שרשרת של הפסדים וניצחונות. שמעון פרס ז"ל
שרשרת של הפסדים וניצחונות. שמעון פרס ז"לצילום: הדס פרוש, פלאש 90

פרס אושפז בבית החולים כשבועיים קודם לכן לאחר שעבר אירוע מוחי.

במשך מרבית הזמן מצבו נותר יציב ואף השתפר מעט, אולם ביום שלישי השבוע, בשעות הצהריים, חלה הידרדרות משמעותית במצבו.

הרופאים דיווחו לבני המשפחה כי חלה הרעה בכל המדדים הרפואיים של הנשיא לשעבר, ולמעשה התחילה קריסת מערכות גופו.

בני המשפחה וידידים קרובים נקראו להיפרד ממנו והגיעו לבית החולים. לאחר שעות אחדות, שבהן נמנעו הרופאים במצוות בני המשפחה מלהעניק לפרס טיפולים מצילי חיים, נקבע מותו לפנות בוקר.

בבוקר יצאו בני המשפחה לעיתונאים והודו לכל המתפללים לשלומו של אביהם ולכל דורשי שלומו. הבן חמי נפרד מאביו והתייחס למסירות ארוכת השנים של אביו למדינה ולעם ישראל. "אבא נמנה על דור האבות המייסדים של מדינת ישראל. הוא שירת את עמו עוד בטרם קום המדינה, ואת המדינה מיום הקמתה ועד יומו האחרון. לאורך 70 שנותיו בשליחות הציבורית פעל למען המדינה בנאמנות ובמסירות כנשיאה התשיעי, כראש ממשלתה, כשר הביטחון ובעוד שורה ארוכה של תפקידים. אבא נהג לומר: 'גדולתו של אדם - כגודל העניין אותו הוא משרת'. לא היה לו עניין אחר אלא לשרת את עם ישראל, בו האמין ואותו אהב עד נשמת אפו האחרונה".

ממשלת ישראל התכנסה ביום רביעי לישיבת אבל מיוחדת שנפתחה בדקת דומייה. לאחר מכן נשא ראש הממשלה נתניהו דברים ונפרד מפרס. "שמעון פרס חי חיים עתירי מעש, שהם סמל להיסטוריה הישראלית המתחדשת", ספד ראש הממשלה. "כששמעון הגיע כנער צעיר לבית הספר החקלאי בבן שמן, הוא כתב 'מטרת חיי היא לשרת את עמי'. הוא הגשים את מטרתו זו. הוא האמין בכל לבו במטרות הציונות, נישא על כתפי חזון מעורר השראה. שמעון ליווה את הריונה של המדינה, עמד ליד עריסתה, וידא שתעמוד על רגליים איתנות. הוא ניצב לצדו של בן גוריון בזמן של הכרעות גורליות. בזמן שישראל הצעירה הייתה שברירית וכוחה הצבאי עדיין בהתהוות, שמעון תרם רבות לביצור כוחנו. הייתה לו תרומה סגולית להתעצמותנו הביטחונית במישור הגלוי ובתחומים שהשתיקה יפה להם".

מיד לאחר ישיבת הממשלה התכנסה במשרד ראש הממשלה ועדת השרים לסמלים וטקסים בראשותה של שרת התרבות מירי רגב. בישיבת הוועדה הוחלט כי הלווייתו של פרס תתקיים ביום שישי בשעה 9:30. פרס, שכיהן בימי חייו גם כנשיא המדינה וגם כראש הממשלה, יובא למנוחות בהלוויה ממלכתית מלאה וייטמן בחלקת גדולי האומה בהר הרצל.

מנהיגים רבים מרחבי העולם הודיעו למשרד החוץ כי בכוונתם להגיע לישראל על מנת להשתתף בהלוויה ולחלוק לפרס כבוד אחרון. בין האישים הצפויים להגיע לישראל אפשר למנות את נשיא ארצות הברית ברק אובמה, סגנו ג'ו ביידן, מזכיר המדינה ג'ון קרי, מזכ"ל האו"ם, קנצלרית גרמניה, נשיאי גרמניה, צרפת, רומניה, מקסיקו וטוגו, ראשי ממשלות בריטניה, אוסטרליה וקנדה, הנסיך צ'ארלס ומלכת הולנד. גם המועמדת הדמוקרטית לנשיאות ארצות הברית הילארי קלינטון ובעלה ביל, שכיהן בעבר כנשיא והיה מיודד מאוד עם פרס, הודיעו שיגיעו להלוויה. חדר המצב של משרד החוץ החל לפעול במתכונת חירום, כדי לרכז את המידע בנוגע להגעת אישים בכירים מכל העולם והטיפול בהם במהלך שהותם בארץ.

מנכ"ל בן שלושים

שמעון פרס נולד בשנת ה'תרפ"ג בעיירה וישנבה שבפולין. בילדותו עלה ארצה עם הוריו וגדל בתל אביב. בנערותו למד בכפר הנוער החקלאי בן שמן, היה ממייסדי קבוצת אלומות ובשנת 1947 הצטרף למפקדת ההגנה. עם פרוץ מלחמת השחרור עבר פרס לשרת במשרד הביטחון וכבר בשלהי שנת 1953 מונה למנכ"ל המשרד, והוא בן 30 בלבד. בתפקידו פעל פרס להידוק היחסים הביטחוניים עם צרפת, הניח את התשתית לשיתוף הפעולה שאִפשר את הקמת הכור הגרעיני בדימונה, ואף הוביל את החתימה על ההסכם להקמת הכור.

בשנת 1959 נבחר פרס לראשונה לכנסת ומונה מיד לסגן שר הביטחון. מאז ועד בחירתו לתפקיד נשיא המדינה בשנת 2007 כיהן ברציפות כחבר כנסת. בשנת 1969 צורף לראשונה לממשלה, תחת הנהגתה של גולדה מאיר. פרס כיהן כשר הביטחון במהלך שנות ה‑70. במשך שתי תקופות קצרות יחסית - שנתיים במהלך ממשלת הרוטציה וחודשים אחדים לאחר רצח רבין - כיהן כראש הממשלה. פרס התמודד לראשונה על נשיאות המדינה בשנת 2000, אך הפסיד את התפקיד למשה קצב. בשנת 2005, עם הקמת 'קדימה', פרש פרס ממפלגת העבודה והצטרף למפלגה החדשה. בשנת 2007 התמודד בשנית לנשיאות וניצח את ראובן ריבלין, שלימים יחליף אותו בתפקיד. בשנת 2014 סיים את כהונתו כנשיא המדינה וחזר לעמוד בראש מרכז פרס לשלום.