אשי הורוביץ, חבר צוות הכוננות ביישוב היהודי בחברון, בבית הדין הצבאי
אשי הורוביץ, חבר צוות הכוננות ביישוב היהודי בחברון, בבית הדין הצבאיצילום: מרים אלסטר, פלאש 90

אחרי הפסקה ארוכה של כחודש, התחדש ביום ראשון השבוע משפטו של החייל אלאור אזריה.

עוד לפני ההפסקה במשפט הסתיימה פרשת התביעה בתיק והחלה פרשת ההגנה. השבוע המשיכה ההגנה להביא את העדים מטעמה, בניסיון לצייר תמונה שונה מהתמונה שניסתה לצייר התביעה הצבאית על זירת האירוע. את שבוע העדויות פתח קצין הביטחון של היישוב היהודי בחברון, סא"ל (מיל') אליהו ליבמן.

בתשובה לשאלות הסנגור טען ליבמן כי החשש שהמחבל נושא על גופו מטען לא היה מנותק מהמציאות, מאחר שלדבריו המחבל היה לבוש במעיל שחור מנופח, למרות שמדובר היה ביום חם. "לא יריתי כי המ"פ היה שם ואני לא מתערב. לא צעקתי 'מטען' כי ברור כשמש, גם למ"פ, שאני לא צריך להגיד לו להיזהר. הדברים ידועים וברורים".

לדברי ליבמן, שר הביטחון יעלון אמר לאנשיו שגם ליבמן סבר שהירי של החייל אלאור אזריה לא היה מוצדק. "כמה ימים אחרי האירוע קיבלתי טלפון מאחד מאנשיו של יעלון שדיבר איתי על מה שהיה. בסוף השיחה יעלון אמר לו: 'אפילו קב"ט חברון חושב שהירי לא תקין'. הבהרתי לאותו עובד: שקר וכזב. בדיוק ההפך. יעלון יכול לפנות אליי אישית ולברר את העניין. יעלון לא פנה אליי עד היום".

ליבמן הוסיף וטען כי היה עד למקרים נוספים של מחבלים שנורו בראשם: "באירועי הטרור שבהם נכחתי, ראיתי במו עיניי שבכל פיגוע שהמחבל יצא להתקפה, הלוחמים ירו במחבל למרכז מסה עד שנוטרל, וכדור בראש כדי לוודא שהמחבל לא יצליח להפעיל חגורת נפץ או להמשיך את הפיגוע".

"יש כאלה שחושבים שאם יורים במחבל כדור והוא נופל על הרצפה, אז הוא מנוטרל", אמר ליבמן, "מחבל מנוטרל זה שתי אופציות - או שהגיע לבצע פיגוע ובמסגרת הוראות פתיחה באש הוא מחוסל - מטח ירי למרכז הגוף ואז לאחר מכן כדור נטרול בראש, או כשהמחבל נבדק על ידי חבלן ואזוק באזיקים בידיים וברגליים". ליבמן התייחס בדבריו גם לתובע הצבאי, סא"ל נדב ויסמן, ואמר: "מזעזע אותי שסא"ל במיל' שעזב את האזרחות שלו עושה הכול כדי להרשיע חייל".

בהמשך טען ליבמן כי הדרישה לטפל במחבל לפני בדיקת חבלן מסכנת את כל הנוכחים: "אני חושב שזה חוסר אחריות לגשת ולטפל במחבל, שכבר שפך דם של לוחם צה"ל והוא עדיין לא מזוכה, על ידי חבלן. איך אפשר לסכן ככה את הכוחות שבשטח? זו פשוט שערורייה".

"אנחנו בזירה מאוימת עם מחבלים שבאו לשחוט ולגרום לכמה שיותר נזק. הם נעלמו מהרדאר של כוחות הביטחון, השב"כ והמודיעין. אף אחד לא יודע כמה אמל"ח יש עליהם ומה הכוונות שלהם. ולכן כשלוחם צה"ל מצטיין מזהה את המחבל, והוא לובש מעיל חם כזה, אני חושב שהוא פעל כנדרש ומנע אסון. אם היה לו מטען כולנו היינו מעלים אותו על נס. לצערי, בגלל סרטון של 'בצלם' הופכים את היוצרות", הוסיף.

חקירתו הנגדית של ליבמן על ידי התובע הצבאי התנהלה באווירה קשה. התובע שב וניסה פעם אחר פעם לגרום לליבמן להודות שלא חש בסכנה לאחר שהמחבל שכב פצוע על הרצפה. בשלב מסוים אמר ליבמן לתובע: "אתה גנב, אתה מנסה לגנוב את דעת השופטים". בשלב זה ביקשו השופטים מסנגוריו של אזריה להתערב ולהבהיר לליבמן את כללי ההתנהגות בבית המשפט. "התובע מנסה להטעות את בית המשפט", הוסיף ליבמן, "דבריו מקוממים, לא הוגנים והוא מטעה את בית המשפט. יש לו אובססיביות להרשיע לוחם שפעל בפיגוע רצחני".

