חוגגים ארבעים ביישוב קדומים
חוגגים ארבעים ביישוב קדומיםצילום: יוני קמפינסקי, ערוץ 7

1.

שלושת אלפים כיסאות פלסטיק סודרו במעין אמפיתיאטרון טבעי מול הבמה שהוצבה במורד הגבעה בשכונת מצפה ישי שביישוב קדומים.

שרים וח"כים, הרב הראשי לישראל דוד לאו, הרבנים המקומיים, ותיקי ההתיישבות מיישובי יו"ש השונים ותושבים רבים מיישובי הסביבה הצטרפו לאלפי תושבי קדומים וחגגו יחד איתם באירוע המרכזי לרגל 40 שנה להקמת היישוב, שפרץ את הדרך להתיישבות היהודית בשומרון.

המופע המרכזי, שהתרחש על הבמה ועל מסך הענק שמאחוריה וגם על צלע ההר שממול ובשמי הערב, הציג שילוב של עבר והווה, נאומים וסרטונים, פירוטכניקה וזיקוקים, וגם שירים רבים בביצוע אמנים ידועים כמו דוד ד'אור ויונתן רזאל.

בהפקת האירוע, שהתקיים ביום שלישי השבוע, בלט המקום שניתן לכוחות מקומיים כמו אולפני אתרוג, דינר הפקות, והמלחין והזמר אביחי פז-גרינוולד, שהלחין וביצע שיר שאת מילותיו כתב חיים אקשטיין במיוחד לרגל האירוע. לקראת סוף הערב עלה לבמה חנן בן ארי, יוצר וזמר בן 28 שגדל ביישוב השכן קרני שומרון ובשנה האחרונה הצליח לפרוץ עם שיריו ולהביא משהו מרוח ההתיישבות למרכז הקונצנזוס של הפופ הישראלי. כל אלה המחישו היטב את הדרך הארוכה שעשו היישוב קדומים וההתיישבות היהודית ביו"ש, ממאבקי העלייה לסבסטיה והקרוואנים הראשונים ועד לכ‑450 אלף יהודים שגרים כיום ביישובי יו"ש, לא כולל מזרח ירושלים.

2

את היישוב קדומים, שבתחילת דרכו נקרא אלון מורה, זכיתי להכיר מקרוב מזה כ‑35 שנים. כשהגעתי בגיל 15 ללמוד בישיבה המקומית, כל היישוב הצעיר היה רק קרוואנים ואשקוביות על צלע של גבעה אחת, והעבודות לבניית שכונת הקבע הראשונה אך החלו. היישוב החלוצי הקטן הפך מזמן למועצה מקומית, שכבר קשה לעקוב אחר מספר השכונות הרבות בה ולזכור את שמותיהן. אבל גם לאחר שקדומים היה ליישוב ותיק ומפותח, הרוח החלוצית עדיין ממשיכה לפעם בו.

ביישובים רבים תקופת הקרוואנים החלוצית נתפסת כשלב בלתי נמנע בדרך אל הבורגנות המיוחלת. בקדומים יש אנשים רבים שזקוקים לאדרנלין של העשייה החלוצית והאידיאולוגית ממש כמו שמתאמנים מכורים לא יכולים לוותר על אימון כושר. לא במקרה הדמות המוכרת ביותר לציבור ומי שעמדה שנים רבות בראש הנהגתו המוניציפלית היא דניאלה וייס, המתיישבת הבלתי-נלאית שהעידה על עצמה שמיום בואה למקום לא עבר עליה יום אחד שבו לא חשבה כיצד לחזק את ההתיישבות ולהרחיב את גבולותיה.

3

עוד לפני המופע המרכזי התקיים מפגש של מייסדי היישוב, שאליו הצטרפו שותפים ותיקים לדרך מימי גוש אמונים הראשונים - האנשים שהתחילו והובילו את המסע משנה-ההיסטוריה הזה. שוב ושוב הוזכרו בהערכה שמותיהם של הרב מנחם פליקס ובני קצובר, מנהיגי גרעין אלון מורה שייסד את היישוב לאחר מאבק ציבורי מתמשך ועיקש מול ממשלת רבין-פרס הראשונה. צוין במיוחד גילם הצעיר בשעת מעשה: הם היו אז בני 27 בלבד.

אם יש היום בכלל בהתיישבות מנהיגים כה צעירים, אחד מהם הוא הח"כ הצעיר בצלאל סמוטריץ', תושב קדומים שהקים את תנועת 'רגבים' לפני 10 שנים בהיותו בן 25. נראו במקום ישראל הראל, היו"ר-המייסד של מועצת יש"ע, ואורי אריאל – ממנהיגי ההתיישבות והיום שר החקלאות. אליקים העצני בא מקריית ארבע עם בנו-ממשיכו בועז. חוה טבנקין מעין חרוד ייצגה את אהוביה טבנקין ז"ל, בנו הצעיר של מנהיג הקיבוץ המאוחד יצחק טבנקין, שחילק את שנות חייו המאוחרות בין קדומים לעין חרוד.

עמדתי בין ותיקי ההתיישבות הללו ונזכרתי בנעמי שמר שנפעמה מולם, הגדירה אותם בשירה "אנשים כל כך מוזרים, אנשים כל כך יפים", וחתמה במשאלה "לו יהי חלקי עמכם".

4

כל הדוברים בערב הזה דיברו על חיזוק ההתיישבות והרחבתה. נושא נוסף שנכנס לשיח והוזכר לא מעט היה היעד של החלת הריבונות. דיבר על כך שר החינוך נפתלי בנט. דיברה על כך גם שרת התרבות מירי רגב, שבהופעותיה מול אמני ישראל והממסד התרבותי רגילה לעמוד מול קהל עוין, וכאן התקבלה באהדה על ידי קהל אלפים שלא התחשבן איתה על דברור צה"ל בימי הגירוש.

רגב זכתה לתשואות כשהבטיחה לתקצב תרבות יהודית ולאומית ולגרוע תקציב ממוסדות תרבות שמחרימים את ההתיישבות. בסיום דבריה היא הציבה יעד לעשר שנים - עד לחגיגות החמישים: מיליון יהודים בשומרון, והחלת הריבונות. דברים יפים שכדי שיהפכו למציאות נתניהו וליברמן צריכים קודם כול להפשיר את הקפאת התכנון והבנייה בהתיישבות.

5

את חנן בן ארי ראיתי גם יומיים קודם לכן, בבריכת הסולטן בירושלים, שם הופיע מול כ‑7,000 איש כאורח במופע הקיץ של אברהם פריד, שמופק על ידי 'בשבע' ומתקיים במתכונת זו כבר חמש שנים.

על אברהם פריד עצמו אין צורך להרחיב את הדיבור. כבר שנים רבות הוא האיש מספר 1 הבלתי מעורער במוזיקה החסידית. בשנים האחרונות מתארחים בהופעות שלו גם שירים וזמרים מהמוזיקה הישראלית. אהבתי במיוחד השנה את השילוב של פריד עם נציג הדור שלפניו אריאל זילבר ונציג הדור הבא – חנן בן-ארי.

פריד בן ה‑56 נמצא עדיין בשיא כושרו הווקאלי, שר ורוקד ומפזז על הבמה כדוד המלך לפני ארון ה'. זילבר בן ה‑73, מגדולי היוצרים והמבצעים במוזיקה הישראלית, הגיע לגיל שבו זמרים צריכים להתאמץ כדי למצוא להם קהל. אצלו זה אפילו קשה יותר בגלל המהפך האישי של החזרה בתשובה שיצרה מרחק בין דמותו העכשווית ובין הטקסטים בלהיטי העבר שלו. לאחרונה הוא זכה לעדנה, הוציא שירים חדשים בסגנונו הישן וקיבל פרסים על מפעל חייו מארגוני אמ"י ואקו"ם. בימים אלו הוא חוזר להופיע עם שלום חנוך ושאר עמיתיו ללהקת 'תמוז' ההיסטורית.

