ירי בקליעה. ארכיון
ירי בקליעה. ארכיוןצילום: רויטרס

עבור האלוף הפאראלימפי דורון שזירי, ירי הוא חלק טבעי מהחיים. אחד הספורטאים הוותיקים ביותר במשלחת הישראלית למשחקים הפאראלימפיים בריו שבברזיל ניהל אורח חיים רגיל לחלוטין ותיפקד כצלף עוד לפני שהפך זאת למקצוע ספורטיבי.

החל מהמשחקים הפאראלימפיים שהתקיימו באטלנטה בשנת 1996 ועד אמש, בכל ארבע שנים הגיע שזירי לתחרות העולמית, ובכל שנה יצא עם לפחות מדליה אחת בענף הירי, לעיתים קרובות אף יותר.

כאמור, הקשר בין שזירי לענף הירי בו הוא מתחרה החל עוד בשנת 1985, כשזה התגייס לחטיבת גולני ותיפקד כצלף ביחידת הפלנ"ט.

אחרי שסיים את הקורס המקדים בהצטיינות, שירת שזירי בהצלחה, עד לרגע בו נפצע. היה זה כששזירי נשלח עם חבריו ליחידה לפעילות מבצעית בעומק שטח לבנון שהיה אז בתפיסה ישראלית. בסמוך למוצב בופור עלה שזירי על מוקש ולאחר שהוטס לבית החולים נאלצו רופאיו לקטוע לו את רגלו השמאלית מהברך ולמטה.

בדומה לסיפורם של לא מעט ספורטאים פאראלימפיים הנמצאים בריו שבברזיל, גם שזירי בחר שלא לשקוע לייאוש ולדיכאון והחליט לתעל את הכוחות קדימה.

אחרי שלמד צילום הרגיש שזירי שהגיע הזמן לעשות משהו עם עצמו וניסה את ענף הכדורסל בכיסאות גלגלים. כדורסלן לא יצא ממנו אבל עסק לכיסאות גלגלים עבור ספורטאים נכים יצא גם יצא.

לאחר ניסיונות הכדורסל החליט שזירי לעבור לענף בו התמקצע בצבא, ענף הירי.

כאמור, מאז ועד היום השיג שזירי לא פחות מ-8 מדליות אולימפיות: ארבע מדליות מכסף וארבע מארד בשישה משחקים פאראלימפיים בסך הכל. הישג אדיר לכל ספורטאי, בטח כזה שמוגבל פיזית.