערה זו לא הועילה אפילו ליהודי אחד לשמור שבת. לעומת זאת, מאבק למען החיילים בצה"ל יסייע להם בפועל לשמור את ההלכה, ויסייע בפועל לשמירת צביונו הקדוש של מחנה ישראל.

הבעיות בצה"ל הרבה יותר עקרוניות, מפני שיש בהן שינוי של המצב הקבוע לרעה, ואילו כל הסיפור בתחנת הרכבת, גם אם אינו תקין, היה אירוע חד פעמי, שאין בו הצהרה על שינוי מדיניות עקרוני.

אשמח מאוד לשמוע על נציג ציבור חרדי שמטפל באופן יעיל בבעיות של חיילים דתיים בצבא, ואשמח גם להודות לו על כך בפומבי בטור זה. פרט לתועלת העצמית שבפעולה זו, הוא יזכה להרבות בכך שלום בין שומרי המצוות ותלמידי החכמים.

בתוך כך ראוי לשבח את הרב עמיחי אליהו שליט"א, בנו של הרב שמואל אליהו שליט"א, נכדו של הראשל"צ מו"ר הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שפתח קו לתלונות של חיילים דתיים בעניינים כגון אלו.

לתגובות: [email protected]