המפתח בידיים שלהם. נתניהו וכחלון
המפתח בידיים שלהם. נתניהו וכחלוןצילום: מרס ישראל סלם. פלאש 90

1. בחודש יוני 2012 עלתה במליאת הכנסת להצבעה בקריאה טרומית הצעת חוק ההסדרה של ח"כ זבולון אורלב. הימים הם ימי ערב פינוי והריסת שכונת האולפנה בבית אל, ומטרת ההצעה הייתה למנוע את ההרס.

על השולחן עמדה באותם ימים גם הצעה דומה של ח"כ יעקב כ"ץ (כצל'ה) אשר לא עלתה באותו יום מטעמים טקטיים, אך אי העלאתה לא שינתה את התוצאה. ההצעה נדחתה בכנסת ברוב גדול.

ראש הממשלה התנגד לחוק והצליח בשבועות האחרונים שלפני העלאת ההצעה להעביר לצידו חלק מחברי מפלגתו שהודיעו קודם לכן על תמיכה בהצעה. אחרים נענו לבקשת נתניהו ופשוט נעלמו מהשטח. חלק מסיעות הקואליציה האחרות גם כן לא התאמצו במיוחד לתמוך בחוק, והוא נפל ברוב גדול, רוב מביך.

לא עזרו הביקורים בשכונת האולפנה (כמעט מחצית מחברי הכנסת ביקרו בשכונה בחודשים שקדמו להעלאת ההצעה בכנסת), לא עזרו המאמצים של חברי הכנסת של האיחוד הלאומי והבית היהודי, לא עזר שום מהלך אחר. נתניהו החליט להפיל את החוק, מסיבות שונות, והחוק פשוט נפל. הלקח, לפחות בעיני, הוא פשוט. 25 ח"כים ושרים שתומכים זה נפלא, אבל ההצהרות הללו שוות מעט מאוד אם הן לא תגרומנה לראש הממשלה נתניהו לתמוך בחוק. בלי זה אפילו ה-25 אינם באמת 25.

2. הרוב של קואליציית נתניהו הנוכחית בנוי כיום על 6 מפלגות: הבית היהודי, הליכוד, יהדות התורה, ש"ס, כולנו וישראל ביתנו. חמש מהמפלגות הללו עשויות, בהינתן הלחצים המתאימים, לתמוך בחוק.

נכון, שר הביטחון ליברמן הבהיר שהוא לא אוהב את הרעיון, מצד שני הוא גם מאוד לא ירצה לאבד קולות ימין לבנט או לנתניהו. המפלגות החרדיות אמנם לא מתות על מתנחלים, אבל הן גם מאוד לא מתות על בג"ץ, כך שבמשוואה הזו תמיכתן בחוק היא בהחלט אפשרות קיימת. מה קורה בליכוד אנחנו רואים ועל הבית היהודי בטח אפשר לסמוך. הנקודה הבעייתית היא מפלגת "כולנו", מפלגתו של שר האוצר משה כחלון.

שר האוצר כחלון היה בעברו הליכודי תומך פוטנציאלי ראוי בחוק שכזה. כחלון, נזכיר, בנה אז חלק בלתי מבוטל מכוחו על האגף הימני בליכוד, והשתדל, לפחות למראית עין, לשמר תדמית של נץ. כך למשל הוא לא התנזר ממתקפות על בג"ץ, ולא היסס לטעון שבג"ץ "מבצע סיכול ממוקד בעם היהודי". אולם, עם פרישתו מהליכוד ביצע נסיך האופורטוניזם הישראלי פניית פרסה, ומאז ראשית הקדנציה הנוכחית הוא עטה על עצמו את שריון "האביר שומר החותם של מערכת המשפט ובית המשפט העליון". אני מתקשה להתרשם מעומק המהפך האידיאולוגי שעבר כחלון, ומעריך שבהינתן הלחצים המתאימים ניתן יהיה לשנות את דעתו, אבל זה יהיה קשה, קשה מאוד אפילו.

זה יהיה קשה במיוחד לאור העובדה שהעניינים בתוך מפלגת כולנו עצמה אינם שפירים במיוחד. בקרוב יחלפו ארבעה חודשים מאז התפטרותו של השר להגנת הסביבה אבי גבאי מהממשלה. מאז מתפקדת סיעת כולנו עם 2 אצבעות בלבד סביב שולחן הממשלה, 2 שרים על 10 חברי כנסת. לשם השוואה, סיעת הבית היהודי שלה 8 חברים מיוצגת בממשלה על ידי 3 שרים. חוסר ההצלחה של כחלון למלא את הכסאות המגיעים לו, לצד ההודעה המפתיעה של אלי אלאלוף על סוף הקדנציה והשמועות העקשניות על קרע בין כחלון למספר 2 שלו, יואב גלנט, מעידים שהמצב ב"כולנו" די בעייתי. במצב כזה יהיה קשה מאוד לשכנע את כחלון לתמוך בחוק כזה, ובוודאי שיהיה קשה לאכוף תמיכה כזו על חברי סיעתו.

3. זו הסיבה שבעטייה חשוב לא לזנוח את המאמצים לאפשר את מתווה ועדת ההסדרה. במקרה הזה הבעיה מונחת במגרשם של אנשי המנהל האזרחי שצריכים למצוא את הפתרון הנכון להסדרת הישוב בתחום 11 החלקות הנטושות באזור. זה פתרון לא משמח בלשון המעטה, אבל הוא פתרון אפשרי, שתלוי במידה רבה מאוד באדם אחד, שר הביטחון אביגדור ליברמן.

אם ליברמן יבהיר למתאם פעולות הממשלה בשטחים שיש לו 48 שעות לחזור עם פתרון שמסביר איך ההסדרה על 11 החלקות היא כן אפשרית, ולא עם הסברים למה היא בלתי אפשרית, זה יקרה. זה לא יקרה אם ליברמן לא יבהיר שמבחינתו זו דרישה אולטימטיבית. גם ראש הממשלה יכול לסייע בנושא הזה, אבל המפתח נמצא בידי ליברמן וקהל מצביעי הימין חייב להבהיר לו שהוא יודע את זה.