התביעה סדקה את גרסת המ"מ

ביום שני העיד החבלן שהוזעק לזירת האירוע, ואחריו מפקד המחלקה של אזריה, שהשתחרר מאז משירות צבאי. מפקד המחלקה ביקש גם הוא בעדותו לחזק את הטענה שהיה חשש ממטען חבלה.

המ"מ טען כי היה חשש שהמחבל נושא על גופו מטען חבלה, מאחר שידיו היו מוסתרות. המ"מ אף הוסיף וציין כי החשש שיום אחד פיגוע דקירה יתגלגל למשהו חמור יותר עמד כל הזמן ברקע. לדבריו, לאחר שמישהו במקום צעק שהמחבל נושא על גופו מטען, החשש הפך לעוד יותר סביר. "צעקתי שייזהרו ממטען. כששומעים צעקות נוספות, זה נראה הרבה יותר סביר. בסוף לתושבים בחברון יש ניסיון - הם חיים שם".

הסנגור ביקש מהמ"מ להתייחס גם לדברים שאמר המח"ט בעדותו, לפיהם ההנחה היא שחגורת נפץ היא לא איום הייחוס בגזרה, וכי כאשר יש אירוע דקירה צריך לפנות כמה שיותר מהר את המחבלים. המ"מ השיב לו שאיננו מכיר את ההנחיה הזאת. בתשובה לשאלת הסנגור האם המחבל שנורה על ידי אזריה היווה באותה עת סכנה, אמר המ"מ "לא סתם הצבתי עליו חייל. הוא היה בחיים, אז הוא מהווה סכנה. על המחבל השני שנורה בראש לא הצבתי חייל".

המ"מ נשאל על ידי הסנגור גם בנוגע להשפעה אפשרית על העדים לפני חקירתם במצ"ח, וציין כי מפקד הפלוגה קיבל הוראה לפיה כל אחד מהמ"מים יערוך שיחה למחלקה שבפיקודו ויבהיר לה עד כמה מדובר באירוע חמור. הוא אף ציין כי השיחה נערכה עוד לפני שחלק מהחיילים נקראו לחקירה. בתשובה לשאלה מדוע נערכה השיחה לפני שהחיילים נקראו לחקירה במצ"ח, השיב המ"מ כי זו הפקודה שקיבל. המ"מ נשאל האם לא הבין שהם שוטפים את מוחותיהם של החיילים שאמורים להיחקר, וציין כי לא ראה זאת כך באותו זמן.

בהמשך אישר המ"מ כי נערכו לחיילים גם שיחות עם המג"ד והמח"ט ובהן נאמר כמה פעמים שמדובר באירוע חמור. בשיחות אלו דיברה גם נציגה של דובר צה"ל, שהבהירה לחיילים שאסור להם להתבטא בנושא.

למרות הניסיון להוכיח שהיה ברור שיש חשש ממטען חבלה, הצליח התובע במהלך החקירה הנגדית לסדוק את גרסת המ"מ. בין היתר הראה התובע למ"מ כי בחקירתו במצ"ח היה הרבה פחות משוכנע שהייתה סכנת חיים בזירה. בנוסף לכך עימת התובע את המ"מ עם העובדה שלא הרחיק מהמחבל הפצוע את האנשים שעמדו סמוך אליו, דבר המנוגד לטענה שחשש מאפשרות של פיצוץ מטען חבלה.

יום שלישי נפתח בעדותו של אשי הורוביץ, תושב היישוב היהודי בחברון וחבר צוות הכוננות שהיה במקום. הורוביץ טען גם הוא כי הסכנה ממטען הייתה מוחשית. בחקירה הנגדית עימת אותו התובע הצבאי עם העובדה שתרם אלף שקלים לטובת החייל אלאור אזריה, וטען כי בא לסייע לו. הורוביץ טען בעדותו כי מניעי עדותם של המ"פ והמח"ט היו מניעים פוליטיים, ולא נסוג מהטענה הזאת גם בחקירה הנגדית. אחריו העידו נהג האמבולנס אלעד פס וחייל מהמחלקה שבה שירת אלאור אזריה.

גם בימים הבאים ינסו סנגוריו של אזריה לסדוק את גרסת התביעה ולהוכיח כי אזריה פעל מתוך תחושה של סכנת חיים.