אהוד ברק
אהוד ברקצילום: פלאש 90

הנני כאן, צועק בימים אלה ראש הממשלה לשעבר אהוד ברק בכל קו נייעס חרדי, ממש כך. הנני כאן כדי להיות מחר שם.

ברק ממש לא מתכוון לחזור לפוליטיקה, כך הוא מסביר לנו. זו פשוט תחושת האחריות לגורלה של מדינת היהודים, מין תחושה טורדנית שטרדה את מנוחתו בבוסטון הרחוקה, הקשתה עליו להתנזר מתקשורת ישראלית ומקומית ואילצה למתוח ביקורת על ראש הממשלה נתניהו.

מה שעצוב בסיפור של אהוד ברק הוא המחשבה שלו שכולנו פתטיים, רפי שכל ובעלי זיכרון קצר. הרי האיש הזה, שמסביר עד כמה אנחנו בימים אלה בסכנה תחת שרביטו של נתניהו, חסה בצילו במשך שנים ארוכות, זחל על גחונו לממשלתו השניה בניגוד לעמדת רוב חברי מפלגתו, בניגוד למילתו ערב הבחירות, בניגוד לתפיסת העולם של מפלגת העבודה.

הרי האיש הזה פירק את האלטרנטיבה השלטונית המסורתית למפלגת הליכוד – מפלגת העבודה – לרסיסים, הטביע אותה בנהרות של ציניות כשפיצל אותה, יצר את מפלגת 'העצמאות' וכל זאת כדי לחסות שנה וחצי נוספות בצילו של נתניהו.

המערכת הפוליטית פערה פה בתדהמה לנוכח שיאי הציניות החדשים שהומצאו באותן שעות על ידיו. אין אחד במערכת הפוליטית שלא הכיר את אהוד ברק ותכונותיו הייחודיות. ואין אחד שלא הביט בו בעיניים קרועות כששרף את המועדון בשם הכסא הקטן לצידו של האיש ממנו הוא כה מתריע ומפניו כה מזהיר. אלו שיאי ציניות השמורים רק לאהוד ברק.

את הנזק הגדול מחולל אהוד ברק דווקא בשורות השמאל. בעוד הימין מתאחד סביב מנהיגיו, מוצא עצמו יו"ר האופוזיציה בוז'י הרצוג נקרע בין הברק לסדן. הוא חייב לתקוף את נתניהו אך הוא לא רוצה להידמות לברק. כך יאיר לפיד, גם שאר חברי השמאל. אין שם ולו אישיות אחת הפותחת לו דלת כדי לתת דחיפה למרוץ החדש-ישן.

ברק לא אמר נואש. הוא יורה צרורות מעל לראשם של אנשי השמאל ומקווה לגרור באמצעותן את העם. הוא מאמין שמתקפות על נתניהו ימצבו אותו כאלטרנטיבה. הוא מאמין שככל שהוא יהלום חזק יותר – העם יגלה אותו טוב יותר.

לאופוזיציה הנוכחית עדיין יש קווים אדומים. אחד מהם מציבה את הכלל הפשוט: לעולם אל תכבס את הכביסה המלוכלכת מעבר לים. בכנסת תעשה פוליטיקה, בחוצות תל אביב תעשה קמפיין, בארצות הברית כולנו עם אחד. לאהוד ברק אין קווים אדומים. להיפך: הוא עושה קמפיין על חצייתם.

אומרים שיש לו מח אנליטי מבריק. מבחן הזמן יוכיח האם המח הזה הצליח לחדור למח שלנו.