עוד לפני שחזר בתשובה, זילבר ניתק את עצמו מהברנז'ה המוזיקלית כשחטא בהזדהות גלויה ונלהבת עם המאבק הכתום נגד הגירוש. אינני יודע מתי יוצא לו היום להופיע מול קהל גדול שכזה. לכן היה מרגש במיוחד לראות את אברהם פריד מארח אותו בכבוד רב, רוקד איתו על הבמה באחוות חב"דניקים, מבצע יחד איתו בדואט את שירו "תן לי כוח" ומשאיר לו את הבמה לביצוע סולו של "אגדה יפנית". באותה צניעות ופשטות פריד משלב בהופעתו את האמן הצעיר חנן בן-ארי, מצטרף אליו בדואט כואב ומרגש לשירו "אמא אם הייתי" שנכתב בעקבות הגירוש, ומתלבט איתו בסחבקיות בשאלה איך שרים "החיים שלנו תותים" בהברה אשכנזית.

6

שנים רבות לאחר ההתנחלות בקרקע, בשלה ההכרה בצורך גם להתנחל בלבבות. לאחר שנים של התרכזות בהקמתו של מפעל התיישבותי, מערכת חינוך ועולם תורה גדול ומפותח, ההתיישבות החלה להצמיח גם מעצבי דעת קהל. מתוך ההתיישבות צמחו כלי תקשורת כמו 'נקודה' ז"ל, ערוץ 7, 'מקור ראשון' ו'בשבע', כמו גם אנשי תקשורת, דוברות והסברה בתקשורת המגזרית והכללית.

אמילי עמרוסי היא אחד הנציגים הבולטים של הדור הזה, גם כעיתונאית וסופרת וגם בשנים שהייתה נציגתנו מול התקשורת כדוברת מועצת יש"ע. כמה ימים לפני האירוע בקדומים היא פרסמה ב'ישראל היום' על פני שני עמודים את נימוקיה לעזיבת היישוב טלמון. אמילי האריכה בתיאור רהוט וססגוני של יתרונות החיים ביישוב וגם של החסרונות שבסופו של יום הכריעו את הכף לטובת מעבר לירושלים. בתוך משוואת הנימוקים הללו, אם ניתן משקל גם לנימוק האידיאולוגי של חיזוק ההתיישבות או החלשתה, זה לא כל כך בא לידי ביטוי במאמר הארוך של אמילי. רוב נימוקי העזיבה של אמילי היו יכולים למצוא את פתרונם ביישוב גדול יותר, מגוון יותר וקצת פחות מרוחק.

לא הייתי כותב ביקורת על החלטה אישית לגיטימית אלמלא בחרה אמילי לפרסם את חסרונות החיים בטלמון בעיתון הנקרא ביותר בישראל. אמילי כותבת שהיא עוזבת את טלמון משום שהיא חלשה. בעת יציאה למלחמה מופיע בתורה סעיף שחרור של "הירא ורך הלבב". התורה נותנת לרכי הלבב אפשרות להסתתר בין הלוחמים שמשתחררים על סעיף מכובד יותר, כמו מי שבנה בית ולא חנכו או אירס אישה ולא נשאה. אמילי בחרה דווקא לספר בקול גדול על בחירתה ברוך הלב ובבורגנות, ועל החלטתה לנטוש את ביתה החדש בטלמון לפני שממש הספיקה לחנוך אותו. חבל.

ייתכן שיש לאמילי נימוקים נוספים ומוצדקים שבחרה לא לשתף בהם את קוראיה. בכל אופן, לאחר האירוע העוצמתי בקדומים, אין לי ספק שעזיבות מהסוג הזה – ובטח גם אמילי תשמח להסכים לכך – לא יטלטלו את הספינה. ההתיישבות חזקה ומשגשגת, כוחות היצירה בה הולכים ומתפתחים. היא אינה תלויה באיש זה או אחר. כמו שאמר הרב רכל באירוע של מייסדי קדומים, זה ריבונו של עולם שמצמיח את המפעל הגדול הזה. לנו יש רק את הזכות להיות שלוחיו.

לתגובות: [email protected]