יובל פלדמן
יובל פלדמןצילום: עצמי

כדי להיאבק באופן אפקטיבי בשחיתות בשלטון המקומי, יש להבין קודם כול כי השחיתות נובעת ברובה מהנסיבות ולא מאישיותו של האדם.

כמעט אף אחד לא תופס את עצמו כמושחת או כ"איש רע". ריבוי מקרי השחיתות דווקא בשלטון המקומי נובע מהיעדר שקיפות, מנורמות עבודה לקויות ומהתייחסות מתמשכת למשפט הפלילי כנקודת ההתייחסות למה נחשב שחיתות ומה לא.

בהקשר זה, ישנה מגבלה אינהרנטית למערכת המשפט הפלילי בביעור השחיתות בשלטון המקומי, מכיוון שהיא דורשת רף גבוה למדי של מודעות מבצע השחיתות למשמעות המלאה של מעשיו ומתמקדת באנשים ולא במצבים. הספרות המחקרית מלמדת כי במקרים רבים מאוד, בשל גורמים כגון נורמות ארגוניות לא אחידות, טשטוש בין האישי והציבורי ועמימות משפטית באשר למותר ולאסור, מבצעי השחיתות לא חווים את עצמם כמושחתים וממילא לא תופסים את האיום העתידי של המשפט הפלילי כרלוונטי לפעולותיהם.

זאת ועוד, מטבעו, המשפט הפלילי הוא איטי מאוד ומטפל רק במקרי הקיצון, ובכך גם מבלי להתכוון מעניק הכשרה לכל אותם מקרי שחיתות אשר לא עולים כדי רף הפלילי לכשעצמם (כמו למשל תיווך של "מאעכרים"), אך הם מייצרים סביבה שבה חלק מן האנשים חוצים לבסוף את הקו הפלילי.

דו"ח שנכתב במכון הישראלי לדמוקרטיה מצא כי מאבק נחוש בשחיתות צריך להיות מערכתי, מניעתי, שוויוני וצופה פני עתיד. כדי למנוע את השחיתות יש להגביר את השקיפות והיקף חובות הדיווח על פעולות שלטוניות שונות, חיזוק מעמדן של הצהרות ההון, הקפדה על קידום לפי הישגים ויכולות ומניעתם של מינויים פוליטיים במערכות השלטון, שיפור ההדרכה האתית וטיוב השימוש במכרזים וברגולציה אשר תקל על אלו המעוניינים לפעול "לפי הספר".

ולבסוף, האחריות היא גם על כלל הציבור במדינת ישראל שעליו לדחות את השחיתות על כל צורותיה גם כאשר נדמה לעתים כי היא פועלת לטובתו בטווח הקצר.

יובל פלדמן

פרופ' למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה